ובסוף משכנתא זה חיסכון כפוי -אבל השקעות באפיקים אחרים הם תלויי ברצון האישי של האדם כל חודש
ולמעט אנשים מזן נדיר שיש להם יכולת להחליט בדיוק כמה הם יפרישו
רוב האנשים יצמצמו מדי פעם יגעו יזיזו וכו'
אפשר להוכיח את זה בקלי קלות-מהשנה האחרונה בה ריבית הפריים עלתה -מה שייקר לאנשים את המשכנתא הממוצעת ב1000 שקל בערך
ואני משוכנע שכל מי שמפקיד באופן קבוע לשוק ההון הוא לא הוסיף 1000 שקל...(וייתכן שחלק מהם גם הורידו את הסכומים בגלל ההתיקרות)
זה החלק הכי חשוב כאן
שחיסכון זה לא לפי איזה הגיון שאפשר לשרטט אלה יותר לפי אילוצים.
אנשים ממש בודדים יכולים פשוט לחסוך מה שנשאר להם בסוף החודש. רוב האנשים צריכים להתחיל את החודש בחיסכון ולחיות ממה שנשאר. לכן לדעתי יש לוגיקה מאוד חזקה בקניית דירה כי זה חיסכון כפוי וכמו שכתבת מעטים מאוד הם חדלי הפרעון. זאת דרך יעילה מאוד לחסוך.
בכלל, ההרגל לחסוך הוא חינוך שצריך להתחיל בו מייד. וגם לזכור שככל שחסכת את הכסף בשלב מוקדם יותר בחיים הוא שווה יותר!
הייתי זוץ לפני כ15 שנה והכתוב למעלה כמובן ממש לא מתאר אותי כזוצ. זוג ליטאי, קיבלנו סכום כלשהו שמספיק בקושי להון עצמי מינימלי. בחיים לא אכלנו ביום חול אצל ההורים או עשינו אצלם שופינג. למרות שעבדתי כבר במשרה מלאה בהוראה בממ"ד, חיינו בדחקות מאוד גדולה אבל אין לי שום תחושה של פיספוס. לא יודעת, כנראה שהדור הזה צריך יותר רוך וחוויות ותחושות ומתנות ועיטוף וכו. אצלי בכל מקרה תוך כמה חודשים היה הריון ואז חור שחור של בחילות ועייפות וחוסר רצון כללי לחיות אז על אחת כמה לבלות.
שבתות הוצאנו מינימלי, מה שאפשר הכנו לבד ובלי לקנות אייס או פחית כל פעם שעוברים ליד קיוסק. היה כיף ושבתנו לרוב בבית.
אני כותבת פה נוסטלגית אבל הנקודה שאני רוצה להגיע אליה היא המודעות לחיסכון-
1.
אין דבר כזה בכלל אף פעם להכנס למינוס. זאת אפשרות שאינה קיימת. (עזר לנו גם שיש בכך בעיה הלכתית לדעת פוסקים מסויימים אז בכלל לא מתחילים עם זה).
2.
חיסכון מהרגע הראשון. לא משנה כמה דחוקים היינו, מהרגע הראשון ( נראה לי בערך חצי שנה מהנישואין) התחלנו לשים כסף בצד. כל תקופה והסכום המתאים אבל בגדול היה סכום קבוע ועוד חצי מכל הכנסה חד פעמית (תוספת שעות בעבודה, שיעורים פרטיים, מתנות). כל פעם שהמשכורת עלתה ערכנו חישוב מחדש- לכמה מתוך זה אנחנו באמת נזקקים והשאר לחיסכון.
אין לכם מושג כמה כסף אפשר לחסוך ככה ואפשר להגיד גם שזה לא ממש מורגש. יש פיחות זוחל ברמת חיים וכמעט כל אחת שהעלו לה את המשכורת יכולה להעיד שהיא לא העלתה רמת חיים והכסף נבלע. זה דרך הטבע וצריך מודעות כדי להלחם בזה.
3. כל האמירות נגד חסכנות הן מאוד בעייתיות. מצד אחד עדיף להשקיע את האנרגיות בהגדלת הכנסות. מצד שני זה סטייט אוב מיינד, זה ממש צורת חשיבה ודרך חיים.- אם אתה חסכן או פזרן. אם אתה מתחשב בעלויות או מזלזל בזה. הרי כל קניה בסה"כ בפני עצמה לא תשנה שום מאזן וכמאמר העייף- לא זה מה שיוציא אותי מהאוברדראפט, או כמאמר המיואש- או זה או לשלם אח"כ לפסיכולוג, ויש אמירה עוד יותר מעצבנת, האמירה של העצל- הכל מכתוב, מה שנקבע מלמעלה וגילגול עיניים צדקני. זה לא נכון. בהתנהלות כלכלית כוללת אפשר להגיע לפערים של מאה אחוז, ואני לא סתם אומרת. יכולות להיות שתי משפחות שעל פניו נראה שאחת טיפה יותר מחושבת והשניה טיפנ פחות וההפרשים ביניהם ענקיים. וזה נכון כמעט להכל- לעלויות סופר, חוגים, תחבורה, ביגוד, תקשורת, דיור, מתנות, אירועים וכו'.
לפני כשנה וחצי השוויתי עלויות סופר עם גיסה בתנאי חיים מאוד דומים לשלי: שלה כמעט כפול. היא הייתה מופתעת, אני לא. (לשתינו היו חמישה ילדים בגילאי 0-13, לי הסופר בממוצע שנתי כולל חגים וכו 4500, שלה 8000. בסוגריים נוספים: היום עולה לי לפחות 1000 שח יותר). עכשיו לא רק שהיא היתה מופתעת, היא חשבה שאני מוציאה יותר ממנה. כי כשיש מבצע טוב אני קונה הרבה ובאופן כללי מחפשת הזדמנויות וזה נותן תחושה של שפע. היא קונה אך ורק מה שצריך כאן ועכשיו כולל המון השלמות במכולת. אבל תמיד מה שצריך בלי התחשבות בעלויות או חיפוש הזדמנויות. ההתנהלות שלהם כזו גם בשאר המישורים ויש בינינו פער גדול.
בסוף הרבה מזה זה מה שמתאים לאופי ולזוגיות ולמשפחתיות הספציפית שלך. לגיסתי ולמשפחתה לא מתאימה צורת הקניות שלי וכן להיפך. מצד שני לה גם יותר הכנסות ממני ומצד שלישי לשתינו יש בנות לחתן... שזה סוף פסוק בשאלת הצורך בחיסכון