הנושאים החמים
הנושאים החמים
קטע חביב שמצאתי בגנזך.
הודות לאחיותיי שחפרו באתר נידח שהעליתי לעולם לפני פרק זמן נכבד.
נהניתי לקרא אותו שוב, נראה לי שגם אתם תיהנו, בפרט בערב חג.
בס"ד
יש דברים שעולים כסף אבל אני מוכנה לשלם עליהם את המחיר, הם שווים אותו ואפילו שווים יותר מהסכום של התשלום.
מוכנה לצאת עם חברה למסעדה, זה כלול ב"ואהבת"...
מוכנה לקנות בגד יפה זה כבוד האדם, מלבושי הן מכובדי, ואם לפעמים אני חשה שאני רודפת אחרי הכבוד של עצמי, אז בגד טוב הוא תמיד פתרון איכותי, נעים ושווה.
בגד טוב הוא גם מרגיע גם משפיע, אישה חדשה בבגד חדש.
גם נעליים, הנעליים נושאות את משקל כל הגוף, והן פריט הכרחי שימושי, ויעיל.
בלי נעליים מי יכול להתחלף אתנו, לסחוב את כל המשקל הזה, את כל הריצות שלנו, לא סתם אנשים לא מוכנים להיכנס לנעלים שאינן שלהם, גם אני מהססת אם הייתי מוכנה להיכנס לנעליים של עצמי, רק שלפעמים הצורך הוא אבי ההמצאה וגם אבי התוצאה.
מוכנה להזמין עוזרת, הרי כתוב במפורש עזוב תעזוב עמו, ואם אין עוזר אז יש עוזרת, ועל זה נאמר יעלה כמה שיעלה, בסוף נוותר על זה, ונחזור לעבודה קשה לגב כפוף, דמוי חמור, לא אמרתי חמור ממש, אבל המבין ימשיך עם הדמיון שלו, כיד הדמיון הטובה.
מוכנה לשלם על כל מיני דברים כמו, אוכל מוכן בערב פסח, הרי אין מצווה לרעוב.
בכלל בכל מקרה חרום הכסף יענה את הצורך.
זה הכל עניין של חוסר תכנון, ולכן יש כאן עניין מהותי, לשלם על חוסר תכנון.
אתה משלם על מה שאתה מקבל, ואם חסר לך אתה משלם כדי לקבל, וכשאתה לא מתוכנן אתה כל הזמן משלם על כך.
זה מה שנקרא תשלומי כפל, וזה כבר משהו ששייך לחריגה מהתוכנית, ואז זה כבר לא משהו שכל כך שווה לשלם עליו.
מקרה חרום זה דבר שיכול לכלול הרבה סיטואציות, ראה ערך הכול כלול במחיר.
אבל מה לעשות בסוף צריך לשלם, ולשלם כידוע זה אומר להוציא את הארנק, ולהיפרד מהשטרות, ואז נוצר צורך הפוך, צריך לצמצם את מקרי החרום.
או לדאוג למקרי חרום איכותיים בלבד.
אז עכשיו מדובר על תכשיט יקר ערך, הגיע הזמן, וכשאני אומרת הגיע, סימן הוא לכן, שהוא ממש הגיע, מי החליט, אני בכבודי, במחלצותי, ובעצמי החלטתי זאת.
וכידוע, אדם קרוב לעצמו, קרוב לצרכיו, מקורב לרצונותיו.
ומה משמח אישה אם לא בגדי צבעוניים ותכשיטים? ובהערת אגב ברורה מאליה, שיהיה יקר.
ומה משמח אישה אם לא אפשרות ללכת ופשוט לבחור, ואחר כך להתחרט להחליף ולבחור שוב את מה שהחלטנו לבחור בהתחלה.
זה כלול בשרות, זה חלק מהחוויה של הקניה, קניה בהמשכים.
כי עד שאנחנו מפרגנות לעצמינו, לשלם את המחיר, ועד שהמחיר מתאים לנו, ועד שאנחנו מחליטות לאפשר לעצמינו, ועד שאנחנו מחליטות שזה מספיק הכרחי, או הכרחי בהכרח.
ואם לא אנחנו נפרגן לעצמינו, אף אחד לא יחליט פתאום לשלם עלינו את המחיר שאנחנו שוות.
הנה הגעתי לשורש העניין, אנחנו שוות, שוות הרבה, וזה עולה, אין מה לעשות.
אבל מה, שווה לשלם עלינו את המחיר, את זה אני אומרת, חוזרת ואומרת, וגם משננת.
הקניה, אם שאלתן תחזיק מעמד לפחות ליום אחד, עד שנחליט שיש משהו חדש שצריך אותו דחוף.
בשביל זה יש לנו זיכרון קצר, וזה גם טוב.
מי צריך לזכור את כל הרשימה הזאת של ההוצאות? זה מכביד, זה יקר.
הברכה שורה על מה שסמוי מהעין.
הכי טוב שלא נדע, מה יוצא, כמה יוצא, ועל מה יוצא.
העיקר לקבל החלטות נכונות וחשובות, העיקר להתנהל באופן חסכני והגיוני.
הכי חשוב זו השמחה הפנימית שלנו, בריאות הגוף ובריאות הנפש.
ואיזה מחיר אנחנו לא מוכנות לשלם בשביל זה?
עדיין לא החלטתי מה עדיף הוצאות לא מתוכננות או הוצאות כן מתוכננות, כי אם את מתכננת את בסוף מוציאה ואם את לא מתכננת את מוציאה בהתחלה.
תראו אני מבינה שההיגיון שלי הוא לא משהו, החשבון הוא לא אחד ועוד אחד שווה שתיים אלא החשבון הוא ערך צבור את משלמת חמישים ומופיע בכרטיס שישים ושש.
אחר כך את לא יודעת על מה ירד.
אבל בטוח שחסכתי כסף, היה מבצע שווה, על כל שקל שהוצאתי חסכתי שלוש.
לכן תמיד כדאי לקנות כמה שיותר ככה את חוסכת הכי הרבה.
יש לי כרטיסי מועדון בשלל רשתות, כרטיסי מתנה ששילמתי עליהן טבין ותקילין, מרוב כרטיסים אני לא מוצאת זמן לסגור איתם חשבון.
כל חודש יש לי יום הולדת אני מקבלת כל הזמן הטבות, רק תזכירו לי באיזה חודש נולדתי, מה רציתי לקנות, כמה זה אמור לעלות, ואיזה מחיר אני משלמת.
אחרי הכל, סליחה שאני משתמשת במילים בוטות, לא צריך הטבות ולא צריך טובות.
ותעשו לי טובה בכל זאת, רק בלי אשראי, אני מאושרת כבר, לא זקוקה לעוד טיפולי בריאות הנפש, זה פשוט מעייף כבר כל הקניות האלה.
כמו שאמרתי מלכתחילה, המחיר לא שווה את העניין.
אה, אמרתי הפוך, טוב זה היה לפני ששילמתי.
הודות לאחיותיי שחפרו באתר נידח שהעליתי לעולם לפני פרק זמן נכבד.
נהניתי לקרא אותו שוב, נראה לי שגם אתם תיהנו, בפרט בערב חג.
לשלם
בס"ד
יש דברים שעולים כסף אבל אני מוכנה לשלם עליהם את המחיר, הם שווים אותו ואפילו שווים יותר מהסכום של התשלום.
מוכנה לצאת עם חברה למסעדה, זה כלול ב"ואהבת"...
מוכנה לקנות בגד יפה זה כבוד האדם, מלבושי הן מכובדי, ואם לפעמים אני חשה שאני רודפת אחרי הכבוד של עצמי, אז בגד טוב הוא תמיד פתרון איכותי, נעים ושווה.
בגד טוב הוא גם מרגיע גם משפיע, אישה חדשה בבגד חדש.
גם נעליים, הנעליים נושאות את משקל כל הגוף, והן פריט הכרחי שימושי, ויעיל.
בלי נעליים מי יכול להתחלף אתנו, לסחוב את כל המשקל הזה, את כל הריצות שלנו, לא סתם אנשים לא מוכנים להיכנס לנעלים שאינן שלהם, גם אני מהססת אם הייתי מוכנה להיכנס לנעליים של עצמי, רק שלפעמים הצורך הוא אבי ההמצאה וגם אבי התוצאה.
מוכנה להזמין עוזרת, הרי כתוב במפורש עזוב תעזוב עמו, ואם אין עוזר אז יש עוזרת, ועל זה נאמר יעלה כמה שיעלה, בסוף נוותר על זה, ונחזור לעבודה קשה לגב כפוף, דמוי חמור, לא אמרתי חמור ממש, אבל המבין ימשיך עם הדמיון שלו, כיד הדמיון הטובה.
מוכנה לשלם על כל מיני דברים כמו, אוכל מוכן בערב פסח, הרי אין מצווה לרעוב.
בכלל בכל מקרה חרום הכסף יענה את הצורך.
זה הכל עניין של חוסר תכנון, ולכן יש כאן עניין מהותי, לשלם על חוסר תכנון.
אתה משלם על מה שאתה מקבל, ואם חסר לך אתה משלם כדי לקבל, וכשאתה לא מתוכנן אתה כל הזמן משלם על כך.
זה מה שנקרא תשלומי כפל, וזה כבר משהו ששייך לחריגה מהתוכנית, ואז זה כבר לא משהו שכל כך שווה לשלם עליו.
מקרה חרום זה דבר שיכול לכלול הרבה סיטואציות, ראה ערך הכול כלול במחיר.
אבל מה לעשות בסוף צריך לשלם, ולשלם כידוע זה אומר להוציא את הארנק, ולהיפרד מהשטרות, ואז נוצר צורך הפוך, צריך לצמצם את מקרי החרום.
או לדאוג למקרי חרום איכותיים בלבד.
אז עכשיו מדובר על תכשיט יקר ערך, הגיע הזמן, וכשאני אומרת הגיע, סימן הוא לכן, שהוא ממש הגיע, מי החליט, אני בכבודי, במחלצותי, ובעצמי החלטתי זאת.
וכידוע, אדם קרוב לעצמו, קרוב לצרכיו, מקורב לרצונותיו.
ומה משמח אישה אם לא בגדי צבעוניים ותכשיטים? ובהערת אגב ברורה מאליה, שיהיה יקר.
ומה משמח אישה אם לא אפשרות ללכת ופשוט לבחור, ואחר כך להתחרט להחליף ולבחור שוב את מה שהחלטנו לבחור בהתחלה.
זה כלול בשרות, זה חלק מהחוויה של הקניה, קניה בהמשכים.
כי עד שאנחנו מפרגנות לעצמינו, לשלם את המחיר, ועד שהמחיר מתאים לנו, ועד שאנחנו מחליטות לאפשר לעצמינו, ועד שאנחנו מחליטות שזה מספיק הכרחי, או הכרחי בהכרח.
ואם לא אנחנו נפרגן לעצמינו, אף אחד לא יחליט פתאום לשלם עלינו את המחיר שאנחנו שוות.
הנה הגעתי לשורש העניין, אנחנו שוות, שוות הרבה, וזה עולה, אין מה לעשות.
אבל מה, שווה לשלם עלינו את המחיר, את זה אני אומרת, חוזרת ואומרת, וגם משננת.
הקניה, אם שאלתן תחזיק מעמד לפחות ליום אחד, עד שנחליט שיש משהו חדש שצריך אותו דחוף.
בשביל זה יש לנו זיכרון קצר, וזה גם טוב.
מי צריך לזכור את כל הרשימה הזאת של ההוצאות? זה מכביד, זה יקר.
הברכה שורה על מה שסמוי מהעין.
הכי טוב שלא נדע, מה יוצא, כמה יוצא, ועל מה יוצא.
העיקר לקבל החלטות נכונות וחשובות, העיקר להתנהל באופן חסכני והגיוני.
הכי חשוב זו השמחה הפנימית שלנו, בריאות הגוף ובריאות הנפש.
ואיזה מחיר אנחנו לא מוכנות לשלם בשביל זה?
עדיין לא החלטתי מה עדיף הוצאות לא מתוכננות או הוצאות כן מתוכננות, כי אם את מתכננת את בסוף מוציאה ואם את לא מתכננת את מוציאה בהתחלה.
תראו אני מבינה שההיגיון שלי הוא לא משהו, החשבון הוא לא אחד ועוד אחד שווה שתיים אלא החשבון הוא ערך צבור את משלמת חמישים ומופיע בכרטיס שישים ושש.
אחר כך את לא יודעת על מה ירד.
אבל בטוח שחסכתי כסף, היה מבצע שווה, על כל שקל שהוצאתי חסכתי שלוש.
לכן תמיד כדאי לקנות כמה שיותר ככה את חוסכת הכי הרבה.
יש לי כרטיסי מועדון בשלל רשתות, כרטיסי מתנה ששילמתי עליהן טבין ותקילין, מרוב כרטיסים אני לא מוצאת זמן לסגור איתם חשבון.
כל חודש יש לי יום הולדת אני מקבלת כל הזמן הטבות, רק תזכירו לי באיזה חודש נולדתי, מה רציתי לקנות, כמה זה אמור לעלות, ואיזה מחיר אני משלמת.
אחרי הכל, סליחה שאני משתמשת במילים בוטות, לא צריך הטבות ולא צריך טובות.
ותעשו לי טובה בכל זאת, רק בלי אשראי, אני מאושרת כבר, לא זקוקה לעוד טיפולי בריאות הנפש, זה פשוט מעייף כבר כל הקניות האלה.
כמו שאמרתי מלכתחילה, המחיר לא שווה את העניין.
אה, אמרתי הפוך, טוב זה היה לפני ששילמתי.
