סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים

[פרוגמטי]

של מלמ"י?

מטה למיגור יתשת.

 

[נ. גל]

אפשר לבקש פרקים יותר ארוכים?

מצטרפת...

 

[מוריופ]

תודה לה' ותודה למחמיאים

אפשר לבקש פרקים יותר ארוכים?

מצטרפת...

אף פעם לא חשבתי שאקרא ל150 מילים - פרק... פשוט משתדלת להעלות כל פעם מה שיש...
אנסה אי"ה לעשות השתדלות בעניין

 

[מוריופ]

פרק 19
עוד לילה ירד על המרפאות. במסדרון רחשו צוותי הסיעוד הלילי. בחדר ישב סוכן כלוא על הרצפה, לצד מיטתו. מיקד עיניים ריקות בכתמים שעל הקיר וספר ביובש את שארית חייו. חמישים שעות. והוא אפילו לא שוחח עם הוריו.
צעדים נמרצים קרבו לדלת. ראשו של אפריל זינק לעבר הפתח בתרגולת. אח נמוך קומה הכניס מגש לחדר. עיניו נפלו על אפריל, ונפערו. "היי," המגש הונח במקומו. "למה אתה לא משתמש בפעמון כדי להזעיק עזרה?"
עזרה? "אני-"
האח כבר שלח שתי זרועות קצרות לעבר אפריל. בקלילות, כאילו היה ילדון קטן, הונף אפריל הנדהם, והונחת על המיטה. "כך יותר טוב. רק נכסה אותך בשמיכה..." האח טרח סביבו כמה רגעים, מתעלם מנסיונות המחאה שניסה להפיק. "ובפעם הבאה, תזכור להשתמש בפעמון." נופף בנזיפה בלחצן המצוקה, והניח בתוך ידו של אפריל ההמום.
"תודה." קרא אחרי גבו של האח, אוסף במהירות את עשתונותיו. "אבל-"
האיש סב אליו פתאום. "אל תודה לי!" התיז. וטרק אחריו את הדלת.
רגעים ארוכים נותר אפריל שכוב על המיטה, בוהה בתקרה. סופר במאמץ חמש-עשרה דקות ארוכות. אחר שלח יד איטית למתג. אפלה כיסתה את החדר. בחסותה יכול היה סוף-סוף למשש את הדקירה בגבו.
עשר שניות. ברפיון איברים גלש מהמיטה והצטנף בפינת החדר. שם, מחוץ לטווח המצלמה, בין ברכיו המקופלות, בחן את האוזניה הקטנה.
הוא אסף נשימה עמוקה, הצמיד אותה לאוזנו ונאנח בקול גדול.
"אפריל?"
זה היה קסום מכדי להיות אמיתי. אפריל בהה בריצוף שבין רגליו. "מאי?" ריסס באפס קול.
דממה דיברה ביניהם לנצח קצרצר. בסופה הפליט מאי שיעול צרוד וחשוד. "פארקר, הצלחנו."

[]

בחדר המחומם עד מחנק חלפו השניות במוחשיות מאיימת. לפני שעתיים סיים אפריל את שעת החצר הקצרה. מאי נותר להתמודד עם כל המידע ששפך חברו לתוך האוזנייה.
"אז נשארו לנו שלושים וארבע שעות." המהם פארקר. בערגה ליטף את ספר הכנפנאים של ווסון. כל כך קרוב לפיצוח סוד הטקס. כל כך רחוק ממנו. "זה לא הרבה זמן."
הגיבן צדק, ומאי נשך שפתיים כנגד הלפטופ. "האח ההוא יפתח לו את הדלת מבפנים." סינן בשקט. "אני אנסה לראות מה לעשות עם השערים."
פארקר הגיב בצחוק קצר. "הוא לא יפתח, ילד. הוא לעולם לא מסייע לאותו מאושפז פעמיים. זה כלל הבטיחות הראשון שלו."
מאי התכנס במחשבותיו, מוסיף לשוטט בתוכנות ומנסה למצוא פרצות אבטחה כלשהן.
"אולי," מאי הזניק מבט לעבר מארחו, והאחרון המשיך. "תנסה לראות מה אתה יכול לעשות, ואני אנסה לראות איך אני יכול לעזור משם. אתה יכול להיכנס למערכת האבטחה שלהם?"
"לא במעט הזמן שיש לי." הוא קדח בעיני תכלת את המסך, מניח לתחקירן להיעמד לצידו, לבחון בשקט את הבליל המרצד. הוא פתח וסגר חלונות בהבזק, מזין פקודות ובוחן תוצאות. "אני אנסה בכל אופן. נתחיל מהמערכת הכי פחות ממוגנת."
"ומהי?"
מאי קפא פתאום. זרק בגיבן השליו מבט נדהם, ובאחת נדבק למסך, מקיש במהירות מסחררת. איך הוא לא חשב על זה. בלע חיוך גדול שכמעט פשט על פניו. "מערכת המיזוג."
"המיזוג!" פארקר חייך בעליזות. "אתה פשוט תנטרל אותה, וככה נשיג עוד זמן להציל את חבר שלך. רעיון מצוין. ואם כך, אני יכול בינתיים לחזור לעיסוקיי-"
"אתה נשאר בחדר." חתך לעומתו.
"אין שום בעיה." פיזם הגיבן, ושקע לתוך תדפיס בשפה עתיקה. "זה ספר הכנפנאים של ווסון." סיפר לחצי אוזנו הפנויה של מאי. "ויש סיכוי גדול מאוד, שדרכו אפצח את סוד הכנפנאים."
צלילים צופני סוד נטוו במילותיו, ומאי הרים גבה. "אה?"
"בוא ואסביר לך. הכנפנאים לא נולדו בעלי כנפיים. רק מי שהיו לו סימנים מסוימים, יכול היה לעבור טקס סודי, ולהפוך לכנפנאי."
מאי הרים גבה שניה. "טקס סודי?"
"כיום." פארקר הצטחק. "כיום, סודי. משום שאחרי מעלליו של סם השחור השמידו הורי הילדים ההם את המידע לגבי הטקס. חששו לחיי ילדיהם. אבל הספר הזה עתיק יותר מסם השחור." חיבה נמהלה בקולו של התחקירן. "והוא מתאר בפירוט נהדר את הטקס." וכאן גווע קולו של פארקר. הוא שקע לתוך התדפיס, מהמהם ומתרגם לעצמו.
עוד תוכנה אחת. שם קוד מזויף. ביום תקלה. זהו. מאי לחץ על המכשיר התחוב באוזנו. "אפריל?"
הוא נענה באנחה מוכרת. בתוך התא שמר אפריל על שתיקה קפדנית.
"מחר בלילה אני אנטרל את המיזוג בתא שלך. נרוויח עוד עשרים וארבע שעות."

 

[נ. גל]

איזה כיף להכיר שיש לאפריל כזה חבר!
לאורך הפרקים האחרונים הוא היה בודד כל כך, שמאי פשוט מרגש אותי. אפילו יותר מרגש אותי בעצם זה שעלה עוד פרק, ופרק כל כך טוב.

ספוילר: ניחושים להמשך

סימנים מסוימים

אוקי... אז אלו נשמעות לי כמו מילות המפתח של הסיפור. נשמע לי שכאן טמון המפתח לקשר בין אפריל, קוהנס, והעבר הרחוק.

מאז ההכרות עם פארקר, אני מנסה לפענח אם היתונשים הם כנפנאים.
בינתיים נראה שכן. הגיל להתפרצות מתאים, הגנטיקה וכו'.

מאז הכליאה של אפריל, אני מנסה להבין מה הסיכוי שהוא יתואיש. נשמע שהוא לא, אבל מצד שני - הוא הרי לא סתם אדם רגיל, וההתנהגות רודפת הצדק שלו נשמעת לי כנפנאית בהחלט.

@מוריופ, מה הסיכוי לקבל אישור/שלילה על הרעיונות שלי?

מה עם ינואר ושאר החברים מהפרקים הראשונים? רק למאי אכפת מאפריל, או שפספסתי משהו?

 

[מוריופ]

מה עם ינואר ושאר החברים מהפרקים הראשונים? רק למאי אכפת מאפריל, או שפספסתי משהו?

אני אבדוק עם ינואר ודצמבר את העניין...

 

[אינספריישן]

רק לי מזכיר מוטנטים (אקס-מן)?
ושאפו על הסיפור המדהים. מרותקת אליו כל פרק מחדש.

 

[א-ירושלמית]

איזה קשר יש לאפריל עם יתר החדשים? הוא עובד עם מאי, ורק עם מאי. ככה זה אמור לעבוד, בחוליות, לא?
ואם הוא נעצר, מסתבר שיתר החברים תופסים ממנו מרחק, לא?

 

[אינספריישן]

עובדה שהם באו להציל את ינואר, ככה שחברויות נושנות משחקות תפקיד.
ואיפה המשפחה שלהם, אני רוצה להבין.

 

[א-ירושלמית]

הם באו להציל את ינואר ממתקן הכליאה הממשלתי, או מהיתונשים?

ספוילר: והניחוש שלי, ספוילר!

היתונשים הם הכנפנאים בפוטנציה.
ואם אני צודקת, אני ממש אוהבת את הכיוון שלקחת!
ועדיין מרותקת לעלילה, לתסריט ולזרימה. את כותבת מרתק, @מוריופ.

 

[מוריופ]

תודה על כל התגובות, כיף לקרוא כל אחת מהן!

איזה קשר יש לאפריל עם יתר החדשים? הוא עובד עם מאי, ורק עם מאי. ככה זה אמור לעבוד, בחוליות, לא?
ואם הוא נעצר, מסתבר שיתר החברים תופסים ממנו מרחק, לא?

בעיקרון חשבתי כמוך, אבל נראה, זה עדיין פתוח...

עובדה שהם באו להציל את ינואר, ככה שחברויות נושנות משחקות תפקיד.
ואיפה המשפחה שלהם, אני רוצה להבין.

גם את צודקת.
לגבי המשפחה. ובכן: אם זה היה סיפור ארוך, אז כנראה היינו מתייחסים למשפחה קצת יותר. אבל זה סיפור קצר ויחסית ממוקד, ככה שהמשפחות הם קצת מעורפלות. הפרטים הידועים הם שמאי וינואר גדלו בפנימיית רווחה, ושלאפריל יש הורים.
אבל הם סוכנים, ככה שהם די מנותקים מקשרי משפחה, לא?

הם באו להציל את ינואר ממתקן הכליאה הממשלתי, או מהיתונשים?

ממתקן הכליאה.
לגבי הספוילר, אני שומרת על זכות השתיקה...

 

[א-ירושלמית]

בעיקרון חשבתי כמוך, אבל נראה, זה עדיין פתוח...

את מתארת מערכת שלטון דיקטטורית בענין היתשת. ככה נתינים מתנהגים בדיקטטורה: מתרחקים מכל מי שהשלטון שם עליו עין. מעבר לכך, הכלים השלטוניים עלולים להוציא לעז על כל מי שהם חפצים בכך, וכך להסית נגדו. (עייני ערך רוסיה של סטאלין.)

ממתקן הכליאה.

נראה שבמקרה של ינואר, העוול היה כל כך מודגש והתירוצים הממשלתיים היו כל כך עלובים, עד שהחברים התגייסו בעדו למרות הדיקטטורה. זה קיים בהחלט, אבל זה מצב קיצוני מאד. וזה אומר על הסיפור כולו, שהמערכת הדיקטטורית פונה לכיוון כזה שהאזרחים יתקוממו נגדה, והיום הזה קרוב מתמיד.

 

[אפילו]

הם באו להציל את ינואר ממתקן הכליאה הממשלתי, או מהיתונשים?

ממתקן הכליאה.

למה אני לא הבנתי ככה?

"התפרצות יתשת בשכונה הסמוכה. הסוכנים שם נפצעו ואנחנו צריכים לשלוף אותם."

הוא סוכן יתואיש?
(יתונש או יתואיש?)
אני קוראת בנשימה אחת, נשאתי כמה פעמים אם שאלות (ניסוח וכו')
אבל זה כל כך יפה וזורם שאני לא זוכרת כלום כשאני גומרת...

 

[מוריופ]

(יתונש או יתואיש?)

יתואיש.
יתונש זו שגיאת דיבור נפוצה שם...

 

[Talya kadosh]

אוי, אוי, אוי, אני פשוט אוהבת את הכיוון שהסיפור הולך אליו.
@מוריופ, הכתיבה סוחפת ומלאת קסם.

 

[נודד]

מרתק בהחלט.
מזה תקופה אני מעוניין לקרוא את הסיפור מתחילתו, אבל מספר הדפים הרב והתגובות הפזורות בין לבין הקשו על המשימה עד כה.
הצעת ייעול: א. לפתוח אשכול נפרד עם כל הפרקים שהועלו כבר ולהמשיך להעלות שם פרקים חדשים בלבד (ללא תגובות), ולהעלות במקביל גם כאן את הפרקים החדשים (כדי שהתגובות יכתבו בסמיכות לפרק הנידון).
ב. לכתוב תקציר כמקובל בסיפורים בהמשכים במגזינים לטובת עצלים כמוני, ובנוסף הדבר מועיל לקוראים הוותיקים להבין מה עיקר ומה טפל בפרקים שעברו.

 

[מוריופ]

תודה

הצעת ייעול: א. לפתוח אשכול נפרד עם כל הפרקים שהועלו כבר ולהמשיך להעלות שם פרקים חדשים בלבד (ללא תגובות), ולהעלות במקביל גם כאן את הפרקים החדשים (כדי שהתגובות יכתבו בסמיכות לפרק הנידון).

כלומר לפתוח אשכול בשם ציידי היתונשים - ללא קריאות ביניים, ולהעלות לשם את הסיפור מא' ועד ת'?
זה מקובל דבר כזה?

ב. לכתוב תקציר כמקובל בסיפורים בהמשכים במגזינים לטובת עצלים כמוני, ובנוסף הדבר מועיל לקוראים הוותיקים להבין מה עיקר ומה טפל בפרקים שעברו.

נראה לי שאם מעלים פרקים ברצף, אין כבר צורך בתקציר...

 

[נודד]

כלומר לפתוח אשכול בשם ציידי היתונשים - ללא קריאות ביניים, ולהעלות לשם את הסיפור מא' ועד ת'?
זה מקובל דבר כזה?

אני לא יודע אם מקובל, אבל תמיד יש פעם ראשונה...(באתגר ישנו נספח נלווה)

נראה לי שאם מעלים פרקים ברצף, אין כבר צורך בתקציר

לכן הוספתי את עניין המיקוד בעיקר.
אני התחלתי לכתוב סיפור בהמשכים כאן והוספתי תקציר לתוספת הבהרה ומיקוד .
התגובות היו בהחלט חיוביות

 

[מ.ל.ב. י]

ועכשיו יש לי הזדמנות לכתוב את הגגי על הסיפור:
סיפור מהמם! למרות שלא התחלתי מהתחלה.אפשר תקציר באמת?
הארה חמודה, כשהתחלתי לקרוא את הסיפור חשבתי שהוא סיפור האנשה, כי ממתי מאי מדבר? ואוגוסט, בכלל!
רק אחר כך התחלתי לקלוט שזה כינוי...
דחוף עוד פרקים. ארוכים, ארוכים.

 

[מוריופ]

פרק 20
"שלום, אפריל." קולו של פארקר מילא את האוזנייה בבוקר המחרת, חביב ושנון. "מאי עסוק בנסיונות... כניסה, לכמה מערכות חשובות. בינתיים, זו התוכנית."
זו היתה תוכנית קצרה וחפוזה למדי. מאי ינטרל עבורו את המיזוג בחדר. כך לא יקורר החדר לרמה מסכנת חיים והוא ישרוד את הלילה, נעול בתאו. בשלוש אחר חצות, כשישככו ההתפרצויות בתאים סביבו, הוא יביים התפרצות. ויפצע את עצמו. ויוריד לעצמו מספיק דם, כדי שיוכל לצרוח לעזרה ולהשתולל. צוות הנטרול יקרר את התא ואפריל ידעיך את עצמו. ברגע שתיפתח דלת החדר, ייצור מאי קצר במזגנים, כדי להפיל את החשמל במרפאות.
"ומשם, תמשיך בכוחות עצמך. אתה אמור לצאת לצד האחורי של החצר. שם יחכה לך חבל לטיפוס על הגדר. אל תשכח לאסוף אותו איתך בירידה."
בפינה שמחוץ למצלמת החדר, שמע אפריל ושתק.
כשהגיעה שעת הטיול היומי, שלף מהארונית צעיף גדול, רכוש המלמ"י. עטף מחצית פניו ואוזניו, ויצא בעד הדלת שנפתחה. בחצר פסע במתינות לצד יתואיש כחוש. דהה מבט וכבוי תנועות. הלה התעניין בו כמו שהתעניין בעצמו, ואפריל מלמל לתוך האוזנייה המוסתרת ביתר קלות.
"מאי."
"רגע, אעביר לו." המהם פארקר. רחש.
מאי עלה, דרוך וממוקד. "מה?"
אפריל העיף מבט ביתונש האומלל לשמאלו. הוא לא יכול לבקש מהם להפיל את מערכת המיזוג כולה. אבל רק זה. לילה אחד של מנוחה. "חדר מספר שלושים ושתיים." חיוכו הטוב של ביל קוהנס הבזיק בזכרונו, מעלה בו כאב מפתיע. "זה האחיין של קוהנס."
"אתה מתכוון שאנטרל גם אצלו את המיזוג?"
"יש לך אפשרות?"
שקט קצר. "בעיקרון, לא." ניצוץ קונדסי מוכר קפצץ בקולו של מאי. "אבל אני יכול ליצור אותה."
מתחת לצעיף הרשה אפריל חיוך קטן, נדיר, לעצמו.

[]

בעשר וחצי נשמעה הצעקה הראשונה. אפריל ישב על הרצפה, כהרגלו. התמקד במזוכיסטיות בכתמים על הקיר. הצעקה חזרה על עצמה וחבטה עמומה נוספה אליה.
ממש גרוע. שינן את אזהרת המפעיל שלו בעיניים ריקות. יללות כאב מילאו את המסדרון. מהלומות. כל צליל ומסקנה נחרטו בזכרונו של הסוכן לשעבר, נצרבים ברשימת סיוטיו. הדקות עברו באיטיות מורטת עצבים. רגליהם של אנשי הצוות תיזזו בין החדרים הנעולים. הגישו סיוע ליתונשים פצועים. החזירו להכרה את המעולפים. קור הסתנן מתחת לדלת חדרו, מספר על הקיפאון שמושרר בכל השטח.
בחוץ השתולל סבל. התחשק לו לצרוח. לנער את כל העולם, עד שמישהו יבין, שיתונשים הם לא רק סכנה לציבור. הם גם אנשים. להרגיל אותם בכוח לקור לא עוזר. הם לא מתרגלים, אלא נעלמים. חום פשט באיבריו, זועק לעשיה.
אבל הצייד המהולל רק ישב על הרצפה. מחובק ברכיים. כלוא וחסר אונים להדהים.
הדקות חלפו באיטיות מורטת עצבים. שעון הקיר הורה על שתיים וחצי. אפריל חתם את הבעתו בכוח, מסלק את סערת הרגשות הצידה.
ההמולה האיומה שקטה לאט. פחות צעקות ויותר חריקות דלת. בטח הצוותים הרפואיים מגישים עזרה לכל אלו, שנפגעו מידיהם.
ברבע לשלוש התעוררה האוזניה לחיים. "אפריל." מאי נשמע כמו קפיץ, מתוח עד קצהו. "החזרתי את השליטה במזגן שלך. תתחיל."
עווית חלפה בגופו של הסוכן הכלוא. הוא התכווץ לתוך עצמו ותחב את האוזניה לתוך נעל ימין.
גניחה עמוקה התמלטה מגרונו. הוא נעמד לאט, מתנודד. "איי... כואב..." מלמוליו הפכו בהדרגה לצעקות. הוא נופף בזרועותיו בפראות, מהלך בחדר כמעגלים מסוכנים. "כואב לי!" צרח. אסף נשימה חרדה, והטיל את עצמו בכוח על ברזלי המיטה. לא טוב.
הוא התרחק בסרבול והטיח את איבריו שוב, מצרף צעקה. שריטה איומה נצרבה לאורך זרוע שמאל. דם פרץ מהחתך, צובע את חולצתו במהירות. מצוין. עודו רודף בעווית אחרי זרועו השמאלית, ידע אפריל שהוא לא יפגוש את הצופים בהצגתו המבישה, מבעד למצלמות. בעד כל הון שבעולם.
פתאום היכה בו קור מקפיא עצמות. המזגן הופעל. הוא ריקד והשתולל, וצעק וצווח, והוסיף לעצמו שריטה בכתף ימין. אחר התקפל אל הרצפה, מכווץ ומחובק. רועד, באמת, מקור. החתך בזרוע שמאל היה עמוק וצבע את הרצפה. הכאב איים להשתלט על הכרתו.
בתום עשר דקות ארוכות מנשוא, קרבו צעדים לחדרו. מקצב עייף, רגליים נגררות. צוות מותש. הכאבים התעמעמו ואפריל נדרך עד קצה ישותו, ממתין לרגע הנכון. קרקוש מתכות. הדלת חרקה על צירה.