סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים

[נ. גל]

וואו! איזה מהלך מטורף...

"החזרתי את השליה במזגן שלך. תתחיל."

מה?

 

[מוריופ]

וואו! איזה מהלך מטורף...

מה?

שליטה, לתשומת לב הקוראים החשובים. תודה @נ. גל

 

[CN]

פרק 20
"שלום, אפריל." קולו של פארקר מילא את האוזנייה בבוקר המחרת, חביב ושנון. "מאי עסוק בנסיונות... כניסה, לכמה מערכות חשובות. בינתיים, זו התוכנית."
זו היתה תוכנית קצרה וחפוזה למדי. מאי ינטרל עבורו את המיזוג בחדר. כך לא יקורר החדר לרמה מסכנת חיים והוא ישרוד את הלילה, נעול בתאו. בשלוש אחר חצות, כשישככו ההתפרצויות בתאים סביבו, הוא יביים התפרצות. ויפצע את עצמו. ויוריד לעצמו מספיק דם, כדי שיוכל לצרוח לעזרה ולהשתולל. צוות הנטרול יקרר את התא ואפריל ידעיך את עצמו. ברגע שתיפתח דלת החדר, ייצור מאי קצר במזגנים, כדי להפיל את החשמל במרפאות.
"ומשם, תמשיך בכוחות עצמך. אתה אמור לצאת לצד האחורי של החצר. שם יחכה לך חבל לטיפוס על הגדר. אל תשכח לאסוף אותו איתך בירידה."
בפינה שמחוץ למצלמת החדר, שמע אפריל ושתק.
כשהגיעה שעת הטיול היומי, שלף מהארונית צעיף גדול, רכוש המלמ"י. עטף מחצית פניו ואוזניו, ויצא בעד הדלת שנפתחה. בחצר פסע במתינות לצד יתואיש כחוש. דהה מבט וכבוי תנועות. הלה התעניין בו כמו שהתעניין בעצמו, ואפריל מלמל לתוך האוזנייה המוסתרת ביתר קלות.
"מאי."
"רגע, אעביר לו." המהם פארקר. רחש.
מאי עלה, דרוך וממוקד. "מה?"
אפריל העיף מבט ביתונש האומלל לשמאלו. הוא לא יכול לבקש מהם להפיל את מערכת המיזוג כולה. אבל רק זה. לילה אחד של מנוחה. "חדר מספר שלושים ושתיים." חיוכו הטוב של ביל קוהנס הבזיק בזכרונו, מעלה בו כאב מפתיע. "זה האחיין של קוהנס."
"אתה מתכוון שאנטרל גם אצלו את המיזוג?"
"יש לך אפשרות?"
שקט קצר. "בעיקרון, לא." ניצוץ קונדסי מוכר קפצץ בקולו של מאי. "אבל אני יכול ליצור אותה."
מתחת לצעיף הרשה אפריל חיוך קטן, נדיר, לעצמו.

[]

בעשר וחצי נשמעה הצעקה הראשונה. אפריל ישב על הרצפה, כהרגלו. התמקד במזוכיסטיות בכתמים על הקיר. הצעקה חזרה על עצמה וחבטה עמומה נוספה אליה.
ממש גרוע. שינן את אזהרת המפעיל שלו בעיניים ריקות. יללות כאב מילאו את המסדרון. מהלומות. כל צליל ומסקנה נחרטו בזכרונו של הסוכן לשעבר, נצרבים ברשימת סיוטיו. הדקות עברו באיטיות מורטת עצבים. רגליהם של אנשי הצוות תיזזו בין החדרים הנעולים. הגישו סיוע ליתונשים פצועים. החזירו להכרה את המעולפים. קור הסתנן מתחת לדלת חדרו, מספר על הקיפאון שמושרר בכל השטח.
בחוץ השתולל סבל. התחשק לו לצרוח. לנער את כל העולם, עד שמישהו יבין, שיתונשים הם לא רק סכנה לציבור. הם גם אנשים. להרגיל אותם בכוח לקור לא עוזר. הם לא מתרגלים, אלא נעלמים. חום פשט באיבריו, זועק לעשיה.
אבל הצייד המהולל רק ישב על הרצפה. מחובק ברכיים. כלוא וחסר אונים להדהים.
הדקות חלפו באיטיות מורטת עצבים. שעון הקיר הורה על שתיים וחצי. אפריל חתם את הבעתו בכוח, מסלק את סערת הרגשות הצידה.
ההמולה האיומה שקטה לאט. פחות צעקות ויותר חריקות דלת. בטח הצוותים הרפואיים מגישים עזרה לכל אלו, שנפגעו מידיהם.
ברבע לשלוש התעוררה האוזניה לחיים. "אפריל." מאי נשמע כמו קפיץ, מתוח עד קצהו. "החזרתי את השליטה במזגן שלך. תתחיל."
עווית חלפה בגופו של הסוכן הכלוא. הוא התכווץ לתוך עצמו ותחב את האוזניה לתוך נעל ימין.
גניחה עמוקה התמלטה מגרונו. הוא נעמד לאט, מתנודד. "איי... כואב..." מלמוליו הפכו בהדרגה לצעקות. הוא נופף בזרועותיו בפראות, מהלך בחדר כמעגלים מסוכנים. "כואב לי!" צרח. אסף נשימה חרדה, והטיל את עצמו בכוח על ברזלי המיטה. לא טוב.
הוא התרחק בסרבול והטיח את איבריו שוב, מצרף צעקה. שריטה איומה נצרבה לאורך זרוע שמאל. דם פרץ מהחתך, צובע את חולצתו במהירות. מצוין. עודו רודף בעווית אחרי זרועו השמאלית, ידע אפריל שהוא לא יפגוש את הצופים בהצגתו המבישה, מבעד למצלמות. בעד כל הון שבעולם.
פתאום היכה בו קור מקפיא עצמות. המזגן הופעל. הוא ריקד והשתולל, וצעק וצווח, והוסיף לעצמו שריטה בכתף ימין. אחר התקפל אל הרצפה, מכווץ ומחובק. רועד, באמת, מקור. החתך בזרוע שמאל היה עמוק וצבע את הרצפה. הכאב איים להשתלט על הכרתו.
בתום עשר דקות ארוכות מנשוא, קרבו צעדים לחדרו. מקצב עייף, רגליים נגררות. צוות מותש. הכאבים התעמעמו ואפריל נדרך עד קצה ישותו, ממתין לרגע הנכון. קרקוש מתכות. הדלת חרקה על צירה.

ב"ה

פחד אלוקים. זה מטורף איך הצלחת לספר מה קורה שם ולזעזע אותי קשות, כמעט בלי תיאורים מזוויעים.
מזכיר לי את הפרק של ההתפרצות ששאלת אם הוא לא קשה מידי...
הפרק הזה קשה להכלה.
הוא מצמרר נורא.
לפחות הוא הגיע עטוף בממתק על הבריחה הצפויה...
והדאגה לאחיין היא נקודת אור בפרק הקודר הזה.

 

[מוריופ]

פרק 21
מבעד לדלת פסעו פנימה שלושה אנשי צוות, בוחנים אותו באדישות. הגבוה מביניהם חילק הוראות. השניים הנותרים הרימו את אפריל לכסא הגלגלים שבחדר. הגבוה שלף תחבושת וליפף את זרועו הפצועה של אפריל.
"קדימה," הפטיר בגמר החבישה. "קחו אות-הואו..." סיים בפיהוק קולני ונרכן לגיליון הרפואי בצד המיטה. מזווית עינו זיהה אפריל את מצחו המתקמט בחשד, ולפתע כיסתה עלטה את הכל. הוא השתגר מכסא הגלגלים כקליע מקנה, חוצה כהרף עין את פתח החדר. מהר מדי חזר החשמל. אור הציף את המסדרון הקר וקולו של הגבוה צווח. "הוא בכלל לא יתואיש! עצור!!!"
אזעקה מוזרה וצורמנית התפקעה מכל הקירות. שני אחים המומים צצו בסוף המסדרון וצלפו בו קוביות קרח בדייקנות. אפריל הסתער על הרווח שביניהם, מותיר מאחורי גבו את מבטיהם ההלומים.
"הוא לא יתואיש!" צעק הגבוה מסוף המסדרון, מדביק את הפער ומתברר כקל רגליים. "הוא בורח! רוצו כבר!!!"
קו החשיבה של פראקר הוכיח את עצמו. אנשי הצוות התקשו לעכל בריחה על שתי רגליים כשכל המאושפזים חולי יתשת. אבל כשפנה ימינה במסדרון, מתכוונן לעבר יציאת החירום, כבר התעוררו השניים מקפאונם. קריאות התעופפו באוויר ואנשים רצו בכל מקום.
"הנה הוא!"
יציאת החירום חייבת להיות פתוחה, על פי הנהלים, וממוגנת בידי שומר חמוש. גלילי מתכת צרים ניצבו משני צידי המסדרון, מגיעים כמעט עד ליציאה. אפריל דהר ביניהם כחץ שלוח, ממקד את ישותו בדלתות.
"עצור!!!" הגבוה התמיד לשמור על מרחק קבוע מהבורח וקולו הפך פתאום היסטרי. "עצור-אל-תירה!!!-" איבריו של אפריל נעו ברפלקס, מפילים אותו הצידה.
לקול היריה הצטרף רעם פיצוץ אדיר מלפניו. ואחריו סדרת פיצוצים מחרידה. ארוכה.
הוא עף עם ההדף כמו כדור משחק, מתגלגל עם הגבוה ועם חברו בעל האקדח עד תחילת הפרוזדור. דם חם זלג מצריבה ברקתו הימנית. בפינת מוחו, המעורפל מכאב, רשם בהגיון קר מסקנה צינית. לעולם, אם עוד יזדמן לו, לא לשרטט נתיב בריחה בין בלוני חמצן.
צעקות מילאו את החלל. המון אנשים התרוצצו במסדרון, השכוח בדרך כלל. הוראות שונות נשלחו לכל כיוון. חמש אצבעות ברזל נתחבו לתוך זרועו של הסוכן, הזרוק על הרצפה באפס כוח. "אני מחזיר אותו לתא." קרא קול בס ואפריל החל נגרר בלי אזהרה.
שני מטפי כיבוי שצפו קצף לבן בדיוק כשפנה סוחבו ימינה. משאיר למבטו הלאה של אפריל רק עשן סמיך. מר.
הקול הבס רטן לאורך הדרך על המחנק והבלגאן. בכניסה למחלקה המאובטחת כבר הפכו זנבות העשן לערפל שחור כבד. וחם מדי. "מה קורה כאן?!?" שאגתו של הקול הבס נקטעה בהתנגשות חזיתית עם אח משתעל.
"אש! אהחע!.." נשנק האח. "זוז כבר החוצה!" בבת אחת שינה האזיק האנושי שלו מסלול, ממהר בכיוון הנגדי. אש? אפריל נגרר באפס כוח, משתעל בגרון ניחר. איך הגיעה האש מיציאת החירום לתוך המחלקה המאובטחת? זוג רגליים ניגף בפלג גופו העליון ואחיזת הצבת התנתקה מזרועו.
אפריל נותר על הרצפה, חבוט ותשוש. העשן הפך סמיך מרגע לרגע, כובש את שדה ראייתו. בשארית כוחותיו התקפל לכיוון נעל ימין. שתי דקות נצח חלפו עד שהצליח לשלוף את האוזנייה בידיים רועדות. "מאי." השתעל בחולשה. צעקות אימה ומהומות עלו מכל כיוון. אנשי צוות ושומרים רצו החוצה, משתנקים לתוך קרעי בדים. מדלגים מבלי להבחין בפצוע הזרוק בצד. איפה כל היתונשים המאושפזים? למה הוא לא רואה אפילו כסא גלגלים או קב אחד? "מאי."
"מצטער, בחור." קולו של פארקר מילא את קו התקשורת, בהול. "מאי לא כאן."

 

[Bestimedia]

וואו אמאלה!
תעלי את הפרק הבא מהררר
הכתיבה מעולה, וכשעברתי על הקטע שוב כדי לבדוק אם יש לי הערות על משהו (ולא אין לי)
מצאתי את עצמי נשאבת שוב בנשימה עצורה כאילו זה הפעם הראשונה שקראתי אותו...
בקיצור- מחכה ממש לעוד!
ותודה על הכל עד עכשיו, כמה שהסגנון הזה לא מקובל- זה כיף,
כי אני מאודד אוהבת פנטזיות וסיפורת יצירתית יותר

 

[CN]

פרק 21
מבעד לדלת פסעו פנימה שלושה אנשי צוות, בוחנים אותו באדישות. הגבוה מביניהם חילק הוראות. השניים הנותרים הרימו את אפריל לכסא הגלגלים שבחדר. הגבוה שלף תחבושת וליפף את זרועו הפצועה של אפריל.
"קדימה," הפטיר בגמר החבישה. "קחו אות-הואו..." סיים בפיהוק קולני ונרכן לגיליון הרפואי בצד המיטה. מזווית עינו זיהה אפריל את מצחו המתקמט בחשד, ולפתע כיסתה עלטה את הכל. הוא השתגר מכסא הגלגלים כקליע מקנה, חוצה כהרף עין את פתח החדר. מהר מדי חזר החשמל. אור הציף את המסדרון הקר וקולו של הגבוה צווח. "הוא בכלל לא יתואיש! עצור!!!"
אזעקה מוזרה וצורמנית התפקעה מכל הקירות. שני אחים המומים צצו בסוף המסדרון וצלפו בו קוביות קרח בדייקנות. אפריל הסתער על הרווח שביניהם, מותיר מאחורי גבו את מבטיהם ההלומים.
"הוא לא יתואיש!" צעק הגבוה מסוף המסדרון, מדביק את הפער ומתברר כקל רגליים. "הוא בורח! רוצו כבר!!!"
קו החשיבה של פראקר הוכיח את עצמו. אנשי הצוות התקשו לעכל בריחה על שתי רגליים כשכל המאושפזים חולי יתשת. אבל כשפנה ימינה במסדרון, מתכוונן לעבר יציאת החירום, כבר התעוררו השניים מקפאונם. קריאות התעופפו באוויר ואנשים רצו בכל מקום.
"הנה הוא!"
יציאת החירום חייבת להיות פתוחה, על פי הנהלים, וממוגנת בידי שומר חמוש. גלילי מתכת צרים ניצבו משני צידי המסדרון, מגיעים כמעט עד ליציאה. אפריל דהר ביניהם כחץ שלוח, ממקד את ישותו בדלתות.
"עצור!!!" הגבוה התמיד לשמור על מרחק קבוע מהבורח וקולו הפך פתאום היסטרי. "עצור-אל-תירה!!!-" איבריו של אפריל נעו ברפלקס, מפילים אותו הצידה.
לקול היריה הצטרף רעם פיצוץ אדיר מלפניו. ואחריו סדרת פיצוצים מחרידה. ארוכה.
הוא עף עם ההדף כמו כדור משחק, מתגלגל עם הגבוה ועם חברו בעל האקדח עד תחילת הפרוזדור. דם חם זלג מצריבה ברקתו הימנית. בפינת מוחו, המעורפל מכאב, רשם בהגיון קר מסקנה צינית. לעולם, אם עוד יזדמן לו, לא לשרטט נתיב בריחה בין בלוני חמצן.
צעקות מילאו את החלל. המון אנשים התרוצצו במסדרון, השכוח בדרך כלל. הוראות שונות נשלחו לכל כיוון. חמש אצבעות ברזל נתחבו לתוך זרועו של הסוכן, הזרוק על הרצפה באפס כוח. "אני מחזיר אותו לתא." קרא קול בס ואפריל החל נגרר בלי אזהרה.
שני מטפי כיבוי שצפו קצף לבן בדיוק כשפנה סוחבו ימינה. משאיר למבטו הלאה של אפריל רק עשן סמיך. מר.
קול הבס רטן לאורך הדרך על המחנק והבלגאן. בכניסה למחלקה המאובטחת כבר הפכו זנבות העשן לערפל שחור כבד. וחם מדי. "מה קורה כאן?!?" שאגתו של קול הבס נקטעה בהתנגשות חזיתית עם אח משתעל.
"אש! אהחע!.." נשנק האח. "זוז כבר החוצה!" בבת אחת שינה האזיק האנושי שלו מסלול, ממהר בכיוון הנגדי. אש? אפריל נגרר באפס כוח, משתעל בגרון ניחר. איך הגיעה האש מיציאת החירום לתוך המחלקה המאובטחת? זוג רגליים ניגף בפלג גופו העליון ואחיזת הצבת התנתקה מזרועו.
אפריל נותר על הרצפה, חבוט ותשוש. העשן הפך סמיך מרגע לרגע, כובש את שדה ראייתו. בשארית כוחותיו התקפל לכיוון נעל ימין. שתי דקות נצח חלפו עד שהצליח לשלוף את האוזנייה בידיים רועדות. "מאי." השתעל בחולשה. צעקות אימה ומהומות עלו מכל כיוון. אנשי צוות ושומרים רצו החוצה, משתנקים לתוך קרעי בדים. מדלגים מבלי להבחין בפצוע הזרוק בצד. איפה כל היתונשים המאושפזים? למה הוא לא רואה אפילו כסא גלגלים או קב אחד? "מאי."
"מצטער, בחור." קולו של פארקר מילא את קו התקשורת, בהול. "מאי לא כאן."

ב"ה

מעולה.
אהבתי במיוחד את המשפט שלא יברח דרך בלוני חמצן - מתאים לאופי של אפריל לחשוב בדיוק את זה.
נקרא בשלוק אחד

הקול הבס רטן - חסר שם ה' לפני המילה הקול.

רק מזכירה שסיכמנו שלא הורגים את אפריל, נכון?
הוא פצוע וקרוב מידי לאש, חייבים פרק חילוץ שלו דחוף לפני שהאש מתפשטת
וגם....
איפה באמת שאר המאושפזים שלא יכולים ללכת?

 

[אלעזר 1]

הקול הבס רטן - חסר שם ה' לפני המילה הקול.

התיקון לא תקין מבחינה דקדוקית - הכפלה של ה' הידיעה בסומך ונסמך.

דקדוק הסמיכות

צירוף הסמיכות מעמיד כמה אתגרים לפני דוברי העברית בת ימינו – ביידוע, בריבוי ובצורת הנסמך.

hebrew-academy.org.il

ים התיכון או הים התיכון?

שמו של הים שלחופו אנו שוכנים הוא הים התיכון – בה' הידיעה לפני שתי המילים. הצירוף הלא מיודע תקין כמובן מבחינה דקדוקית, אלא שהוא יפה למושג כללי ולא לשם פרטי של ים מסוים.

hebrew-academy.org.il

 

[CN]

התיקון לא תקין מבחינה דקדוקית - הכפלה של ה' הידיעה בסומך ונסמך.

דקדוק הסמיכות

צירוף הסמיכות מעמיד כמה אתגרים לפני דוברי העברית בת ימינו – ביידוע, בריבוי ובצורת הנסמך.

hebrew-academy.org.il

ים התיכון או הים התיכון?

שמו של הים שלחופו אנו שוכנים הוא הים התיכון – בה' הידיעה לפני שתי המילים. הצירוף הלא מיודע תקין כמובן מבחינה דקדוקית, אלא שהוא יפה למושג כללי ולא לשם פרטי של ים מסוים.

hebrew-academy.org.il

ב"ה

דווקא כן, כי זה לא סמיכות אלא שם ותואר
כמו שרואים בקישור השני בהודעתכם

ציטוט מבפנים:

" במקרא ובעברית בת ימינו מיידעים צירופי שם ותואר על ידי הוספת ה' הידיעה לפני כל אחת ממילות הצירוף: הילד הנחמד, העיר העתיקה, וכך גם הים התיכון (שלא כצירופי סמיכות, שבהם ה' הידיעה באה רק לפני המילה האחרונה: שולחן הכתיבה, ים המלח)"

עריכה:
כמובן אם הכוונה היא ש'הקול הבס' (הבס הוא תיאור לקול) הוא זה שרטן,
ולא שה'בס' מהווה כינוי לאדם המוביל את אפריל, שאז אכן צריך לכתוב 'קול הבס'.

מקריאה נוספת עדיין נשמע לי שהתיקון ייקרא טוב יותר ושוטף יותר ע"י הקורא המצוי.

ודווקא אני מכירה טוב את הכללים הנ"ל,
במיוחד בתור מנהלת בית חב"ד
שנאלצת למצוא פתרונות יצירתיים כדי להימנע מלהגיע לצירוף 'בית החב"ד'
כי הצירוף 'הבית-חב"ד' נחשב כלא תקני, (למרות שמהותית, רעיונית ורוחנית זו בעצם מילה אחת)
ומה לעשות שכמעט בכל קטע שאכתוב אתקל שוב ושוב עם ה' הידיעה?...

 

[מוריופ]

@CN ו @אלעזר 1 תודה על ההארה, למדתי דבר חדש וכן, CN, אני זוכרת. אשתדל מאוד לשמור על אפריל בחיים...
@צבעי פסטל :) תודה! איזו תגובה מעודדת! מקווה לא להשאיר במתח הרבה זמן...

 

[מוריופ]

פרק 22
חצי שכוב על המיטה, שייט ינואר ביד אחת על משטח העכבר של הלפטופ. ביד השניה חפר בתוך רעמת תלתליו, פורע אותם מתוך הרגל. הוא הספיק לדווח על פציעתו למטה, לקבל נזיפה, טיפול רפואי וחקירה צולבת, ולחזור לדירה הזמנית שלהם. הוא כבר היה עצמאי ואפילו בכושר, אבל דצמבר העדיף לצאת לבד לשטח. לפחות עד שיוכיח שותפו המחלים כוח סיבולת ראוי.
הוא מצא את עצמו רוב היום בדירה, מגבה את דצמבר מרחוק. צמוד למחשב הנייד חצי יממה, הרהר יותר מתמיד בחבר הילדות שלו וברמת גאונותו הטכנולוגית. אבל מאי החליט להקשיב למצפונו במקום להגיונו. ינואר הקדיר מבט לעומת המסך. מצפון וצדק יפים באגדות עם. בתוך שורות המלמ"י הם נאיביות מסכנת חיים. האנשים במטה לא יהססו למחוק שני שיבושי מערכת בדמות ציידים צעירים ומרדנים. אפילו אם הם סוכן שטח יחיד מסוגו, והאקר נדיר.
הפלאפון רטט לצידו. דצמבר. הוא יצא לתצפת על הבית של בזוס, האובייקט הנוכחי, לפני חצי שעה.
"אני מתעכב כאן." קיצר שותפו, כדרכו. "יש עירנות מוגברת בבית שמול בזוס."
"עירניים בשלוש בלילה? מסיבה?"
"כנראה. ייקח לי בערך עוד שעה כאן."
"לא מבטיח לחכות לך. אבל אני אשים לך קולה במקרר." ניתק את השיחה וזרק את המכשיר על המזרן. כשנעמד על שתי רגליו, העלה הפלאפון צפצוף קצר. הוא סב בחדות למסך המרצד, הלום. כבר?! בקושי עבר חודש! בתנועות מהירות הפעיל את תוכנת ההגנה. חייג לקו המוצפן שטמן בפלאפון של מאי.
"מה קרה?"
רעש מנועים מחריש אוזניים ענה לו. אחריו ירה מאי במהירות. "קודם תתרחק מתעודת הסוכן שלך. יש בה כנראה שבב האזנה."
ינואר העיף מבט שחור לעבר התג שלו. הניח אותו מתחת לשתי כריות בתוך הארון ויצא מהחדר. "מה קרה?" טרק את הדלת אחריו.
"אפריל נתפס." מאי נשמע גרוע. ממש. "ניסינו להבריח אותו. משהו התפוצץ בדרך והכל השתבש."
"אני לא מאמין לך..." אח! הוא סטר למצח של עצמו בטעות. "איך נתפס? מה התפוצץ?"
"נראה לי שאני יודע איך הוא נתפס. יומיים אחרי זה גיליתי שבב האזנה בתוך תעודת הסוכן שלי, וגם בשלו. כלאו אותו במרפאות המלמ"י והוא ניסה לברוח. בדרך משהו השתבש והתפוצץ. אין לי מושג מה. זה היה נשמע כמו סדרה של פיצוצים. משהו רציני." רעם המנוע התגבר.
ינואר לפת את תלתליו בכוח. גם כן סוכנים מוכשרים. "ואיפה אתה עכשיו?!"
"אני בדרך לשם."
"אתה-מה??? תסתובב הרגע ותחזור לדירה!" הוא ידע שאסור לו לצעוק, אבל הטפשות של מאי היתה בלתי אפשרית. "אתה משוגע על כל הראש?! אתה לא תצא משם בחיים!"
"אף פעם לא פחדתי למות." רשף מאי בטון מדוד. "ותדבר בשקט. השבב-"
"אתה השתגעת!" הוא משך מבלי משים בשערותיו. "אם אפריל חסר מזל, אתה לא תאבד הכל בשבילו. יש לך עוד הרבה מה לעשות בחיים-"
"קודם אני אעשה משהו אחד, נכון." בוז עצמי, ציני, צבע את המילים המהירות. "אתה יודע למה הלכתי דווקא על יחידת הציידים של המטה."
'למנוע סבל.' להטו עיני התכלת של מאי, אי אז לפני ארבע שנים. ינואר חרק שן. לכל היתונשים עם התג הארור. הוא אפילו לא יכול לצעוק. "מה זה קשור להתאבדות העכשווית שלך?" כמעט ירק לתוך הפלאפון.
"כבר ארבע שנים, שאני גורם בדיוק מה שלא רציתי שיקרה. אבל לא הפעם. הפעם, אני אסיים את תוכנית הבריחה של אפריל על הצד הכי טוב. גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה. אני אעשה אותו נכון."
טאח! סטירה שניה למצח האומלל שלו היום. אם הוא יצא מדעתו יום אחד, זה יהיה בגלל מאי. בלי ספק. "אתה קשה מדי עם עצמך, ואתה משוגע על כל הראש."
"אתה מסכים איתי." מעבר לקו ביצע מאי חריקת צמיגים איומה.
"אני לא מסכים איתך!" זעף לתוך הדיבורית. "אבל אני אעזור לך, הפעם. אתה, בתמורה, חוזר עם הראש בין הכתפיים. חופשי."
קצה חיוך השתחל לקולו של מאי. "מוסכם."

[]

 

[Nomi10]

המתח ביציע מתגבר...
הפרקים שלך פשוט מרתקים!

 

[Talya kadosh]

אמאלה!
שלושת הפרקים האחרונים, תענוג קריאה רצוף. פשוט לא רציתי שזה יגמר, אלוקים, כמה מתח. ובכלום מילים, זו אומנות מדהימה.
אפשר להעלות המשך כמה שיותר מהר? אני על קפיצים כאן, כולי אדרנלין.
נ.ב. אני מאוד אוהבת את אפיון הדמויות שלך. פצצתי. תודה על הסיפור הזה, ולא אכפת לי לחזור על הנל כל פעם מחדש. בתנאי שהשוחד עובר (רמז, אני רוצה פרק).

 

[מוריופ]

@Nomi10 ו @Talya kadosh תודה רבה!
@Talya kadosh השוחד התקבל בברכה...

 

[ה. רז]

@מוריופ , תודה על כל פרק. מרתק ממש.

 

[Talya kadosh]

אז איפה הפרק? (אמור להיות כאן אימוגי תמה).

 

[מוריופ]

אז איפה הפרק? (אמור להיות כאן אימוגי תמה).

בהכנה... (אימוג'י מתנצל)

 

[נ. גל]

בהכנה... (אימוג'י מתנצל)

"וכשהוא יבוא, סדקים שבלב,
יזכירו שפעם היה כאן כאב
אז נדע שאפריל שלם
שלם..."
(בפרפרזה לשירו של אודי דוידי)

 

[Talya kadosh]

הפעם... נסלח
פעם הבאה אני לא מבטיחה כלום.

 

[מוריופ]

פרק 23
ממרחק כבר ניתן היה לשמוע בליל צעקות, נמהל בניסור אזעקה מונוטוני. "אני יורד." מאי בלם בחריקה ברחוב הסמוך והשתגר לשטח בריצה מהירה. מול שלט הניאון נעצר, הלום. אותיות השלט בהקו באדישות. מהבניין השמאלי היתמר ענן אפור וחם. מבשר רעות. בחצר התרוצצו עשרות רופאים, אחים ושומרים בערבוביה. צוותי כיבוי זינקו משלוש משאיות מייללות, מושכים אחריהם צינורות עבים. איש לא שם לב אליו, כשנכנס בריצה לתוך האנדרלמוסיה במתחם.
"התחברתי למחשב שלך." דיווח ינואר באוזנו. " התוכנה שהרצת התחברה לפני חמש דקות למצלמות האבטחה הפנימיות בבניין. אני כבר-מה קורה שם, מאי?!"
"אני... לא מבין." מאי נעצר על עומדו. בהה בבניין ובשני מוקדי האש שבתוכו. בשאר הבניינים, המוארים להפליא. "למה הכל מואר?" אמורה להיות עכשיו הפסקת חשמל. הוא שיבש את פעולת המזגנים בשביל ליצור קצר. אז למה החשמל פועל כסדרו? אוי ואבוי. חיוורון צבע את פניו. "הגנרטור..."
"מה הגנרטור?"
"שכחתי את הגנרטור." הקצר הכפוי במערכת המיזוג הפך, על ידי גנרטור החירום של המרפאות, לדליקה. "זו הסיבה של מוקד השריפה השני." הוא צבט את ירכו, דוחק באיבריו לחזור לפעולה. "תנסה לתקשר דרך המחשב שלי עם מי שנמצא בחדר שם. תעדכן אותו שיש שריפה ושינסה לדבר עם אפריל דרך האוזניה שהבאנו לו. אני אבדוק אם הוא ליד יציאת החירום."
"אוקיי. רק, תגיד." קולו של ינואר נצבע בגוון מוזר. "אתה רואה אולי איזה יתואיש או שניים בשטח?"
"אה?" הוא פצח בריצה קלה, מעיף מבט במהומה הלילית. שום כיסא גלגלים. אפס קביים. "לא. אולי הם הועברו למבנה אחר."
"לא חושב." ביציאת החירום להטה לעומתו שלהבת ענק, נלחמת בזרנוק הכיבוי. מאי נסוג בריצה מהירה. איפה הכניסה הראשית? "אני עובר על המצלמות שעוד פעילות, בבניין המאובטח." ינואר דיבר לאט. מדי לאט. "מאי. כל החדרים במחלקה הבטחונית נעולים."

[]

"אפריל! אפריל?" אי שם, בפינה עמומה בתודעתו, זיהה אפריל את הקול. פארקר. התחקירן. גיבן במיוחד. חבר של ביל קוהנס. "אפריל! תענה לי!"
לענות לו. להגיב. אפריל השתעל. במסדרון בו שכב כבר לא נשמעו קולות. כולם יצאו. רק האש נותרה לרחוש. לאכול הכל ברעבתנות.
"הו, אתה חי! קום, אפריל!" פארקר צעק לתוך אוזנו, מונע ממנו לשקוע בחום הנורא סביבו. "אפריל, קום! אתה יכול לקום?"
הוא יכול? הכל כואב לו. יד שמאל כואבת כמו כוויה. את הרגליים הוא לא רואה. הכל עשן. רק מגיש אותן יבשות מדי. שורפות לו העיניים. "קום, אפריל! יש שם אש, נכון? אתה חייב לקום! אפריל! צא משם! אתה מצליח?"
"לא..." הוא קיפל רגל אחת והשתנק. זה העשן נכנס לו לעיניים, או שהוא רואה עיגולים שחורים? "אהחע..."
"אתה חייב! אפריל! מאי יצא אליך, לעזור לך. אבל אתה חייב לצאת משם, אתה שומע?"
"כ... אהחע-אהחע..." הוא חייב לצאת. חייב לשרוד.
אולי היה זה יצר החיים שלו. אולי המשמעת הנוקשה שהוטמעה בו. איכשהו הוא הכריח את איבריו לנוע. העשן התפשט למאחורי ראשו. הוא צריך לזוז לשם. יד ימין קדימה. היא לא נפגעה כמו יד שמאל. הוא יכול להזחיל את עצמו קדימה בעזרתה. "אהחע..." גנח לפארקר. "מצלי-אהח-אהחע..."
"אתה מצליח!!! תמשיך, אפריל. אל תעצור. מאי מחכה לך בחוץ. רק תמשיך!"
להמשיך. עולמו השחיר עם כל תנועת התקדמות. כל תזוזה דרשה חמצן, אבל החלל סביבו נידב רק עשן גופריתי. שיעול צורב דקר את ריאותיו. הוא התקדם עוד כמה סנטימטרים על הרצפה המפויחת. מה ייגמר לו ראשון? המסדרון או החמצן? ולמה העשן מתפוגג פתאום והקירות, שחורים וסדוקים ניבטים אליו? אוי לא.
הוא העיף מבט מבועת אחורנית, למקור האור. להבות בהירות מילאו את כל החלל מאחוריו, קרובות ויבשות מתמיד. מתקדמות הרבה יותר מהר ממנו.
"אפריל? אל תתעלף שם! צא משם, מהר!"
לא המסדרון. לא החמצן. הוא ייגמר ראשון.
"אפריל? אפריל!!!"
הוא העלה שיעול תגובה והחזיר ראשו קדימה. כמה סנטימטרים עוד יצליח לחמוק מהאש? פניו הפכו מקשת חום שרופה. חריקה מוזרה, קולנית, נשמעה מעל ראשו. הוא חשק שיניים, מתעלם ממכוות החום בסוליות נעליו. אולי האש לא תשיג אותו. אולי הבניין יקרוס עליו לפני כן.
משהו נורה לכתפו השמאלית, משחרר ממנו אנקת כאב. רגל?
"אהחמ..." השתעל לתוך אוזניו הלוהטות קול מוכר, והוא נמשך בשתי זרועותיו לעמידה מייסרת. "מצאתי אותו." נאנק מאי, מניח לו להישען על כתפיו באפס כוח. קשר בד רטוב סביב פניו, והחל לגרור אותו בבהילות.

לתוהים ששמו לב: הפוסט הזה הועלה מחדש, בשינויי אקססוריז קלים... ותודה רבה ל @מ. י. פרצמן על העזרה

 

[נ. גל]

נאנק מאי, מניח לו להישען על כתפיו באפס כוח. קשר בד רטוב סביב פניו, והחל לגרור אותו בבהילות.

אם אפשר, בבקשה, למסור למאי שהייתי מאחלת חבר כמוהו לכל גיבורי הספרים.
והאמת, גם לכל האנשים ה"אמיתיים".