דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

[שרינה]

הם בני שנתיים וחודשיים. וכבר חודשיים ככה. מורידים טיטול בדיוק כשרוצים להתפנות.
לא ממש מפנימים מה תפקידו של הסיר.
וכל הכיף הזה גם קורה בחופש הגדול, כשכל הצאצאים בבית. מאיפה שתהיה לי בשלות לגמילה, למען ה'?

תחליטי עם עצמך(רק אם יש לך הכח...) שהשבוע הקרוב הם בלי טיטול,אחר כך בגן אם יש להם חברים גמולים זה פשוט רץ...

 

[הפוך על הפוך]

שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים בגיל מוקדם


1. פרידה מטיטולים יכולה להיות חוויה

במשך שנים רבות חשבתי שיש מושג שנקרא 'גמילה מטיטולים', וזו משימה קשה מעצבנת ומזעזעת. הייתי מסתכלת על אמא ל-17 ילדים ואומרת: 'מילא ילדה אותם, מילא גידלה אותם, אבל איך למען השם היא עברה 17 גמילות?'

אט אט, עם השנים והנסיון והלימוד ממומחיות בתחום, השתנה המבט שלי לגמרי, ורציתי לשתף גם אמהות אחרות בתהליך, שהוא ממש לא גמילה, כי הילד המתוק שלי - מעולם לא היה מכור.
את המשפט הזה של הדס קפלן, אחת היועצות המעניינות בתחום, אימצתי. 'לגמול' צריך את מי שהתמכר. הילד שלי מעולם לא התמכר לטיטולים. לכן אין סיבה 'לגמול' אותו.

מה כן יש כאן, אם לא גמילה? חוויה של חינוך. יש כאן בן אדם קטן וסקרן, שאת נותנת לו מתנה ענקית לחיים: חינוך לאחריות, חינוך לנקיון. את זוכה לתת לו כלים, שישמשו אותו עד 120 בעזרת ה'.

ולמה כתבתי את כל התהליך שיובא בהמשך? כדי ליידע. כי יש, כנראה, אמהות – שישמחו כמוני, לשמוע על הגישה הזו, ולבדוק אם היא מתאימה גם להן, לילד שלהן, ולתנאי הבית שלהן. אולי יש אפילו עוד אחת, שכמוני – מ'גמילה' מייגעת וסוחטת כוחות (אוף!) תעבור ל'תהליך פרידה' מוקדם, רגוע ונעים בהרבה.


2. אין ילד בשל, יש הורים עם מוכנות

בגישה שלפיה הלכתי, אין משמעות למינוח 'ילד בשל'.

הדבר היחיד שצריך זה הורים בשלים.

ילדים יכולים להיפרד מטיטולים מגיל צעיר מאד (שנה +).

בדור של הסבתות שלנו, כל הילדים נפרדו מחיתולים בין גיל שנה לשנתיים. לא היה מצב אחר.

גם היום, בארצות מסויימות, ילדים נפרדים מחיתולים בגיל צעיר. הילד הנורמטיבי שלך אינו טיפש או מעוכב התפתחות יותר מהם.

שנה ושמונה-תשעה-עשרה חודשים זה גיל מצויין, למי שמתעניינת בפרידה מוקדמת מטיטולים. עדיין אין את העקשנויות של גיל שנתיים פלוס, והפעוט נהנה מהתגליות החדשות ומההצלחות שלו.



3. אז מה צריך?

-תקופה רגועה. אפילו לקחת כמה ימי חופש, אם אפשר. כן, בשביל לתת לילד שלך מתנה לחיים.

-הורים שמוכנים ללכת על זה, בדעה אחידה, בלי חרטות וחילוקי דעות.

-שפע של פריטי ביגוד. אל תקמצנו.

-שישיית נייר סופג

-ספריי ניקוי בריח אהוב

-סיר נוח/מדרגות ישיבה

-רצפה פנויה לפספס עליה. בלי שטיחים ועניינים.


4. מה עושים לפני ההתחלה?

קודם כל, כמו שלמדתי בסדנת מוגנות נפלאה, משיימים. קוראים להכל בשם. אפשר להמציא שמות, ואפשר להשתמש במה שמקובל בקהילה שלכם. העיקר - הילד אמור לדעת להגדיר את מה שקורה לו, ואיפה זה קורה. אם ההורים מסמיקים ומתנבככים מולו, ומדברים בצורה מעורפלת, הוא פשוט לא יבין.

תנו שם ברור וחד משמעי. לכל דבר, לכל איבר. כינוי משלכם, משהו שבחוץ אף אחד לא יבין, אבל הילד יוכל לסמן בעזרתו.

אחר כך מתווכים לו את המציאות. כשמחליפים טיטול, למשל, מראים לילד מה יש בו. מציינים את השם שבחרתם. מסבירים לו ש'X' אמור להיות בשירותים או בסיר. מסבירים לו שעוד מעט, כשיגדל עוד קצת, יתחיל גם הוא ללכת לשירותים.


5. איך מתחילים?

קמים בבוקר הרגוע, הצח והצלול, ללא שום עול נוסף – בימים האלה לא קובעים כלום עם המשפחה, לא עם חברות, לא לוקחים פרוייקטים, יש לנו עכשיו פרוייקט חיים.

קמים לפני הפעוט. מיד כשהוא מתעורר, מורידים טיטול, ומושיבים אותו בשירותים/סיר. אפשר לתת לו ספר אהוב, מדבקות, צעצוע. (לא בתור פרס. לא מגיע לבן אדם פרס על זה שהוא נושם או אוכל, נכון?)

מכאן ואילך- אין טיטול יותר, אלא רק בזמני השינה.


מה קורה בשלב הראשון?

השלב הראשון הוא הכי חשוב, כי אז הילד מפספס להנאתו. וזה משמעותי להמשך התהליך, כי כך הוא לומד, לראשונה בחייו החמודים, לקשר בין סיבה לתוצאה.

הפספוסים אינם תקלה מצערת – הם דרך נהדרת בה הפעוט יכול ללמוד הרגלים חדשים. התחושה הרטובה והמלוכלכת תלמד אותו בדרך הכי טובה, מה קורה לו.

המציאות היא מורה מצויינת.

כשהוא מפספס, אנחנו לא כועסים. להיפך. אנחנו שמחים שהיתה לו הזדמנות ללמוד את הקשר בין התחושה המוקדמת, לרטיבות שאחר כך.

טכנית – מעיפים הכל למכונה או לפח, בהתאם למצב. מרססים המון חומר ניקוי. מנגבים עם נייר סופג, לשקית קשורה, ולפח.

מילולית – מסבירים לו: "עשית כאן X על הרצפה. X עושים בשירותים. לא על הרצפה".

ככה חמש פעמים, עשר פעמים, כמה פעמים שקורה – קורה.

השלב הראשון בגמילה מורכב מפספוסים. אנחנו לא כופים על הילד לשבת בשירותים, ולא מנג'זים לו, גם אם אנחנו יודעים שעוד רגע הוא יפספס.

אנחנו מציעים ויוזמים מדי פעם, בלי נדנוד. אם הוא לא רוצה – אז לא. המטרה שלנו היא ללמד אותו לקחת אחריות. ואיך הוא ייקח אחריות, אם אבא ואמא לא נותנים לו אותה?


שלב שני: מרווח בין הפספוסים

בשלב השני, הילד ממשיך לפספס להנאתו, אבל אפשר לשים לב שנוצר מרווח בין הפספוסים. הוא כבר לא מרטיב כל שעה, אלא כל כמה שעות. התגובה ההורית לפספוסים – כרגיל: מסבירים מה קרה ('עשית כאן X על הרצפה, X עושים בשירותים לא על הרצפה. עכשיו ניקח את הבגדים לכביסה כי הכל נרטב'). וממשיכים ליזום הליכה לשירותים בלי לנדנד, להציק, או להתנהג כמו זוג ציידים.

יכול להיות שעכשיו הוא יגיד בעצמו את ה-X, תוך כדי פספוס או מיד אחריו. מצויין. תחזקו אותו ותאשרו את מה שאמר.



שלב שלישי: הילד מסמן מראש

באיזה שהוא רגע קסום, אחרי כמה ימים בלי טיטול, במוח של הילד נוצר קישור בין התחושה שלפני, למה שאמור לקרות. הוא יאמר לכם 'X' או 'שירותים'. והוא ידע על מה הוא מדבר! קחו אותו לשירותים, תושיבו אותו בנוח, ותחמיאו על התוצאות הטובות. (בלי פרסים ואיומים. כאמור, אדם בריא אינו אמור לקבל פרס על כך שהוא הולך לשירותים, ובכלל, הפרס הכי גדול זה להיות ילד נקי ואחראי לעצמו, ולא להסתובב עם טיטולים ספוגי ריח כל היממה).

אפשר להמציא סיפורים כיד הדמיון הטובה, על הרצפה שעצובה כי היא לא אוהבת X, ועל השירותים ששמחים, הבגדים שבוכים, המכונת כביסה שמרגיעה אותם, ועוד כהנה.

בשלב הזה צפויות להיות עשרות אזעקות שווא. לא נורא. התפקיד ההורי הוא לקבל אותן בלי תסכול, גם אם הילד הזעיק אתכם 10 פעמים בשעה ובסוף לא עשה כלום. הוא לומד עכשיו את התהליך. לוקח זמן ללמוד אותו.


שלב רביעי: הישורת האחרונה

הילד כבר יודע להתאפק. הילד כבר יודע לסמן מראש כשהוא רוצה ללכת לשירותים. כל מה שנשאר לכם זה רק לנקות עוד כמה פספוסים בשבוע-שבועיים הקרובים, לתת עוד כמה פידבקים וחיזוקים, ולהיות גאים איתו – הוא עבר שלב בחיים, הוא התחנך לנקיון ולאחריות. ואתם אלו שנתתם לו את החוויה המשמעותית הזו.



קרדיטים: חלק מהגישות שמתוארות כאן, והאמירות לפעוטות, הן ברוח ההדרכות של הדס קפלן, דפנה גרייס ודפנה תייר, יועצות מקצועיות בתחום.

נשמע פשוט וקסום.
אך יש עוד אופציות,
למשל, ילד שיודע להתאפק אך מפחד ולחוץ מהשירותים
וכשהוא בלי טיטול הוא סובל מעצירויות..
מה שכתבת, מתאים לגמילה הקלאסית
אך כאמור, לא חסרים עוד מגוון קשיים כדי להתמודד עם הגמילה.

 

[Ruty Kepler]

נשמע פשוט וקסום.
אך יש עוד אופציות,
למשל, ילד שיודע להתאפק אך מפחד ולחוץ מהשירותים
וכשהוא בלי טיטול הוא סובל מעצירויות..
מה שכתבת, מתאים לגמילה הקלאסית
אך כאמור, לא חסרים עוד מגוון קשיים כדי להתמודד עם הגמילה.

ברור, יש המון בעיות שיכולות לצוץ.
ואני לא פסיכולוגית לגיל הרך, כדי לדעת לפתור אותן...
אבל במקביל - יש ילדים שכן יכולים, בקלות יחסית, להיפרד מהטיטול בגיל צעיר.

 

[שושנה ריזל]

הבן שלי דווקא בחוץ מתאפק יופי, לא מפספס בכלל, אני יוצאת איתו לנסיעות בין עירוניות והוא בסדר,
אבל בבית, מפספס על ימין ועל שמאל, וXXX הוא עושה רק במכנסיים...
אין לי מושג איך לעזור לו לצאת מזה

 

[Ruty Kepler]

מה אעשה? אני בדיוק התחלתי תהליך עם בני בן השנתיים וחצי. הכל הלך מצוין לפי האמור לעיל במשך 5 ימים. ואז התחילה לו עצירות כאבים ופחדים והוא הפסיק לבקש וכן התחיל לפשל בגדול על ימין ועל שמאל... כך שפשוט החזרתי לו את הטיטול... קצת לחוץ לנו שיהיה יבש לפני תחילת שנה...

כתבתי כבר, אני לא פסיכולוגית...
אולי לאחרים כאן יהיו עצות יעילות.

עגבניות ניסיתם? (לא אלו שזורקים בפרוג, אלא לתת לילד לאכול אותן ולשתות את המיץ שלהן, הרבה).

 

[עט הדר]

לתשומת לב:
יש ילדים שחייבים לעבור את השלב של "סיר"
הם מפחדים מיד להתחיל לשבת בשירותים.
[יש שם חור עם מים שנוסע למקום לא ידוע...]

 

[אסתטיקה]

אני עוברת את הסרט הזה עם תאומים, ומרגישה על סף שיגעון ):

ואני עברתי אותו עם שלישיה... עם שטיחים מקיר לקיר... (גרנו באירופה)
היה מתסכל ומשעשע כאחד, אבל למדתי הרבה.
התהליך עם הילדים הנוספים היה משמעותית קצר וקל יותר .

 

[נוי]

בלת"ק
קודם כל- זה כ"כ נכון ומתקבל על הדעת.
למדתי מגיסתי את הגישה הראשונית של הפספוסים: להלביש לילד חולצת טריקו גדולה ו...זהו.
הוא משוטט ומפספס ולאט לאט קולט איך המערכת עובדת.
לעניין הבשלות, אני רואה שכיוונתי לדעת גדולים.
קטנתי משתוקקת ללכת לשרותים, אבל הסברתי יפה לכל מי שניסה לשכנע אותי למה לא-ש... אני לא בשלה.
היא באמת מבינה עניין, אבל העיתוי מבחינה משפחתית לא מתאים.
הבטחתי לה שאקנה לה תחתונים בעז"ה אחרי חג הסוכות.
מקווה להתרענן פה באשכול בבוא העת, כדי להפחית את החרדות שלי מהמשימה, ובמיוחד מתחושת ה"ציד".

 

[m a r g a l i t]

וואו!
@Ruty Kepler איזה פוסט מושקע!!
כל הכבוד!!

 

[מובחרת]

כל כך נכון מה שכתבת רותי.
אצל האחרונים שלי כשאני לקחתי את זה ברוגע, ובאמת בתור חויה משפחתית של כולנו. זה היה מקסים גם ליום וגם ללילה.

ובקשר לשליטה על הסוגרים: יש לי בת שכשהיתה בת שנה+ ביקשה לצאת מהאמבטיה ולהלביש טיטול כי היא צריכה לעשות.
ועד עכשיו כשהיא בת 2.5 יש לה באמת יכולת התאפקות לא נורמלית.

 

[רוגע ושלווה]

תודה רותי על הפוסט!
נראה לכם שגם לבנים זה מתאים כל כך מוקדם?
ואפילו יותר מוקדם משהו כמו שנה ושבע?

 

[Ruty Kepler]

תודה רותי על הפוסט!
נראה לכם שגם לבנים זה מתאים כל כך מוקדם?
ואפילו יותר מוקדם משהו כמו שנה ושבע?

אם הבן בריא, מפותח ומתקשר - אין סיבה שלא.
מה שחשוב זה בעיקר התנאים הסביבתיים. הרוגע המשפחתי. ההסכמה של כל בני הבית. מציאת הזמן המתאים והלא-לחוץ.

 

[שולה]

תודה ענקית, באת לי בזמן.
אני בדיוק מתלבטת על בת השנה וחצי (!!) שלי בנושא, הילדה גדולה - בוגרת - ענקית, כבר בטח חודשיים שיושבת לה בשרותים כל יום לפני אמבטיה ושרה לעצמה 'פוצי הגדולה עושה בשרותים'. היא לא באמת יודעת מה לעשות שם, אבל העיקר לשבת כמו הגדולות.
מצד שני - זה בכל זאת מאד מאד מוקדם... נשמע לי הזוי לחלוטין.

 

[ext]

@סחלבית
קראתי את מה שכתבת והזדהיתי מידי, רק מה אני לא חושבת שזה נכון להחזיר טיטול.
הבת שלי בת שנתים ו-10 גמלתי אותה לפני חודש וחצי בערך, יותר נכון התחלתי לגמול, היה לא קל, לקח לה זמן ללמוד את הקטע וכו', ואז בנוסף כשכבר התחילה לבקש - התחילה לפתח עצירות נוראית, די באשמתה כי היא עצרה את עצמה כל פעם ממש באגרסיביות, הבעיה בעצירות שאז יש יותר פיספוסים...
הייתה לה עצירות קשה, והחלטנו שעושים הכל לשחרר לה את העצירות אבל לא מחזירים טיטול, זה כלל והורים צריכים להיות החלטיים בזה, הבאנו לה מיץ שזיפים שהכנתי לה, ניסינו להביא הרבה מים כדי לרכך, כולל משחקים של מים במזרקים וכו (כי היא לא רצתה לשתות - היא הבינה שזה איכשהו קשור בעקבות איזה משפט שאמרנו)
בסוף קנינו נרות גליצרין, היא צרחה ולא רצתה שנשים לה, ואחרי כמה דקות הכרחתי אותה לשבת בשירותים והשתחרר קצת, המשכנו עם המיץ רימונים וכל מה שיכול לרכך עוד, והיה עוד עצירות חזקה, כשניסתה להתאפק בשירותים הסברנו לה שכל הכאבי בטן שהיא סובלת (ואגב היא ממש סבלה) זה בגלל שהיא לא מוציאה את זה בשירותים, ואם רק תלחץ זה בסוף יצא ויעבור
כרגע עדיין לא מאה אחוז, כי היא עדין מנסה לעצור את עצמה ורק אם ממש צריכה אז הולכת,
אבל ב"ה באופן כללי "עברנו " את זה,
ואני חושבת שזה לא יותר קל לדחות את הגיל .... תעשו שיקול שלכם אבל במיוחד לילדים שמפתחים עצירות ככל שגדלים הם יותר מפחדים מהקטע.
בהצלחה!

 

[מגנום]

מקסים!
אוהבת את הגישה
את הגדולה גמלנו בגיל שנתיים, והשניה בגיל שנה ועשר
זה היה לפני החורף וידעתי שאם לא עכשיו- אז היא תהיה עם טיטול לפחות עוד שלושת רבעי שנה..
ריחמתי עליה.
הרבה מסביב הרימו גבה- מה הענין?
וכשהתפתח דו שיח הוברר שאין באמת סיבה לדחות את זה למאוחר יותר
האימרה הכי משכנעת היתה: כי אין לי כח לזה..
התשובה שלי היתה: לי אין כח לחתל ילד גדול..
והאמת שאם דוחים, נדרש יותר כח..
כי כל מה שתארו פה על לחץ ועצירויות, חושבת שאין את זה בגיל הקטן,
הם לא מספיק מבינים, ואצלנו זה הלך יופי.
חשוב לי להוסיף:
תעשו טובה לעצמכם ולילד ותגמלו אותו ביחד - יום ולילה
אין לכן מושג כמה זה טוב. כמובן אם זה הולך
השלבים אצלנו היו:
כיומיים פספוסים (הילדה מסתובבת בבית עם קרוקס וחולצה ארוכה מעט בלי שום דבר נוסף, ומקבלת המון איגלואים מה שעוזר לפעילות, כל פעם שמתחילה - לוקחים לשירותים וכמובן כל הצלחה - תרועות ניצחון) (וזה החלק הקשה ובארור שאני מחזירה את הטיטול וגמרנו עם השטות הזאת.)
אח"כ מתחילים לראות הצלחות מידי פעם - עוד יומיים
אחר כך כשבועיים מתייצב לאט לאט והשתדלנו לא להקשות - לא הלכנו לגינה ולא יצאנו רציני.
מהיום הרביעי בערך הורדנו טיטול גם בלילה
לא להאמין איך הם מצליחים. מהלילה השני קמה יבשה
כמובן שבהמשך היו מידי פעם פספוסים בלילה ואנחנו לוקחים אותה עדיין פעם בלילה לשירותים.
אבל הגמילה, סליחה הפרידה מהטיטול, יום ולילה יחד, חוסכת המון גם להורה וגם לילד.
שווה לנסות!

 

[מגנום]

תודה ענקית, באת לי בזמן.
אני בדיוק מתלבטת על בת השנה וחצי (!!) שלי בנושא, הילדה גדולה - בוגרת - ענקית, כבר בטח חודשיים שיושבת לה בשרותים כל יום לפני אמבטיה ושרה לעצמה 'פוצי הגדולה עושה בשרותים'. היא לא באמת יודעת מה לעשות שם, אבל העיקר לשבת כמו הגדולות.
מצד שני - זה בכל זאת מאד מאד מוקדם... נשמע לי הזוי לחלוטין.

אז מה אכפת לך לנסות? ילך - סיימת עם הענין, לא ילך- יחכה לשנה הבאה
אולי תחסכי שנה וחצי לחתל אותה

 

[חלי פיינשטיין]

לגבי העצירות -
יש אבקה בשם "נורמלקס" - קונים בבית מרקחת. ללא תופעות לוואי, בלי סיכונים, וללא טעם.. מוסיפים לבקבוק ומערבבים.
עוזר מאד מאד. הרבה יותר משאר העגבניות והשזיפים.

 

[שריתאליז]

הבעיות נוצרות בדכ כשיש לחץ סביב הנושא.
כאשר גומלים בצורה רגועה בדכ לא קורה.

 

[מרחבית]

רק מה אני לא חושבת שזה נכון להחזיר טיטול.

בגדול אכן חשוב להיות עקביים. אך יש מקרים שנכון להחזיר טיטול. מתי? - כשמרגישים שנכנסו למאבק, ובמקום תהליך למידה רגוע, יש עצבים ו/או עושים לילד דברים בכוח.

 

[אהבת עולם]

@Ruty Kepler כתבת את זה מקסים !!
הכרתי את השיטה הזו, עכשיו אני רואה שמי שכתבה את החומר שקראתי הייתה הדס קפלן.
חייבת לציין שאני מאמינה בזה בכל ליבי.
עוד אקסיומה חשובה שלה : ילדים הם לא בננות, הם לא צריכים להיות בשלים !

מהיכרות עם הרבה ילדים והורים שפעלו לפי השיטה , וגם ניסיון אישי בפרידה מחיתול מגיל שנה - שנה וחצי, זה יכול להיות קצר וכיף זה יכול גם לקחת הרבה הרבה יותר.

למי שמחליט להיפרד מחיתול לפני גיל שנתיים - קחו בחשבון שצריך סבלנות ורוגע,
נכון שיש את הילדים הקסומים האלו שמתרגלים תוך שבוע, אבל בגיל הזה זה יכול לקחת גם שלושה חודשים פלוס, למעשה זה הסטנדרט.

זה מתאים לאמהות רגועות, סבלניות , ועדיף גם כאלו שגרות בטבע.
לאמהות שאני מכירה סביבי שהיסטריות מכל פספוס עדיף לנסות בגיל שנתיים וחצי פלוס.
בלי קשר, אפשר ללמוד את העקרונות האלו לכל גיל, הם פשוט נכונים !

אגב: הפרידה של הבת שלי ארכה בערך שנה, אני מכירה גם ילדים גדולים יותר שזה היה כך אצלם , וזה היה מאד התנהגותי ו"דווקא" , לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מתחילה מאוחר יותר.

מצרפת את החומר של הדס, שימו לב שהוא נכתב לציבור חילוני ומשתמש במושגים כאלו.

[אגב, טיטול -אין מילה כזו, יש חיתול חד פעמי ]