לא היתה לי סבלנות לקרוא את האשכול כולו, אבל הייתי שמחה לשתף אותך בעוד תובנות אירגוניות חדשות שלי:
יש לי ב"ה שלושה ילדים קטנים. אחד ממש תינוק (בגיל הזוחל-הופך-פותח-שופך-חודר-צוחק-פשוט לאכול!).
סדר היום שלי היה עד לאחרונה:
חזרה מהעבודה
ארוחת צהריים
מנוחה קצרה
משחק עם הילדים/גינה/ציור/אפיה (בקיצור, התוכנית להיום...)
ערב (ארוחת ערב, אמבטיות, השכבה).
ואז הייתי מתחילה משמרת ג' בליווי העוזר הקטן והנאמן שלי:
לסדר את הפוגרום
לכבס
לגהץ
לקפל
לבשל למחר
לארגן בגדים למחר
לארגן תיקים למחר
לגמור כמה חובות מהעבודה
...
כל ערב וההדגשים שלו, מה שבטוח - עמוס מאוד. שעת השינה שלי נהייתה מאוחרת נורא עד שסיימתי את כל חובותיי ההכרחיים.
ומנקודה זו - זה פשוט מעגל שלא ניתן לעצור. אני הולכת לישון מאוחר, קמה עייפה, מתפקדת בקושי, ואת ההמשך כל אחת מכירה לבד.
מה רציתי לחדש? קראתי כאן בפורום עיצה של כמה מאורגנות, להכין את הסנדביצ'ים לילדים למחר, תוך כדי הכנת ארוחת הערב. זה חוסך לך לפתוח את הלחם והממרחים והכל פעמיים.
חשבתי על זה, וקלטתי שיש כאן ראיה מסויימת, שכדאי שתשליך על הכל.
לא רק את הסנדביצ'ים!
אלא, כדאי להיות מתוכננת כל היום, כדי להשאיר פחות לערב.
ניסיתי את זה, ואלו התוצאות:
- תוך כדי שאני נכנסת עם הילדים לחדר להתחיל לשחק אני מציצה אגב בארונות. העין קולטת מה חסר, ואם אני מבינה שאני צריכה לכבס דחוף (כי אני עדיין לא כזו מאורגנת שהכל כבר בארונות מזמן...), אני פשוט רושמת לי במוח להכניס מכונה תוך כדי אחה"צ.
זה יחסוך לי להעמיד אותה בערב, ועוד לחכות שזה יגמור ויעכב אותי מללכת לישון.
-סנדביצים ותיקים, כאמור, כשמכינים ארוחת ערב.
-כשאני מכינה פיג'מות וביגוד לאמבטיות, באותה נשימה אני מוציאה בגדים למחר
-אני מקפידה לחזור עם הילדים מספיק מוקדם מהגינה כדי להספיק לארגן את הבית ביחד איתם (חינוכי ביותר!).
עכשיו בקיץ החם הזה, הפכתי את הסדר. אני לא מסוגלת לצאת לפני חמש וחצי, אז לא מעשי לחזור בשש כשרק הרגע יצאנו. ולכן קודם סידרנו את הבית ורק אז יצאנו לגינה והרשיתי לעצמי לחזור בשש וחצי. ארוחת ערב כמובן בגינה.
-לארגן את הבית לערב (אצלי) פירושו: לאסוף צעצועים מכל רחבי הבית, להכין פיג'מות בחדר האמבטיה מוכנות לרחצות, ואפילו לפתוח מיטות.
כי אני מכירה את ילדיי הנמרצים ויודעת שהם ממש נגמרים בערב אחרי כל ההתרוצצויות שלהם. לכן כדאי לי להגיע מהגינה אל המוכן.
בקיצור, הבנתן את הראש? לא הכל אפשר להקדים ולבצע, אבל מומלץ מאוד להפחית מהעומס של הערב. כמה אפשר? הרי גם אנחנו שפוכות אז מעייפות, ומי שמפסיד מכך לבסוף אלו הבעל והילדים שמקבלים אשה ואם עייפה ומיובשת.
יש הרבה יותר מרץ לדברים הללו במשך היום - מניסיון.
אני יודעת מה תגידו, בטח את חוזרת מהעבודה באחת ויש לך זמן...
אז לא, אני חוזרת בשלוש ולפעמים אחרי. ואני בהחלט אמא מן הסוג שיושבת ומשחקת עם הילדים, בהנאה רבה, בעצמי.
אבל פעם ראשונה שיש לי שלושה ילדים, ואני פשוט לא משתלטת. גיליתי שלמענם אסור לי להשאיר הכללללללללללללל לערב. ניתן ורצוי להפחית עומסים.
בישול, אני כן משאירה לערב. כי חבל לי לעמוד במטבח ולהפסיד שעות משחק איתם.
להפשיר לעומת זאת (עוף/בשר טחון וכו') כדאי להתרגל בצהריים.
מכונות כביסה, אם הולך לי בקלות, או אם זה דחוף מאוד, אני כן מעמידה אחה"צ. אם לא - בערב.
גיהוץ כמובן בערב.
קיפול, לפעמים ניתן להקשיב לילדים בשיא תשומת הלב ולקפל... רק צריך לחשוב על זה ולנסות.
הבת שלי מאוד אוהבת להגיד לי למי שייך כל פריט שאני מקפלת.
והבן אוהב לעשות לי "משלוחים" למדפים המתאימים בארון...
בקיצור, מקווה שהועלתי. זה ממש ממכר להגיע לערב ולגלות שיש לי הרבה פחות עבודה, או "חס ושלום"
לקרוא לי ספר...
יש בנו משהו, לי בכל אופן, שמעדיף "להפריד" תחומים. אחה"צ ילדים, בערב נתמודד עם השאר. אז פה בדיוק עשיתי את המהפך המחשבתי, כשקלטתי שלא הגיוני לעשות כ"כ הרבה בערב, ושווה לי מאוד מאוד לנהל הכל מראש, וכן להתאמץ ולהחזיק ראש במשך היום, כדי לקצור את הפירות בערב.
(לי זה מאמץ רציני, כי אני עדיין לא רגילה בכך).
סליחה על האורך...