היה נחמד לקרוא כאן את כולם... זה כ''כ נכון שמה שרואים מכאן, לא רואים משם.
שהייתי צעירונת (לא שעכשיו אני זקנה, אבל אין מה לעשות התבגרתי ב''ה בעוד כמה וכמה שנים...) שמרתי על הבת שלי הקטנה (הגדולה שלי...), והיה נראה לי חסר אחריות לתת לבת 12 גיסתי המוזיניקית לשמור עליה (איך היא תסתדר??). אח''כ לא הייתה לי ברירה, והייתי מוכרחה להעזר, והם דווקא הסתדרו מצויין ב''ה.
ואז גדלה הבת שלי, והיא הגדולה, הבוגרת האחראית. ונתתי לה לעשות כל מיני דברים שאחרים אולי פתחו עליי עיניים גדולות, אבל אני בתור אמא ראיתי שהיא מסוגלת בהחלט לעשות את זה.
וכאן רציתי להדגיש נקודה נוספת, ואולי קצת מצחיקה. אני הייתי הגדולה בבית, כמו אמא'לע קטנה. שמרתי על אחי הקטנים, ושאמא שלי ילדה הייתי כמו אמא קטנה בכל. וזה היה כיף ולא הייתי מסכנה, אלא מה שהתחתנתי וילדתי את הילדה שלי פתאום פחדתי יותר, ופתאום גיל 12 של גיסתי (אומנם מוזיניקית) היה נראה לי קטן (שכחתי כנראה שאני הסתדרתי מצויין!), ועוד משהו ששמתי לב, שהבת שלי הגדולה קצת בגרה ונתתי לה לעשות דברים (זה היה נראה לי מתאים לגילה), אבל פתאום הילדים אחריה שהגיעו לאותו גיל, פתאום הדברים האלה היו לי נראים לא מתאימים לתת אותם לילד בגיל הזה (למרות שלגדולה שלי זה התאים ועוד איך התאים).
המסקנה מכל זה: כל דבר לגופו, כל ילד לגופו, יש ילד שמתאים לו, ויש ילד שבשום אופן לא! וכן יש דברים שהראיה שלנו משתנה במשך החיים בהתאם לנתונים ובהתאם לפרספקטיבה שבו אנחנו עומדים...
אז שיהיה לכולנו יום טוב, ושנשמע מכולם רק בשורות טובות, ושיהיה לנו את השכל להבחין מה לעשות ואיך לעשות כראוי....