דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

יעל זפרני · 1/9/19

מדהים ומרתק!!!
נהנתי לקרוא כל מילה ולראות שהכל כתוב בשפה מכבדת ונקייה.

מסכימה מאוד ורק מוסיפה
שבמציאות כשנוהגים כך:

-תקופה רגועה. אפילו לקחת כמה ימי חופש, אם אפשר. כן, בשביל לתת לילד שלך מתנה לחיים.
-הורים שמוכנים ללכת על זה, בדעה אחידה, בלי חרטות וחילוקי דעות.
-שפע של פריטי ביגוד. אל תקמצנו.
-שישיית נייר סופג
-ספריי ניקוי בריח אהוב
-סיר נוח/מדרגות ישיבה
-רצפה פנויה לפספס עליה. בלי שטיחים ועניינים.

זה הרבה יותר קצר ומהר מסתדר ממה שאנו משערים.

Ruty Kepler · 1/9/19

נכתב ע"י יעל זפרני:
זה הרבה יותר קצר ומהר מסתדר ממה שאנו משערים.

נכון, אבל לא תמיד.
יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן.
יש ילדים שמסתדרים רק בתוך הבית, ומחוץ לבית - קשה להם יותר.
חשוב לי לכתוב את זה בגלל הרבה פניות שקיבלתי. התהליך משתנה מילד לילד. גם ילדים חכמים וחמודים (ומי לא חכם או חמוד) - יכול לעבור זמן עד שיקלטו את העניין.

יהלי1983 · 1/9/19

נכתב ע"י אהבת עולם:
תבתי את זה קודם , אבל בשמחה אני אכתוב שוב:
כל בוקר בשנייה שהם מתעוררים הם בדרך כלל מרטיבים /מלכלכים .
אם תופסים את השנייה הזו, כלומר, קמים לפניהם , מרימים אותם ועושים סיבוב בוקר טוב בבית, אחר כך מניחים על הסיר / אסלה - כמעט במאה אחוז שתהיה הצלחה.

תודה רבה על תשובתך.
ואשתף מה היה :
הושבתי אותה כמה פעמים על הסיר בזמן המתאים, אך היא באלגנטיות ירדה והעדיפה להיות על הרצפה.
כנראה היא עוד מידי קטנה... כמובן שאם זה היה לי חשוב שהיא תגמל עכשיו הייתי יעובדת על זה, אבל אני מוכנה לחכות עוד כמה חודשים.

מתוכנתת · 1/9/19

נכתב ע"י is:
בגילאים גדולים זו הרטבת לילה, בגיל כזה זה לא נקרא הרטבת לילה אלא בשלות שעדיין לא מוחלטת

עד איזה גיל זה נקרא בשלות שעדיין לא מוחלטת?
הבת שלי בת 4 וחצי, ישנה בלילה בלי טיטול, אבל אם אני שוכחת להעיר אותה באמצע הלילה לשרותים היא קמה רטובה

יש פתרון?

אהבת עולם · 1/9/19

נכתב ע"י יהלי1983:
כנראה היא עוד מידי קטנה... כמובן שאם זה היה לי חשוב שהיא תגמל עכשיו הייתי יעובדת על זה, אבל אני מוכנה לחכות עוד כמה חודשים.

זה לגמרי תלוי בכמה זה חשוב לך .
אני נזכרת שאני הייתי מביאה לה ספר גדול ומידי פעם מתייחסת ומספרת קצת .

שרה רבקה · 2/9/19

בלתק
תודה על הפוסט המרתק. חווית קריאה.
תרשי לי לומר את דעתי,
לא נורא לגעור בילד. (ע"י כך מבין סיבה ותוצאה)
מאוד מוצלח לתגמל אותו באיזה עדשון.
קצת צרמה לי הגישה שאם אנחנו גוערים, או קצרי רוח בענין אז אנחנו לא בשלים.
מאוד יפה העבודת המידות שתארת (בכנות) אבל היא כללית לגמרי...
וגם אם ילדי היו גמולים עד גיל שנתיים (ב"ה!), זה ממש לא תעודה הצטיינות בשבילי....

יש ענין ששמו: 'עקביות'. ובכל תחום שהוא, בעיקר בעיקר בחינוך - הוא קריטי במבחן התוצאה.

אהבת עולם · 2/9/19

נכתב ע"י שרה רבקה:
לא נורא לגעור בילד. (ע"י כך מבין סיבה ותוצאה)

סיבה: משהו קרה לי , לא יודע מה אבל אני רטוב עכשיו.
תוצאה : אמא כועסת עלי
מסקנה: אני לא בסדר, אמא מאוכזבת ממני
מסקנה ב: שווה לנסות להבין מה קורה לי ולא לעשות את זה שוב כדי שהיא תאהב אותי / לעשות דווקא

מוישה · 3/9/19

ברוך שגמלנו כל טוב!
@Ruty Kepler תודה!

אמת פנימית · 8/9/19

יש לי שאלה:
אני בתהליך גמילה, ( או פרידה..) והבן שלי לא מפספס בכלל, אבל בעיקר בגלל שמזכירים לו כל הזמן! עדיין לא קרה שאמר לי שהוא צריך לשירותים.
מתי זה אמור לקרות כבר??
אני מנסה לתת לו לקחת אחריות וללכת לבד. זה פשוט לא קורה!
אחרי שעתיים-שלש אני שואלת והוא אומר שצריך, והולך.
מה עושים כדי שילך מעצמו??
אשמח לכל עיצה.
תודה!

גלבוע · 9/9/19

נכתב ע"י אמת פנימית:
יש לי שאלה:
אני בתהליך גמילה, ( או פרידה..) והבן שלי לא מפספס בכלל, אבל בעיקר בגלל שמזכירים לו כל הזמן! עדיין לא קרה שאמר לי שהוא צריך לשירותים.
מתי זה אמור לקרות כבר??
אני מנסה לתת לו לקחת אחריות וללכת לבד. זה פשוט לא קורה!
אחרי שעתיים-שלש אני שואלת והוא אומר שצריך, והולך.
מה עושים כדי שילך מעצמו??
אשמח לכל עיצה.
תודה!

לילד שלי עזר כשסיפרתי על הבלון הקטן שיש לנו בבטן (שלפוחית) ואיך הוא מתמלא, וכשהוא מלא וה----- רוצים לצאת הם לוחצים, ואז מרגישים וכו' - ואחרי שהוא הבין את התהליך הוא התחיל פתאום לזהות אותו הרבה יותר טוב.

גלינג · 9/9/19

נכתב ע"י Ruty Kepler:
ממש לא גמילה, כי הילד המתוק שלי - מעולם לא היה מכור

משפט חמוד אבל...
הגמילה בעניין זה נגזרה מיום הגמל / כגמול עלי וגו'
שעניינו תלות בדבר מסויים אף מרצון ולתועלת.
וכמו"כ מגיע בהטיות של שחרור מתלות זו.

מילה בסלע · 9/9/19

שלום לך @Ruty Kepler היקרה!

קראתי את הפוסט המצוין שלך לפני כשבועיים. צלצלתי, ברור, וסגרתי את 'כרום' בלחיצת כפתור נסערת.

זה היה חזק.
וזה תפס אותי אחרי שבועיים של נסיונות גמילה לבן שנתיים ושמונה, אחרי שתי גמילות מוצלחות של אחיו הגדולים שארכו כשבוע.
ודווקא הוא, השלישי והפקח שלי, שמדבר בשטף ומסביר הכל, צחק עלי כל הדרך לשרותים...
זה לא שהוא לא הבין- הבין ועוד איך את העיקרון. הוא פשוט עשה צחוק מכל הסיפור, כאילו אמר לי "בינינו, אמא מה זה משנה, טיטול, שרותים, הכל אותו דבר..."

כשראיתי שהוא מקיים את הגישה הזו 'הלכה למעשה' איבדתי את הסבלנות.
אחרי שבועיים די מתוחים החזרתי את הטיטול וסיפרתי לסבתות שהילדון שלי "עדיין לא בשל". תכננתי להתחיל שוב אחרי החגים...

ואז בא הפוסט שלך וטלטל אותי חזק.
פתחתי את פרוג, קראתי שוב. ושוב. הדהדתי את המשפטים בתוכי וניסיתי להפנים ש-אפשר. שהגישה שלי היא המשמעותית כאן. שזה יכול להיות ארוך. שזה כנראה יהיה שונה מהחוויות הקודמות. שזה שלב שמח.

החלטתי להתחיל שוב, אבל הכי רגוע בעולם.
קניתי מלאי טיוטולים כדי שלא אלחץ.
הצטיידתי בעשרות פריטי הלבשה תחתונה, שיוכל ללכלך אפילו עשרים פעם ביום בלי שאדליק מכונה בבהילות.
הלכתי בבית והתכוננתי נפשית שהכל יכול להתלכלך כל רגע, בדקתי מלאי מגבות וסמרטוטי רצפה, מבשמי אויר ושמפו רצפות. טרטרתי את התודעה של עצמי: ככה זה הולך להיות. תני לילד שלך את המתנה הזו בשלימות, באהבה, בלי ליצור חיץ ביניכם.

הילדון הפיקח שלי הקדים אותי בדיוק ביממה אחת.
יום לפני שתכננתי להיפרד שוב מן הטיטול, הוא בא אלי בהחלטיות: "די, כיך טיטול!" הוריד, ולא שם יותר. לא לילה ולא יום.
ומה את חושבת, לא פספס? בטח פספס.
אבל ממש הרגשתי בחוש איך כל מילה שלך כמו נבואה. אחרי עשר פעמים שפספס כבר ראו שהתחיל לקלוט את העיקרון של "סיבה ותוצאה". הפספוסים כבר היו בדרך לשרותים, תוך כדי שרץ. הוא פשוט למד את עצמו בצורה מופלאה.
אחרי שבוע הוא כבר אמר לי בחיוך: "הפעם ברח לי, פעם הבאה אני אצליח..."
זה היה כזה מתוק וכובש, ולא השליתי את עצמי שזה לקראת סיום. מבחינתי חודש או חודשיים, העיקר שיש התקדמות, אפילו מזערית.

תוך כדי הסתיים חופש הגדול והגענו לטקס הפתיחה של הגן החדש.
ושם מול כל האמהות המטופחות והילדים המעומלנים, הוא פספס לו בנחת, מוקסם מהמשחקים החדשים שקרצו לו מכל עבר.

לא יודעת איך הצלחתי אז, לקחת נשימה עמוקה ולחייך, לערוך לו היכרות עם השרותים שבגן (אתה רואה? גם כאן מורידים את המים בידית האפורה, כמו בבית שלנו!"...) ולהחליף לו בשיא הנחת... כוחות של פעם בחיים...

ומאז?

מאז חלפו שבועיים. הילדון שלי יבש לילה ויום, מתעורר בלילה ורץ לשרותים לבד... אני שומעת אותו מוריד את המים ורגליו הקטנות מטופפות חזרה למיטה כמו איש קטן ובוגר...
אין ספק שנתתי לו את המתנה הכי יקרה שיש.
אבל את, רותי, נתת לי אותה קודם.

תודה!!

Ruty Kepler · 9/9/19

נכתב ע"י מילה בסלע:
אין ספק שנתתי לו את המתנה הכי יקרה שיש.
אבל את, רותי, נתת לי אותה קודם.

יו. איזה כיף לשמוע.
אני חושבת לשנות את כותרת האשכול, כי באמת - כמו שרבים ציינו כאן - הגיל הוא לא העניין, אלא הגישה.

תודה שכתבת!

אש הברזל · 9/9/19

יש סיכוי בגמילה כאשר זה רק אחרי צהריים החל מהשעה ארבע?
אין לי אפשרות לקחת יום חופש ולחכות עד החגים גם לא רוצה
וב"ה הילד התרגל ממש מהר למעון ואפילו בשבת רצה ללכת
אבל השאלה אם זה לא יבלבל אותו בבוקר וצהרים עם טיטול ואחה"צ בלי

גלבוע · 9/9/19

נכתב ע"י אש הברזל:
יש סיכוי בגמילה כאשר זה רק אחרי צהריים החל מהשעה ארבע?
אין לי אפשרות לקחת יום חופש ולחכות עד החגים גם לא רוצה
וב"ה הילד התרגל ממש מהר למעון ואפילו בשבת רצה ללכת
אבל השאלה אם זה לא יבלבל אותו בבוקר וצהרים עם טיטול ואחה"צ בלי

אני עשיתי ככה תקופה, שמורידים טיטול משעת החזרה ועד הערב.
אחרי תקופה היה חופש, ואז ניצלנו את זה לגמילה סופית.
זה לא בדוק מדעית.

ארבע · 9/9/19

התאומים שלי ממשיכים לקרקס אותי.
נתתי להם להסתובב בבית בלי טיטול בכלל, עשו הרבה ספונג'ה על הרצפה ולרוב כשרצו ללכלך באו אלי בתחנונים ובקשו 'טול, טול'. הם סרבו להתפנות בסיר או בשירותים.
הבן מתיישב מדי פעם על האסלה, אבל רק לשם הספורט. בעיניו זה סוג של כסא.
נכנסו לגנון ונואשתי, החזרתי להם את הטיטולים.
הם כבר בני שנתיים ורבע, אני לא רוצה למשוך את העניין לזמן מאוחר יותר.
מה לעשות???

אהבת עולם · 9/9/19

נכתב ע"י ארבע:
הם כבר בני שנתיים ורבע, אני לא רוצה למשוך את העניין לזמן מאוחר יותר.
מה לעשות???

אני הייתי מחכה לזמן רגוע - עדיף חופשה.
בינתיים הייתי מנסה לתזמן "תחנות" ביום בהן הם ישבו על האסלה, מיד בבוקר כשהם קמים (אבל מיד)
או חצי שעה אחרי שתייה רצינית להושיב על סיר / אסלה עם ספר .
אחרי כמה הצלחות אקראיות כאלו הם יתחילו להבין את ההקשר ,
אם יש להם חשש מאסלה אפשר להתחיל עם סיר, בפרט כשהם שניים ויכולים לשבת ביחד ולשמוע סיפור, נשמע קל יותר

גיטרה · 9/9/19

נכתב ע"י ארבע:
התאומים שלי ממשיכים לקרקס אותי.
נתתי להם להסתובב בבית בלי טיטול בכלל, עשו הרבה ספונג'ה על הרצפה ולרוב כשרצו ללכלך באו אלי בתחנונים ובקשו 'טול, טול'. הם סרבו להתפנות בסיר או בשירותים.
הבן מתיישב מדי פעם על האסלה, אבל רק לשם הספורט. בעיניו זה סוג של כסא.
נכנסו לגנון ונואשתי, החזרתי להם את הטיטולים.
הם כבר בני שנתיים ורבע, אני לא רוצה למשוך את העניין לזמן מאוחר יותר.
מה לעשות???

איחולי הצלחה. שלושה חודשים כאלה שרדנו עד שמשהו התחיל לזוז בקושי. סופו של תהליך הגיע אחרי חצי שנה. (והלילות ---- עד היום לא משהו

)

אמא ומתכנתת · 9/9/19

נכתב ע"י ארבע:
התאומים שלי ממשיכים לקרקס אותי.
נתתי להם להסתובב בבית בלי טיטול בכלל, עשו הרבה ספונג'ה על הרצפה ולרוב כשרצו ללכלך באו אלי בתחנונים ובקשו 'טול, טול'. הם סרבו להתפנות בסיר או בשירותים.
הבן מתיישב מדי פעם על האסלה, אבל רק לשם הספורט. בעיניו זה סוג של כסא.
נכנסו לגנון ונואשתי, החזרתי להם את הטיטולים.
הם כבר בני שנתיים ורבע, אני לא רוצה למשוך את העניין לזמן מאוחר יותר.
מה לעשות???

מה לגבי ישיבה על הסיר בשאר חדרי הבית, ולא בשירותים?
זה מה שעבד אצל התאומים שלי.

ישבו להם שניהם על סירים בחדר הילדים והקשיבו לסיפורים של אמא