סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים

CN

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרק 23
ממרחק כבר ניתן היה לשמוע בליל צעקות, נמהל בניסור אזעקה מונוטוני. "אני יורד." מאי בלם בחריקה ברחוב הסמוך והשתגר לשטח בריצה מהירה. מול שלט הניאון נעצר, הלום. אותיות השלט בהקו באדישות. מהבניין השמאלי היתמר ענן אפור וחם. מבשר רעות. בחצר התרוצצו עשרות רופאים, אחים ושומרים בערבוביה. צוותי כיבוי זינקו משלוש משאיות מייללות, מושכים אחריהם צינורות עבים. איש לא שם לב אליו, כשנכנס בריצה לתוך האנדרלמוסיה במתחם.
"התחברתי למחשב שלך." דיווח ינואר באוזנו. " התוכנה שהרצת התחברה לפני חמש דקות למצלמות האבטחה הפנימיות בבניין. אני כבר-מה קורה שם, מאי?!"
"אני... לא מבין." מאי נעצר על עומדו. בהה בבניין ובשני מוקדי האש שבתוכו. בשאר הבניינים, המוארים להפליא. "למה הכל מואר?" אמורה להיות עכשיו הפסקת חשמל. הוא שיבש את פעולת המזגנים בשביל ליצור קצר. אז למה החשמל פועל כסדרו? אוי ואבוי. חיוורון צבע את פניו. "הגנרטור..."
"מה הגנרטור?"
"שכחתי את הגנרטור." הקצר הכפוי במערכת המיזוג הפך, על ידי גנרטור החירום של המרפאות, לדליקה. "זו הסיבה של מוקד השריפה השני." הוא צבט את ירכו, דוחק באיבריו לחזור לפעולה. "תנסה לתקשר דרך המחשב שלי עם מי שנמצא בחדר שם. תעדכן אותו שיש שריפה ושינסה לדבר עם אפריל דרך האוזניה שהבאנו לו. אני אבדוק אם הוא ליד יציאת החירום."
"אוקיי. רק, תגיד." קולו של ינואר נצבע בגוון מוזר. "אתה רואה אולי איזה יתואיש או שניים בשטח?"
"אה?" הוא פצח בריצה קלה, מעיף מבט במהומה הלילית. שום כיסא גלגלים. אפס קביים. "לא. אולי הם הועברו למבנה אחר."
"לא חושב." ביציאת החירום להטה לעומתו שלהבת ענק, נלחמת בזרנוק הכיבוי. מאי נסוג בריצה מהירה. איפה הכניסה הראשית? "אני עובר על המצלמות שעוד פעילות, בבניין המאובטח." ינואר דיבר לאט. מדי לאט. "מאי. כל החדרים במחלקה הבטחונית נעולים."

[]

"אפריל! אפריל?" אי שם, בפינה עמומה בתודעתו, זיהה אפריל את הקול. פארקר. התחקירן. גיבן במיוחד. חבר של ביל קוהנס. "אפריל! תענה לי!"
לענות לו. להגיב. אפריל השתעל. במסדרון בו שכב כבר לא נשמעו קולות. כולם יצאו. רק האש נותרה לרחוש. לאכול הכל ברעבתנות.
"הו, אתה חי! קום, אפריל!" פארקר צעק לתוך אוזנו, מונע ממנו לשקוע בחום הנורא סביבו. "אפריל, קום! אתה יכול לקום?"
הוא יכול? הכל כואב לו. יד שמאל כואבת כמו כוויה. את הרגליים הוא לא רואה. הכל עשן. רק מגיש אותן יבשות מדי. שורפות לו העיניים. "קום, אפריל! יש שם אש, נכון? אתה חייב לקום! אפריל! צא משם! אתה מצליח?"
"לא..." הוא קיפל רגל אחת והשתנק. זה העשן נכנס לו לעיניים, או שהוא רואה עיגולים שחורים? "אהחע..."
"אתה חייב! אפריל! מאי יצא אליך, לעזור לך. אבל אתה חייב לצאת משם, אתה שומע?"
"כ... אהחע-אהחע..." הוא חייב לצאת. חייב לשרוד.
אולי היה זה יצר החיים שלו. אולי המשמעת הנוקשה שהוטמעה בו. איכשהו הוא הכריח את איבריו לנוע. העשן התפשט למאחורי ראשו. הוא צריך לזוז לשם. יד ימין קדימה. היא לא נפגעה כמו יד שמאל. הוא יכול להזחיל את עצמו קדימה בעזרתה. "אהחע..." גנח לפארקר. "מצלי-אהח-אהחע..."
"אתה מצליח!!! תמשיך, אפריל. אל תעצור. מאי מחכה לך בחוץ. רק תמשיך!"
להמשיך. עולמו השחיר עם כל תנועת התקדמות. כל תזוזה דרשה חמצן, אבל החלל סביבו נידב רק עשן גופריתי. שיעול צורב דקר את ריאותיו. הוא התקדם עוד כמה סנטימטרים על הרצפה המפויחת. מה ייגמר לו ראשון? המסדרון או החמצן? ולמה העשן מתפוגג פתאום והקירות, שחורים וסדוקים ניבטים אליו? אוי לא.
הוא העיף מבט מבועת אחורנית, למקור האור. להבות בהירות מילאו את כל החלל מאחוריו, קרובות ויבשות מתמיד. מתקדמות הרבה יותר מהר ממנו.
"אפריל? אל תתעלף שם! צא משם, מהר!"
לא המסדרון. לא החמצן. הוא ייגמר ראשון.
"אפריל? אפריל!!!"
הוא העלה שיעול תגובה והחזיר ראשו קדימה. כמה סנטימטרים עוד יצליח לחמוק מהאש? פניו הפכו מקשת חום שרופה. חריקה מוזרה, קולנית, נשמעה מעל ראשו. הוא חשק שיניים, מתעלם ממכוות החום בסוליות נעליו. אולי האש לא תשיג אותו. אולי הבניין יקרוס עליו לפני כן.
משהו נורה לכתפו השמאלית, משחרר ממנו אנקת כאב. רגל?
"אהחמ..." השתעל לתוך אוזניו הלוהטות קול מוכר, והוא נמשך בשתי זרועותיו לעמידה מייסרת. "מצאתי אותו." נאנק מאי, מניח לו להישען על כתפיו באפס כוח. קשר בד רטוב סביב פניו, והחל לגרור אותו בבהילות.

לתוהים ששמו לב: הפוסט הזה הועלה מחדש, בשינויי אקססוריז קלים... ותודה רבה ל @מ. י. פרצמן על העזרה

ב"ה

וואו. פרק יפיפה
וסוף וסוףףף אפריל כבר בידי החברים.

משהו בחלק הראשון לא מובן לי,
עם מי צריך לתקשר, באיזה חדר, כדי לעזור לאפריל?
זה לא מובן. זה נשמע שצריך לדבר עם האנשים בחדר של הגנרטור,
למרות שעכשיו בקריאה שניה אני מבינה שה'חדר שם' זה חדר ששייך לחברים של אפריל.
. "זו הסיבה של מוקד השריפה השני." הוא צבט את ירכו, דוחק באיבריו לחזור לפעולה. "תנסה לתקשר דרך המחשב שלי עם מי שנמצא בחדר שם. תעדכן אותו שיש שריפה..."
זה נשמע שמדובר על חדר הבקרה של הגנרטור.
כי גם כל הקטע לפני מדבר על זה.
ובגלל שזה תחילת פרק חדש, ואפריל עוד לא מוזכר,. אז ההקשר הראשון שעולה זה לנסות לכבות את האש.

החלק השני יפיפה.
ברגע הראשון היה נשמע שפארקר בעצמו הגיע לשם..
עד שנזכרתי באוזניה.
הייתי מנסה אולי למצוא כחכוחים אחרים, או ביטוי אחר חוץ מכחכוח, בתגובות של אפריל.
לתחושתי היה שם מידי הרבה אעהח..
אולי נשימה שורקנית
אולי משהו אחר בסגנון...

תודה על הפרק!
עכשיו חייבים להבין דחוף מה קורה עם שאר היתונשים הכלואים שם,
הם לא יכולים לעלות באש!
אולי זו תהיה אפשרות ההצלה שלהם מהמקום הנורא הזה,
אם ינואר ישדר את זה בלייב לאחת מהרשתות הגדולות
וכל העם יראה בעיניים למה מיועד המלמ"י....
אולי.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@נ. גל תודה, גם בשם מאי ;)

@CN תודה, כל הרעיונות שהעלית ממש מוצלחים!
עם מי צריך לתקשר, באיזה חדר, כדי לעזור לאפריל?
זה לא מובן. זה נשמע שצריך לדבר עם האנשים בחדר של הגנרטור,
לא שמתי לב. הכוונה היתה לנסות ליצור קשר עם פארקר, שמחדרו כזכור מאי התנדף. (אתקן אצלי בטיוטה הביתית...)

הייתי מנסה אולי למצוא כחכוחים אחרים, או ביטוי אחר חוץ מכחכוח, בתגובות של אפריל.
לתחושתי היה שם מידי הרבה אעהח..
אולי נשימה שורקנית
אולי משהו אחר בסגנון...
גם לתחושתי... (גם אתקן אצלי בטיוטה הביתית...)
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרק 24
בבת אחת הוא התעורר, תולה עיניים צורבות בשמיים מעליו. במאי, שמפנה אליו מבט מצמית.
"התעוררת מהר." ראש זר בצווארון לבן, צץ בשדה ראייתו. "זה סימן טוב. עדיין נושם עצמונית... אתה חושב שאתה מסוגל ללכת לבד?"
אפריל בהה ברופא לבן המדים. "ללכת?" בבניין, אחרי שתי השניות שמאי העמיד אותו, הוא התעלף. "א-"
"הוא נראה לי בסדר." ידו של מאי, קרירה, נחה על כתפו. עיניו ירו לעברו זיקים כחולים.
אוקיי. "אני בסדר." חרחר לעומת הרופא וחנק שיעול מגרד. "תודה." שיגר לעברו חיוך מלבב.
הלה עוד קימט מצח דואג, ומאי עטה את הבעת האחריות הכי טובה שלו. "אני אתן לו כמה דקות להתאושש באוויר, ומיד אפנה אותו למחלקה הסמוכה."
הרופא השתכנע, כמובן, ואפריל עצר עוד קצת את נשימתו, עוקב אחרי גבו המתרחק. "איך מצאת אותי?" הפנה מבט בוחן לזרוע שמאל. התחבושת הסטרילית הפכה לסמרטוט אדום.
"שיתוף פעולה עם ינואר." מאי העיף בו מבט מהיר. "דרך המצלמות שעדיין עבדו, הוא כיוון אותי למקום שבו הוא הצליח לזהות צורת אדם."
אז גם ינואר התגייס לעזור לו מרחוק. "וה..רופא ההוא. הוא רצה לאשפז אותי בבניינים הסמוכים."
"כן." הוא נתמך-נישא על ידי מאי לישיבה תשושה. מראה השריפה היכה בו פתאום. עשרות לשונות מוות השתוללו בחושך. החשמל בכל המתחם, כבר כבה לחלוטין, והוחלף בפרוז'קטורים רבי עוצמה ובפלאשים עיתונאיים. שלושה זרנוקי כיבוי נלחמו באש בנחישות. הוא ומאי נחו על פיסת אדמה מואפלת ליד המבנה הסמוך. הניצולים התגבשו בקבוצות בפינת החצר, במרחק בטוח.
אפריל צמצם אישונים, מתמקד בחבורת האנשים. "איפה הם?"
תשובתו של מאי כללה שתיקה. ארוכה.
סחרחורת מבוהלת ביקשה לתפוס את מוחו. שיעול נבחני חמק מגרונו. "איפה כל המאושפזים של האגף הבטחוני?"
עיניו של מאי נצמדו למבנה המפוחם, מסרבות לפגוש בפניו של חברו.
"הם כנראה בפנים." מילא פתאום קולו של פארקר את האוזנייה. מתוח. "בדיוק מדווחים על זה בחדשות. נפילת המתח הפעילה את מנגנון החירום של נעילת החדרים. הם בזבזו את רוב חומרי החירום על כיבוי השריפה הראשונה, ולא יכלו להתמודד גם במוקד השני."
"אז במקום לנסות לפנות את מי שהם כן יכלו," אפריל תלה מבט קפוא בבניין. באש, שהחלה נסוגה מול צוותי הכיבוי. "הם פשוט... ברחו?"
"ברחו על חייהם."
"והשאירו חולים נכי לילה, נעולים בתאים. צמוד למוקד האש." בחילה עלתה בו. מי מעוות המוח שטען, שמטרת המטה היא לעזור ליתונשים ככל האפשר?
"זאת נעילה מאוד מאסיבית. לא משהו שניתן לפתיחה בלחיצת כפתור." המהם פארקר בטון מוזר. "מאי איתך, נכון? אז אני תיכף חזור לבדוק שאתם בסדר. אני רוצה לצפות בשידור החי של השריפה."
"פארק-חכח...פארקר!"
דממה ענתה לו.
הקו נותק.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרק 25:
לאט. לאט מאוד, הוכרחה האש לדעוך. מבעד להבזקי המצלמות, חמושים מסיכות חמצן וצינורות כיבוי, התאמצו הכבאים להשיג שליטה.
אפריל בהה בעיניים ריקות, מגורות, במתרחש. במוחו רצו מספרים יבשים. שרופים. כמה חדרים כלל האגף הבטחוני בסך הכל. כמה מהם היו מלאים. כמה חולים קיפחו את חייהם, באופן אכזרי לא פחות משיטות המלמ"י, רק כי הוא רצה לברוח. פניו של ניל קוהנס הגיחו פתאום לזכרונו.
מחנק לפת את גרונו והוא פרץ בסדרת שיעולים איומה. הוא כמעט נשמט על זרועותיו של מאי, אפור מבע. חברו הפנה מבט ריק. חשוק שיניים. "נצא." ריסס, והעמיד אותו בזהירות. "לפני שיתחילו לחפש אותך-"
רעש קריעה מוזר, קולני, עלה פתאום מתוך העשן. אפריל ומאי זרקו מבטי בעתה בבניין. בלוחמי האש שפרצו במנוסה מהירה.
"קריסה!" שאג קול לתוך מגאפון. "לתפוס מרחק! קריסה! לתפוס מרחק!"
האדמה נרעדה ומאי חבק אותו בכוח, מונע משניהם ליפול ארצה. הקירות החיצוניים נפלו כולם. כמו פיסות נייר ענקיות. פטריית אפר וטיח התפזרה סביב. בכיות וצעקות התערבבו עם רעמי הנחיתה של שברי הבטון. האנשים המגובשים ברחו מהחצר החוצה.
והאש, חסרת סיפוק, המשיכה לבעור.
סחרחורת חריפה תקפה את שארית הכרתו של אפריל. פניו של מאי התקרבו והתרחקו. מכווה חמה ניחתה על לחיו. "אל תתעלף!!!" מאי סטר לו בשנית, צועק לתוך פניו. "אנחנו יוצאים מכאן עכשיו! תחזיק מעמד!"
קול רעש גדול התגלגל מאחוריהם בשנית, מרעיד את הקרקע.
המבנה המפוחם החל להתקפל לתוך עצמו. המוני פירורים ורסיסי חומר צנחו ארצה. בקצב מתון, מפחיד. באנחות מחרישות אוזניים הפך האגף המאובטח לערימת פסולת חסרת צורה.
"ה..." הבניין. אפריל נתמך על מאי בכבדות, קרוע מבט. "ה..." היתונשים. משהו חם זלג במורד לחייו. המעשן עקום הידיים. היתונש המדוכא הצנום. ניל קוהנס.
למה, אם בסך הכל הוא רצה לחיות. למה, אם הוא רק רצה לברוח ולהמשיך להציל את כולם. למה הפכו כוונותיו הטובות לאסון רצחני?
רחשים מוזרים עוד עלו מגבעת הבטון והאפר. סוכן לשעבר, פצוע ומרוקן, השפיל מבט אפור. מובס. מאי הפנה גב לזירת החורבן. נשוך שפתיים עד זוב דם.
פסיעה אחת, אבלה, הם הספיקו לבצע.
הרחש מאחוריהם התעקש לגבור. לא דומה לרעם קריסה ולא לקריעת מתכות. רחש המוני, לא מתואם, שגרם למאי
ולאפריל להחליף מבט מהיר, חסר הבנה. להסב פניהם אחורנית במהירות ולבהות. חסרי מילים. דומעים כשני ילדים.
החלל נמלא יפחות בכי וצווחות תדהמה. רצף פלאשים בלתי נגמר האיר את כל השטח. ואותם.
הם ניקדו את השמיים המעשנים, כמו כוכבים מוזרים.
חיים בהחלט. חופשיים כמו שלא היו מעולם.

[]

"במלאות חמישה-עשר אביבים, באשמורת לילה קרה, תובא הכרכרה, מוכנה מבעוד מועד. מקושטת בכל מיני עדיים, שרשראות, זהב וכסף ואבני חן. והילדים העתידים להיות בעלי כנף, עולים לכרכרה, ויילקחו אל המקום המוכן מראש.
בלילה הקר יבקיעו הכנפיים מתוך גבם של הילדים המבגירים. בלילה הקר יעניקו הכנפיים כאב וצער, לפני אשר תיפרשנה במלוא הדרן. לאחר הקור יבואו הילדים אל האש, אשר תהיה להם חום והגנה, ומסתור מפני הקור. בעלות השחר, אחר שתכבה האש, יפרשו הנערים כנפי יופי והוד מפוארות. בזריחת השמש, בשמחה ובריקודים, בסעודה ובשירים, יוכתרו הנערים בכתר ההנהגה, ובתואר האצילות, אשר יישמר בכל דור לכנפנאים."
בכל מקום העבירו השידורים את האירוע הבלתי אפשרי. ניסו לשער את שרשרת האירועים והסיבות, שהובילו לנס הלא הצפוי. בבית פשוט, מחומם עד מחנק, רקדו יחד איש צוהל, גיבנת מרשימה, וספר עתיק. העתק שלו, כמובן.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אפילוג:
"עשרים וארבע."
מאי התמתח על מזרונו ושלף אוזניה. "מה?"
אפריל כלא אנחה. "עשרים וארבע שעות נשארו עד לניסוי הכנפנאים של פארקר."
"לא ניסוי." דייק מאי במורת רוח. "הוא ישחזר את הטקס בדיוק לפי הספר."
עם שלושה מתנדבים ושלושים עיתונאים. אפריל נעץ מבט אפור בסורגי החלון.
שלושה חודשים עברו מאותו לילה הזוי. ועדת החקירה שהוקמה, הקפיאה את פעילות המטה למיגור יתשת לחצי שנה. קבלן הבניין של המרפאות, יחד עם אחראי הבטיחות של המחלקה הבטחונית, נתבעו על רשלנות חמורה. משפחות היתונשים שנפגעו מהמטה החלו בהתאגדות לתביעת פיצויים. ינואר הועבר משירות המטה לשירות הביון. פארקר הפך חביב התקשורת והצליח לקדם את משאת נפשו. ניסוי לשחזור טקס הפיכת היתונשים לכנפנאים. ביל היה המתנדב הראשון לניסוי שלו.
כולם יצאו מרוצים. אפילו אבא של אפריל, שהשיג עבורם את שני עורכי הדין הכי טובים בתחום.
אפריל הסב חצי מבט לעבר מאי. "אבא שלי הודיע לקוהנס שאני לא אוכל להגיע. הוא כנראה יבוא לבקר אותנו בעוד יומיים."
מאי תלה בו מבט חתום. שלף אוזניה. "מה?"
הוא האריך להעמיק לתוך פני חברו, חתום מבע. הם כבר ניהלו שיחה דומה בעבר. אז, היו שניהם סוכנים מצליחים עד עתיד מבטיח, ומצפון מוכחש. עכשיו ליבם נקי, ועתידם שונה לגמרי. 'לפחות חצי שנה בפנים.' הבטיח להם עורך הדין בפנים קודרות.'המלמ"י מפעיל לחץ עצום על המשפט שלכם.' ולמרות זאת.
"קרה משהו?" פיהק מאי לתוך מחשבותיו העליזות.
אפריל תלה עיניים בתקרה האפרפרה והבליע חיוך. "אפשר לומר שניצחנו."

[][][]
 

Bestimedia

לשעבר- צבעי פסטל :)
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
וואו,
חבל שנגמר, וכיף שנגמר ככה,
כתוב מעולה וסוחף, כרגיל... :p
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עכשיו ההזדמנות לומר תודה לבורא עולם על הסיפור שהונחת לפתחי כך בפתע פתאום
תודה לכל המגיבים, המעודדים, המבקרים, השואלים והמלייקים
כל שאלה וכל הערה עזרה לי להרחיב ולסדר את הסיפור. כל מחמאה נתנה לי בוסט לסיים.
תודה גם ל @נ. גל @א-ירושלמית @CN ו @Talya kadosh ו @צבעי פסטל :) על המעורבות הפעילה בלי להתייאש...

ורק מאחלת לכולנו לזכור לעצור לפעמים, לבחון מחדש את כל האנשים/חלקים הנגועים, הלא טובים שפגשנו, ולנסות עוד פעם אחת. מחדש. אולי נמצא שם מציאה ייחודית...
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, וואו ושוב וואו!
תענוג לקרוא את הסיפור הזה עד סופו.
2 הנקודות שהכי אהבתי בסוף הזה:
1. כל בעיה הופכת לפתרון של הבעיה האחרת, כך שעד לרגע האחרון ממש לא ניתן לפצח שהסוף הגיע. גאונות שהלוואי והייתה לי. (יש מצב לאיזה מאמר בנושא?)
2. משחקי ההפכים. לעוף-לקרוס, לקפוא-לבעור, להכלא-לנצח. מה שהופך את הפנטזיה כולה למשחק חשיבה מבריק.
תודה רבה, @מוריופ, על הסיפור כולו והאפשרות להגיב לו.
ורק מאחלת לכולנו לזכור לעצור לפעמים, לבחון מחדש את כל האנשים/חלקים הנגועים, הלא טובים שפגשנו, ולנסות עוד פעם אחת. מחדש. אולי נמצא שם מציאה ייחודית...
אמן! אין ספק שהסיפור הזה יהדהד לי עוד ימים רבים, ועימו היכולת להפסיק למעוך את היתושים, ולתת להם לפרוש פעם אחת ולתמיד את הכנפיים.

עכשיו הרגע לחזור לעמוד הראשון, ולקרוא הכל ברצף אחד. חבל שאי אפשר לתת שוב לייק.
 

אינספריישן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
אמאלה אמאלה יש לי צמרמורת...
@מוריופ סיפור אלוףףף!
אחד היפים.
שילוב של פנטזיה והיגיון ברמה מעוררת השתאות, והכול בכתיבה סוחפת וכנה.
וכמובן, צל"ש. נראה לי הסיפור בהמשכים היחיד כאן בפורום שהגיע לסוף...
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
סתם שאלה נודניקית. באיזה תחום?
אהמ... התחום הפלילי? המדינה (המטה) נגד הסוכנים המכונים 'אפריל' ו'מאי'. העילה לתביעה: הסתרת מידע חיוני, הפרת כללים, השחתת רכוש, גרימה להצתה, בריחה...
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
1. כל בעיה הופכת לפתרון של הבעיה האחרת, כך שעד לרגע האחרון ממש לא ניתן לפצח שהסוף הגיע. גאונות שהלוואי והייתה לי. (יש מצב לאיזה מאמר בנושא?)
הלוואי שגם לי. באמת שזה קרה בלי שהיה לי מושג... זה סוג של הארה כזאת...
בדרך הטבע נראה לי שזה עובד כשמנסים לקחת משהו שנראה על פניו גרוע, ומנסים לחשוב בשילוב מה (גורם נוסף, תנאים, עבר שמתגלה, דמות שנוספת) הוא יכול להפוך להיות טוב.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וכמובן, צל"ש. נראה לי הסיפור בהמשכים היחיד כאן בפורום שהגיע לסוף...
גם הסיפור בהמשכים הקודם של @מוריופ הגיע לסיומו.
הלוואי שגם לי. באמת שזה קרה בלי שהיה לי מושג... זה סוג של הארה כזאת...
בדרך הטבע נראה לי שזה עובד כשמנסים לקחת משהו שנראה על פניו גרוע, ומנסים לחשוב בשילוב מה (גורם נוסף, תנאים, עבר שמתגלה, דמות שנוספת) הוא יכול להפוך להיות טוב.
נקודה מעניינת...
אהמ... התחום הפלילי? המדינה (המטה) נגד הסוכנים המכונים 'אפריל' ו'מאי'. העילה לתביעה: הסתרת מידע חיוני, הפרת כללים, השחתת רכוש, גרימה להצתה, בריחה...
אוקי... תהיתי אם זה תחום ה"ביטחון החשאי", "פלילי" או "תביעות המדינה את האזרח המסכן".
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
גם הסיפור בהמשכים הקודם של @מוריופ הגיע לסיומו.

נקודה מעניינת...

אוקי... תהיתי אם זה תחום ה"ביטחון החשאי", "פלילי" או "תביעות המדינה את האזרח המסכן".
אז זה יותר הגיוני שזה בתחום הביטחון החשאי, נכון...
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
זה כבר בחלק הבא בסדרה...
"הכנפאים - תום עידן האופל" או משהו כזה.
@מוריופ לטיפולך...
לגמרי עושה חשק... אולי באמת יש אופציה כזאת? (נשתמש בכל ענייני הרקע שלא כתבתי, רק קונפליקט חדש חסר לנו...)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה