רוצה לספר סיפור אישי.
סבי ז"ל גדל באמריקה של לפני 100 שנה כילד יתום עם אמא ואחיות שלא ידעו מימינם ומשמאלם באורח חיים של יהודים שומרי תו"מ. מיותר לציין מה עלה בגורל יהדותם של אלו כמותו.
למרבה הנס, הוא ניחן בתכונה של חיפוש האמת וצמאון לדברים רוחניים, מה שלא הציל אותו מלהגיע גם לכל מיני זרמים שמהם חשב שיקבל מענה לשאלותיו. באחד הגלגולים הוא עלה לא"י מטעם המזרחי כחלוץ ומתנדב בפרדסים.
ביום ששי אחד, נסעו כמה חברים לסיור בירושלים והוא הצטרף אליהם. כמה דקות לפני כניסת השבת הם הגיעו לאיזור גאולה, ושם חזו מחזה שלא היו רגילים לראות: יהודי ירושלמי קשיש נכנס לחנות שהיתה פתוחה, זועק מנהמת ליבו "שאבעס", מקבל סטירה מבעל החנות ונבעט החוצה. המחזה חזר על עצמו שוב ושוב לקול צחוקם של מלוויו שעמדו ונהנו מהמחזה.
סבי ז"ל הזדעזע כל כך הן מהמסירות של אותו יהודי, והן להבדיל מהתגובה השפלה של אותם צעירים, עד כדי שגמר אומר בליבו לשנות את אורח חייו לכזה של יהודי חרד לדבר ד'.
כשהתוודעתי לסיפור, חשבתי על אותו יהודי שחזר לביתו אחרי התפילה, וזוגתו הצדקת ודאי שאלה אותו "נו, מה היה היום?". ומה הוא ענה לה? כנראה משהו בסגנון של "אני יודע?! חטפתי מכות....וההוא המשיך לחלל שבת..."
מה שאותו יהודי לא ידע אז, והיום ממקומו בגן עדן ודאי יודע, שבזכות אותם מכות, שב יהודי בתשובה שלמה, התחתן עם אשה כשרה וצדקנית, הוליד דור ענק של בנים, נכדים, נינים ובני נינים שכולם כולם ללא יוצא מן הכלל צועדים בדרך התורה והיראה, חלקם הגדול מרביצי תורה ומזכי הרבים, והם ובניהם וכל צאצאיהם, ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד סוף כל הדורות נזקפים לזכותו!!!
למה אני מספר את כל זה?
כי הזכירו פה את ההפגנות של אותם צדיקים יראי שמים והפירות שיצאו מאותם הפגנות.
כמה דברים אני יודע בבירור!!!
1. ר' עמרם בלוי מעולם לא צעק 'נאצי' לשוטר.
2. ר' עמרם בלוי מעולם לא עצר אוטובוס בסתם יום של חול, אם היו עליו נשים וילדים עייפים ורעבים, קשישים וחולים בדרכם לביתם או כל מישהו שסובל.
3. ר' עמרם בלוי מעולם לא הצית פח, וודאי לא פח שבעליו שילמו עליו טבין ותקילין.
4. והכי חשוב, לר' עמרם בלוי מעולם לא היה את אותו זיק של רצח ושנאה בעיניים שיש לאותם זאטוטים שמפגינים היום ברחובות!!!