רעיונות להקלה ביום יום של אישה עמוסה

[לצו]

נשות ישראל - תענוג לקרוא!!

 

[nc]

כי ככה אני פשוט יודעת... מעולם גם לא שמעתי על רעיון כזה
בשבילי זה הדבר הכי הכי גרוע.. מה לעשות כל אחת והשגעונות שלה.
אני לא מסוגלת להכין סנדוויץ לצהריים או להכניס בגד לא מקופל לארון,
אבל שוב, זה רק אני...

אין לי שום בעיה עם זה אצל אחרים, הטענה שלי היתה על סנדוויץ לצהריים באופן קבוע.
וראיתי ילדים שבאים ואוכלים פרוסה עם שוקולד... עצוב.

סנדביץ' לא חייב להיות פרוסה עם שוקולד.
אם בשישי, שבת אוכלים מבושל ובראשון ואולי גם בשני יש שאריות-
אז 3-4 ימים לאכול פיתה עם ביצה קשה וטונה/ לחמניה-טוסט/ פיתה עם פסטרמה בתוספת ירקות חתוכים נשמע לי רחוק מאד מהזנחה.
בטח לא שיקול לאשה להתפטר כמו שאסתר הציעה.

 

[אות ומופת]

זה מייאש לבשל כל יום ארוחות מסודרות?
את מסכימה עם זה שאמא יכולה לבחור סדר עדיפות על חשבון ארוחת צהרים מבושלת?

יש להפריד בין ההשקפה הכללית לבין התגובה.
כאן אני מסכימה מאד עם אסתר לגבי ארוחות צהריים מבושלות.
מבחינתי שיהיו נקנקיות כל יום, אבל אוכל מבושל זה מראה על בית תקין ומטופל.
אחרת, יש כאן משהו שדורש טיפול.

עניין של סדרי עדיפויות. כשמולי עומדת בחירה בין נקניקיות לסנדוויץ' מזין מקמח מלא עם ממרח בריא או חביתה - אני בפירוש הולכת על הסנדוויץ, מטעמי בריאות.

 

[מלפפון]

עניין של סדרי עדיפויות. כשמולי עומדת בחירה בין נקניקיות לסנדוויץ' מזין מקמח מלא עם ממרח בריא או חביתה - אני בפירוש הולכת על הסנדוויץ, מטעמי בריאות.

טוב, אצלך זו לא חכמה..

ואגב, יש הבדל גדול בין כריך שוקולד/חומוס/גבינה, לבין כריך עם אוכל מבושל: נקניקיה/שוארמה/רצועות חזה/צ'יפס ומה שלא יהיה.

לא מבחינת בריאות. מבחינת זה שלא בריא נפשית לאכול כל יום כל היום כריך סטנדרטי.
כשהייתי מנחה בפר"ח כנערת סמינר, היתה לי ילדה מבית מצוקתי, המורה הסבירה לי ואמרה: את יודעת, היא כל צהריים אוכלת לחם במקום ארוחה מבושלת.

אולי אצלי זה מאד קריטי כי אני אוהבת מבושל ופחות אפוי, ואם לא הייתי אוכלת ארוחת צהריים מבושלת מדי יום, זה היה לא בריא נפשית..

ועדיין- אם אמא דואגת שהילד שלה יאכל צהריים, גם אם זה כריך+גבינה, אני עדיין רואה מסירות ואחריות לילד. שלמרות שלא היה ביכולתה לבשל היא דאגה לתחליף. אבל לזכור שזה תחליף, ולעשות מאמצים שישאר כך (תחליף) ולא יהפוך להסדר נח. (לוותר על קיפול כביסה בארונות או על ספונג'ה, כל אחת לפי הנוחות שלה).

 

[בסדר]

לא עקבתי אחרי כל התגובות. אבל רציתי להאיר ולהבהיר ולתת לכולן את האפשרות לראות פשוט באור אחר...
כמו שכבר ראיתי שאמרו כאן - אף פעם אל תאמרי - אצלי זה לא יקרה. החיים שלנו מלאי הפתעות ותהפוכות ואי אפשר במבט מצומצם שלנו לדון את העולם וכפי שאמר אחד הגדולים (ושכחתי מי) "אל תדון.. עד שתגיע למקומו - ולעולם לא תגיע!"
יש לי המון סיפורים ודוגמאות, ואם היו לי מספיק אנרגיות אולי הייתי מוציאה ספר...
קצת על קצה המזלג: חברה שהורידה שידוך של בחור שהיתה לו בעיה רפואית קלה ואחרי החתונה בעלה חלה בצורה קשה..
מורה מהצוות שתמיד הוציאה לנו את העיניים בסיפוריה כמה אפשר להספיק בחופשת לידה עד שילדה את הילד הכי צרחן במדינה...
אני זוכרת את עצמי יושבת בתור בייבי סיטר וסוקרת בביקורת את כל אשר ראו עיני, תמיד היתה לי ביקורת על הסדר והניקיון, על העיצוב, על הילדים, על צורת קיפול הבגדים, על צבע הסחבה שלא מתאימה לעיצוב הכללי וכן על זה הדרך... כיום אני לא מסוגלת נפשית להזמין בייבי סיטר מהפחד מהביקורת...
עצות זה מקסים. כל אחת לוקחת מה שמתאים לה.
ביקורת? גאווה? ד' משפיל גאים ומגביה שפלים, וכדאי לזכור את זה בכל דבר, ואני בהחלט מתכוונת גם לעצמי.
גם דברים של השקפה שלימדה אותנו מדריכת הכלות כמו "חייבים כל יום ארוחה מבושלת" זה נכון. כדאי לכתוב. אבל לזכור - שיש כאלה שהחיים שלהם שונים, לא כל הרצוי מצוי.
חברה טובה שלי סיפרה לי השבוע שהיא נמצאת במצב לא קל, מצב נפשי רגיש אחרי לידה, בעיות עם אחד הילדים, בעל שמאיזו סיבה לא נמצא בדיוק בתמונה, לחץ כלכלי ועוד - האם לה למשל מתאים לאמר משפט כזה כשצריך לאמר לה צל"ש על זה שיש בכלל מה לאכל בבית והילדים יצאו איכשהו בזמן למוסדות הלימוד והבגדים עליהם?
אני יושבת בגינה ושומעת נשים מצקצקות בלשונם "שאלתי בכיתה מתי מתקלחים והתלמידה שלי ענתה לכבוד שבת..." עכשיו כולן מדברות על המשפחות המוזנחות, וכמה שהן מסודרות ונקיות ומוצלחות... עד שאשה חכמה אמרה: "נראה לי שכל אחת אומרת את מה שהיא רוצה להיות..." החזירה לי את האור לעיניים.

 

[ח. שושני]

בסדר, כל מילה -פנינה!!

 

[ע.מ.]

לא עקבתי אחרי כל התגובות. אבל רציתי להאיר ולהבהיר ולתת לכולן את האפשרות לראות פשוט באור אחר...
כמו שכבר ראיתי שאמרו כאן - אף פעם אל תאמרי - אצלי זה לא יקרה. החיים שלנו מלאי הפתעות ותהפוכות ואי אפשר במבט מצומצם שלנו לדון את העולם וכפי שאמר אחד הגדולים (ושכחתי מי) "אל תדון.. עד שתגיע למקומו - ולעולם לא תגיע!"
יש לי המון סיפורים ודוגמאות, ואם היו לי מספיק אנרגיות אולי הייתי מוציאה ספר...
קצת על קצה המזלג: חברה שהורידה שידוך של בחור שהיתה לו בעיה רפואית קלה ואחרי החתונה בעלה חלה בצורה קשה..
מורה מהצוות שתמיד הוציאה לנו את העיניים בסיפוריה כמה אפשר להספיק בחופשת לידה עד שילדה את הילד הכי צרחן במדינה...
אני זוכרת את עצמי יושבת בתור בייבי סיטר וסוקרת בביקורת את כל אשר ראו עיני, תמיד היתה לי ביקורת על הסדר והניקיון, על העיצוב, על הילדים, על צורת קיפול הבגדים, על צבע הסחבה שלא מתאימה לעיצוב הכללי וכן על זה הדרך... כיום אני לא מסוגלת נפשית להזמין בייבי סיטר מהפחד מהביקורת...
עצות זה מקסים. כל אחת לוקחת מה שמתאים לה.
ביקורת? גאווה? ד' משפיל גאים ומגביה שפלים, וכדאי לזכור את זה בכל דבר, ואני בהחלט מתכוונת גם לעצמי.
גם דברים של השקפה שלימדה אותנו מדריכת הכלות כמו "חייבים כל יום ארוחה מבושלת" זה נכון. כדאי לכתוב. אבל לזכור - שיש כאלה שהחיים שלהם שונים, לא כל הרצוי מצוי.
חברה טובה שלי סיפרה לי השבוע שהיא נמצאת במצב לא קל, מצב נפשי רגיש אחרי לידה, בעיות עם אחד הילדים, בעל שמאיזו סיבה לא נמצא בדיוק בתמונה, לחץ כלכלי ועוד - האם לה למשל מתאים לאמר משפט כזה כשצריך לאמר לה צל"ש על זה שיש בכלל מה לאכל בבית והילדים יצאו איכשהו בזמן למוסדות הלימוד והבגדים עליהם?
אני יושבת בגינה ושומעת נשים מצקצקות בלשונם "שאלתי בכיתה מתי מתקלחים והתלמידה שלי ענתה לכבוד שבת..." עכשיו כולן מדברות על המשפחות המוזנחות, וכמה שהן מסודרות ונקיות ומוצלחות... עד שאשה חכמה אמרה: "נראה לי שכל אחת אומרת את מה שהיא רוצה להיות..." החזירה לי את האור לעיניים.

הוי, כמה שאת צודקת!
שכנתי עובדת ב 2-בתים לאחר החלמה מהמחלה ה''י, עם בעל לא מתפקד משתדלת בכל התחומים עם בישול וכן אפיה!, כביסות, התרוצצויות במשרדי עיריה, בתי חולים, כביסות
חיתנה לבד כמה ילדים! וכל מה שצריך לתפקוד תקין והילדים בגילאי 10-11יודעים לבד לבשל פתיתים העיקר לא סנדביץ! על אף שגם זה יכול לקרות!
ומבחוץ לא ניכר עליהם כלום!
האם אנשים אלו הם לא מלאכים?
שה' יעזור להם במהרה ושאף אחד לא יתנסה!
אבל אנו צריכות להשתדל לעשות את המיטב שהבעל והילדים יוכלו לעבוד את ה' יתברך באמת ללא שום פניות!
וודאי לא להביא דוג' אחרות מאחרים שאיננו יודעות מה ההתמודדויות שלהן!

 

[nc]

לי לא הפריעה רק הביקורת אלא גם הקלילות באמירות - תתפטרי, זה לא התפקיד שלך כאשה, זה לא שווה אם אין אוכל מבושל/כביסה מקופלת וכו'.

להגיד לאשה שערה בלילה עם תינוק שמוציא שיניים, הולכת עייפה לעבודה לא קרייריסטית בכלל, חוזרת ב2 וחצי - 3 לבית מבולגן עם ילדים רעבים, דואגת להם, מטפלת בהם, רוחצת, מלבישה, מצחצחת שיניים, מספרת סיפור, וכו' וכו'
-שהיא לא ממלאה את תפקידה כאם כי הכביסה לא מקופלת והילדים אכלו לא. צהרים סנדביץ' עם חביתה, זה פשוט עוול.

אגב, שמעתי מהרבה נשים ששאלו מו"צים ורבנים שונים כל מיני שאלות בנוגע לפרנסה.
מעולם לא שמעתי המלצות קלילות כ"כ להתפטר ולחפש עבודה אחרת (כאילו שהשוק מוצף בעבודות ידידותיות לאמהות). פרנסה זה דיני נפשות. להתפטר בשביל הכביסה? קשה לי להאמין שזו דעת תורה.

 

[בסדר]

אבל אנו צריכות להשתדל לעשות את המיטב שהבעל והילדים יוכלו לעבוד את ה' יתברך באמת ללא שום פניות!
צודקת מאד מאד. היית צריכה להגדיל אפילו יותר.
וצריך גם לזכור שהקב"ה יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם ויודע מה יש ביכולת שלנו ומה לא וכמה התאמצנו וכמה התחמקנו ורק לפניו אנו צריכות לתת דין וחשבון!

 

[מלפפון]

לי לא הפריעה רק הביקורת אלא גם הקלילות באמירות - תתפטרי, זה לא התפקיד שלך כאשה, זה לא שווה אם אין אוכל מבושל/כביסה מקופלת וכו'.

להגיד לאשה שערה בלילה עם תינוק שמוציא שיניים, הולכת עייפה לעבודה לא קרייריסטית בכלל, חוזרת ב2 וחצי - 3 לבית מבולגן עם ילדים רעבים, דואגת להם, מטפלת בהם, רוחצת, מלבישה, מצחצחת שיניים, מספרת סיפור, וכו' וכו'
-שהיא לא ממלאה את תפקידה כאם כי הכביסה לא מקופלת והילדים אכלו לא. צהרים סנדביץ' עם חביתה, זה פשוט עוול.

אגב, שמעתי מהרבה נשים ששאלו מו"צים ורבנים שונים כל מיני שאלות בנוגע לפרנסה.
מעולם לא שמעתי המלצות קלילות כ"כ להתפטר ולחפש עבודה אחרת (כאילו שהשוק מוצף בעבודות ידידותיות לאמהות). פרנסה זה דיני נפשות. להתפטר בשביל הכביסה? קשה לי להאמין שזו דעת תורה.

למה ללכת רחוק?
אף אחת לא אמרה להתפטר,
אלא העלו את סדרי העדיפויות על הרף המתאים.

אם אישה לא נושמת, הילדים סובלים, היא צריכה לעשות סוויץ' במחשבה ולבדוק האם אכן מתאים לה להמשיך לעבוד בצורה הזו.

הרי בשביל מה אנחנו יוצאות לעבוד? בשביל הקריירה?
בשביל הילדים! בשביל שיהיה לנו כסף לנשום נורמלי ולעבוד את ה' בשמחה.

אם זה לא קורה, העבודה היא לא הערך העליון.
פשוט לבדוק. לא להתפטר, אבל כן לבדוק מה ניתן לעשות כדי להפסיק את מעגל הקסמים הזה.

דווקא כשאישה עמוסה במיוחד וטרודה במעגל בית עבודה ילדים, אין לה זמן לנשום ולבחון האם היא לא משקיעה את כל כולה בשנים החשובות הללו בדברים שתצטער על זה אח"כ.

אף אחת לא קראה בקלילות להתפטר, אבל כן העלו את הנושא של ערכים. מה חשוב היום יותר ומה פחות. בשנים של גידול ילדים רכים.

אם אין שום ברירה, אף אחד לא יחשוב שהתפטרות תחולל נפלאות, ולפעמים הקטע של עבודה בכלל לא קשור לנושא, אלא סתם אמא פחות מאורגנת שצריכה לעבוד על הקטע הזה אצלה.

 

[מלפפון]

אבל אנו צריכות להשתדל לעשות את המיטב שהבעל והילדים יוכלו לעבוד את ה' יתברך באמת ללא שום פניות!

וגם שאנחנו נוכל לעבוד את ה' ללא שום פניות.
זה אומר שאם קשה לנו, הבעל יכול לבשל, הילדים לעזור לאסוף את המשחקים, ונמצא שכולנו עובדי ה'.

 

[Shellykaz]

וגם שאנחנו נוכל לעבוד את ה' ללא שום פניות.
זה אומר שאם קשה לנו, הבעל יכול לבשל, הילדים לעזור לאסוף את המשחקים, ונמצא שכולנו עובדי ה'.

אלף צלצולים!

 

[nc]

למה ללכת רחוק?
אף אחת לא אמרה להתפטר,
אלא העלו את סדרי העדיפויות על הרף המתאים.

אם אישה לא נושמת, הילדים סובלים, היא צריכה לעשות סוויץ' במחשבה ולבדוק האם אכן מתאים לה להמשיך לעבוד בצורה הזו.

הרי בשביל מה אנחנו יוצאות לעבוד? בשביל הקריירה?
בשביל הילדים! בשביל שיהיה לנו כסף לנשום נורמלי ולעבוד את ה' בשמחה.

אם זה לא קורה, העבודה היא לא הערך העליון.
פשוט לבדוק. לא להתפטר, אבל כן לבדוק מה ניתן לעשות כדי להפסיק את מעגל הקסמים הזה.

דווקא כשאישה עמוסה במיוחד וטרודה במעגל בית עבודה ילדים, אין לה זמן לנשום ולבחון האם היא לא משקיעה את כל כולה בשנים החשובות הללו בדברים שתצטער על זה אח"כ.

אף אחת לא קראה בקלילות להתפטר, אבל כן העלו את הנושא של ערכים. מה חשוב היום יותר ומה פחות. בשנים של גידול ילדים רכים.

אם אין שום ברירה, אף אחד לא יחשוב שהתפטרות תחולל נפלאות, ולפעמים הקטע של עבודה בכלל לא קשור לנושא, אלא סתם אמא פחות מאורגנת שצריכה לעבוד על הקטע הזה אצלה.

אני לא רוצה לצטט אף אחת אישית אבל זה בפירוש היה המסר-
תורידי שעות, תעשי חושבים, זו רק השתדלות.

ודאי שזו רק השתדלות ורוב הנשים שאני מכירה שעובדות הרבה שעות היו שמחות מאד להוריד שעות אם רק היתה עבודה כזו- גם במחיר הורדה בשכר.

ארוחות מבושלות וכביסה מקופלת זה חשוב מאד, אבל קורת גג, מים, חשמל ולחם וחלב במקרר גם הם חשובים.

בקיצור, שכל אחת תעשה את החשבון לעצמה. טיפים ועצות זה תמיד נהדר.
ביקורת על נשים שמוסרות את נפשן בשמחה וברצון אינה במקומה לדעתי.

 

[yaffat]

למה ללכת רחוק?
אף אחת לא אמרה להתפטר,
אלא העלו את סדרי העדיפויות על הרף המתאים.

אם אישה לא נושמת, הילדים סובלים, היא צריכה לעשות סוויץ' במחשבה ולבדוק האם אכן מתאים לה להמשיך לעבוד בצורה הזו.

הרי בשביל מה אנחנו יוצאות לעבוד? בשביל הקריירה?
בשביל הילדים! בשביל שיהיה לנו כסף לנשום נורמלי ולעבוד את ה' בשמחה.

ואם היא תתפטר?
אז היא תהייה בבית,
אבל הילדים לא יסבלו?
איך יהיה כסף לקנות סנדוויצים?
עדיף סנדוויצים מכלום...
כאילו מישהו פה יוצא לעבוד בשביל קריירה ולא בשביל כסף...
תפסיקו להתעלם מהמציאות!

 

[במבה נוגט]

בקיצור, שכל אחת תעשה את החשבון לעצמה. טיפים ועצות זה תמיד נהדר.
ביקורת על נשים שמוסרות את נפשן בשמחה וברצון אינה במקומה לדעתי.

בפרט שהנשים האלו מעידות על עצמן שהן לא עובדות מספר שעות רב או עובדות בבית, אז איך יש לך זכות לבוא ולהגיד דעות?

 

[מלפפון]

ואם היא תתפטר?
אז היא תהייה בבית,
אבל הילדים לא יסבלו?
איך יהיה כסף לקנות סנדוויצים?
עדיף סנדוויצים מכלום...
כאילו מישהו פה יוצא לעבוד בשביל קריירה ולא בשביל כסף...
תפסיקו להתעלם מהמציאות!

למה ללכת רחוק?
אף אחת לא אמרה להתפטר,
אלא העלו את סדרי העדיפויות על הרף המתאים.

אם אין שום ברירה, אף אחד לא יחשוב שהתפטרות תחולל נפלאות, ולפעמים הקטע של עבודה בכלל לא קשור לנושא/QUOTE]
מסכימה איתך..

 

[מלפפון]

אני לא רוצה לצטט אף אחת אישית אבל זה בפירוש היה המסר-
תורידי שעות, תעשי חושבים, זו רק השתדלות.

ודאי שזו רק השתדלות ורוב הנשים שאני מכירה שעובדות הרבה שעות היו שמחות מאד להוריד שעות אם רק היתה עבודה כזו- גם במחיר הורדה בשכר.

ארוחות מבושלות וכביסה מקופלת זה חשוב מאד, אבל קורת גג, מים, חשמל ולחם וחלב במקרר גם הם חשובים.

בקיצור, שכל אחת תעשה את החשבון לעצמה. טיפים ועצות זה תמיד נהדר.
ביקורת על נשים שמוסרות את נפשן בשמחה וברצון אינה במקומה לדעתי.

ולא תמיד אפשר לראות את זה כביקורת.
אלא כנקודה שניתן לעשות איתה חושבים.
דווקא מתוך העומס.

ומי שלומד מכל אדם, לוקח מה שמתאים לו, מרוויח.

 

[ח. שושני]

שאלה אחרת:
איך והאם אתן "מתחזקות" את עצמכן? במובן הפיזי, כמובן...

 

[nc]

לכן כתבתי שטיפים ועצות הם תמיד יעילים.

אבל להציב סטנדרטים שמי שחורג מהם הוא מזניח ורשלן- זה לא מקדם.

 

[מלפפון]

שאלה אחרת:
איך והאם אתן "מתחזקות" את עצמכן? במובן הפיזי, כמובן...

שוקולד?