סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים

[נודד]

לגמרי עושה חשק... אולי באמת יש אופציה כזאת? (נשתמש בכל ענייני הרקע שלא כתבתי, רק קונפליקט חדש חסר לנו...)

היה ברור לי שזאת התכנית המקורית.
בשביל מה יוצרים גיבור עם כוחות על, אם לא בשביל להשתמש בהם.

 

[אינספריישן]

אפשר הסבר מפורט יותר לסופרת חובבנית?

חובבנית ואבדנו...
הייתי רוצה לקרוא תיאורים קצת יותר מפורטים על העולם החדש. הכנפנאים הרי אמורים להיות בצמרת, לא?
תגובות האנשים, ההשפעה של הכנפנאים. התחושה שלהם...
נו, אני לא צריכה להסביר לך

לגמרי עושה חשק... אולי באמת יש אופציה כזאת? (נשתמש בכל ענייני הרקע שלא כתבתי, רק קונפליקט חדש חסר לנו...)

כן-כן-כן!

 

[מוריופ]

וואו, איזה משובים מעודדים!
@אינספריישן ו @נודד - צודקים לחלוטין. רק שמבחינתי זה היה סיפור רעיוני קצר. בשיא הרצינות, לא חלמתי שזה יגיע לאורך (ולעומק ולרוחב) כזה...

לגבי חלק ב' - בעיקרון אין.

 

[אינספריישן]

לגבי חלק ב' - בעיקרון אין.

ומעבר לעיקרון...?

 

[מוריופ]

והיה אם תנוח על הסופרת רוח ה', תוצת ההשראה ויעלה יש מאין חלק ב', אז יהיה.
כרגע הסופרת עסוקה בלחשוב חשבונו של חלק א'...
והאמת - יש את הבעיה שהעלה הניק @יואל ארלנגר - קקטוס בתחילת הסיפור: זו עלילה חסרת מקום. כדי לכתוב חלק ב' אני אהיה חייבת להלביש את העסק איפשהו על כדוה"א...

 

[נודד]

האמת - יש את הבעיה שהעלה הניק @יואל ארלנגר - קקטוס בתחילת הסיפור: זו עלילה חסרת מקום. כדי לכתוב חלק ב' אני אהיה חייבת להלביש את העסק איפשהו על כדוה"א...

אני לא התחברתי לטענה הזו.
רוב רובם של ספרי הפנטזיה והמד"ב (שקראתי...) מתרחשים ביקום מקביל גם אם דומה להפליא לעולמנו

 

[מוריופ]

בהחלט, אבל נראה לי שגם שם יש ערים, מחוזות, ארצות... כאן היתה רק עיר אנונימית וחסרת זהות.
כשזה סיפור קצר - לא נורא. אבל חלק ב' כבר דורש רקע יותר נרחב
הלא כן?

 

[Talya kadosh]

וואו. וואוו. וואווו. אני חסרת מילים. ובכל זאת: הסיפור הזה לא פחות ממדהים. הכתיבה, העלילה, הדיוק. פשוט יפהפה. מתחשק לי לשבת ולקרוא את הכל בלגימה אחת.
אוהבת את המסר שמתחבא בתוך השורות, את העניין שכל אחד יכול לקחת את הסיפור לכיוונים שונים. בכלל, כל הרעיון של הסיפור מגניב, אגדות בשילוב הווה. זה טוב.
רק דבר אחד קטן, דווקא בגלל כל היופי שמשתלב בסיפור מכל הכיוונים, האפילוג נגמר לי מהר מדי וטוב מדי וחד מדי. אבל אולי זה רק אני.
בכל מקרה, אני אומר שוב, פשוט מדהים.

 

[נ. גל]

מצטרפת לכל המבקשים את החלק הבא.

והיה אם תנוח על הסופרת רוח ה', תוצת ההשראה ויעלה יש מאין חלק ב', אז יהיה.

אוקי... צריך לארגן עצרת תפילה?

בעניין הרקע, העולם והחלל החיצון:
דעתי האישית היא שכמות המידע שהסופרת צריכה כדי להצליח לכתוב ולהיות מרוצה, היא בדיוק הכמות הנדרשת כדי לכתוב.
כי הרבה יותר ממה שחשוב האם המלמ"י הוא במדינה איקס, או שהוא לא בשום מדינה, זה שהסופרת לא תסתבך בינה לבין עצמה איפה ואיך הדברים קורים. ברור שככל שהסיפור מתארך יש צורך ברקע נרחב יותר, אבל זה תלוי אך ורק בצרכיה של הכותבת.

אגב, כמה כיוונים שמעניינים אותי:
1. מה השם המקורי של אפריל, והאם מגיע רגע שבו חבריו עוברים לקרוא לו בשם הזה? (על הדרך, באיזה שם הכיר אותו ביל? לא ראיתי שהוזכר.)
2. מאי וינואר הגיעו מפנימיית רווחה. עכשיו, עם המשפט והכל, לא אמורים לצוף תיקים משפחתיים ישנים?
3. אחרי הכל, למה פארקר התנהג בצורה כל כך חשודה ולא ברורה לאורך הסיפור? מה הוא עוד מסתיר?
4. האם לכנפנאים יש יכולות מיוחדות נוספות מלבד היכולת לעוף ולהנהיג את העולם בחסד וברחמים?
5. האם במקרה ניל, ביל ושאר הידידים בעלי הכנפיים יחליטו להשתמש ביכולותיהם כדי לגמול לאפריל? הוא בכל זאת מסובך עכשיו עם כל גופי הביטחון והמשפט...

נשתמש בכל ענייני הרקע שלא כתבתי, רק קונפליקט חדש חסר לנו.

6. האם יהיו יתונשים שיפחדו מדי לעבור את הטקס (בכל זאת, כפור ואש זה לא פיקניק), ויעדיפו להשאר ב"עולם הישן"?
7. האם תיפתח עכשיו מלחמת אחים, בין הכנפנאים והממשל? אם כן, האם נמצא את אפריל נקרע שוב בין חבריו?

יש כל כך הרבה מה לחשוב על הסיפור הזה, שזה פשוט מרתק.

 

[א-ירושלמית]

והאמת - יש את הבעיה שהעלה הניק @יואל ארלנגר - קקטוס בתחילת הסיפור: זו עלילה חסרת מקום. כדי לכתוב חלק ב' אני אהיה חייבת להלביש את העסק איפשהו על כדוה"א...

סו?
מייצרים מקום חדש!

הארי פוטר מתרחש בשומקום באנגליה. לכו תמצאו את הוגוורטס במפה.
מחלק התמונים מתרחש... איפה? לוחמי התמורות - יש בספר אפילו מפה - גם עתיקה וגם עדכנית. ויש עוד הרבה ספרים כאלו.
את המקום צריך ליצר בהתאם לנתונים הקיימים.

 

[AtArA R]

רק דבר אחד קטן, דווקא בגלל כל היופי שמשתלב בסיפור מכל הכיוונים, האפילוג נגמר לי מהר מדי וטוב מדי וחד מדי.

אווווווווווווווו
חשבתי שאני הבעייתית....
הסיפור היה כל כךךך טובבב!!!!!!!!!!!!!
כל כך טוב, שהסוף עיצבן אותי.
הרעיון אדיר. הכתיבה חזקה כמו תמיד. היצירתיות נובעת, השנינות שופעת. אבל נגמר לי בזבנג וגמרנו, הרגשתי שמישהו הכריח את הסופרת הכבודה לסיים עניין בפרק וחצי, ולא- מוות בתליה. קראתי בנשימות קצרות, התחושה הייתה של- יאללה סיימו, סיימנו, סיימתי, סיום.

אבל אולי זה רק אני.

אולי רק שתינו.
שוב תודה על כל הטוב הזה, החכמתי.

 

[נ. גל]

רק דבר אחד קטן, דווקא בגלל כל היופי שמשתלב בסיפור מכל הכיוונים, האפילוג נגמר לי מהר מדי וטוב מדי וחד מדי.

נגמר לי בזבנג וגמרנו, הרגשתי שמישהו הכריח את הסופרת הכבודה לסיים עניין בפרק וחצי, ולא- מוות בתליה. קראתי בנשימות קצרות, התחושה הייתה של- יאללה סיימו, סיימנו, סיימתי, סיום.

מעניין, כי זה מה שכל כך אהבתי בסיום הזה.
גם הפרקים הראשונים היו מהירים בטירוף, והסוף פשוט מחזיר את הגיבורים לאותו קצב חיים.
זה נתן לי תחושה של: היי, לא הלכנו לשום מקום, אנחנו עדיין ממשיכים את חיינו המדומיינים. רק עושים הפסקה מהשיתוף, והולכים קצת לעבוד בשקט...
זה הסתדר לי מצוין עם העלילה, כי עכשיו הגיבורים עוזבים את האקשן, והולכים להילחם בעזרת עורך דין ועניבות. אז ביי, להתראות. נדבר בפעם הבאה שישלפו פה אוזניות וישפכו קרח.

 

[המלמד מבני ברק]

תודה על הסיפור ועל הסיום המעניין...
היו עוד כמה שסיימו כאן סיפורים בהמשכים, @המלמד מבני ברק - לדוגמה...

 

[מוריופ]

אבל נגמר לי בזבנג וגמרנו, הרגשתי שמישהו הכריח את הסופרת הכבודה לסיים עניין בפרק וחצי, ולא- מוות בתליה. קראתי בנשימות קצרות, התחושה הייתה של- יאללה סיימו, סיימנו, סיימתי, סיום.

תודה על המחמאות, ולגבי זה... האמת שמראש תכננתי לגמור את הסיפור בתגלית המרעישה...
רק כשהגענו לשם גיליתי שזה זבנגי מדי (ואז הוספתי אפילוג קצר וממוצה, קצת אפרילי כזה...)

זה הסתדר לי מצוין עם העלילה, כי עכשיו הגיבורים עוזבים את האקשן, והולכים להילחם בעזרת עורך דין ועניבות. אז ביי, להתראות. נדבר בפעם הבאה שישלפו פה אוזניות וישפכו קרח.

קלעת לעניין.

גם הפרקים הראשונים היו מהירים בטירוף, והסוף פשוט מחזיר את הגיבורים לאותו קצב חיים.

והנה ווידוי מאחורי הקלעים:
למי שזוכר, בהתחלה גם @מ. י. פרצמן העירה לי שהקצב מהיר מדי. אחר כך נכנסתי להילוך של ביסוס, הרחבה, קטעי אמצע וכו', ומבלי משים חזרתי לסגנון הקלאסי שלי, שהוא יותר איטי ו... שונה...
איפשהו לקראת הסוף (כשאפריל נזרק במסדרון הבוער) עברתי על כל הסיפור, וגיליתי את פער הכתיבה הרציני שנוצר בין הסגנונות. משם השתדלתי לחזור לסגנון ההתחלתי (יותר מהיר וממוקד, פחות ציורי).

 

[לאלה]

וואו!
גיליתי את הסיפור רק עכשיו.
אין לי מושג איך פספסתי כזה דבר משובח.
ישבתי וקראתי ברצף, מרותקת ממש.

פער הכתיבה הרציני שנוצר בין הסגנונות. משם השתדלתי לחזור לסגנון ההתחלתי

בקריאה רצופה איזנת מעולה בין הסגנונות אם כי ההתחלה אכן מהירה מידי.

תודה על החוויה.

 

[Talya kadosh]

זה נכון שהסיפור הוא ממוקד ומהיר. זה יפה, וזה אחד הדברים שגרם לי לאהוב אותו. אין מריחות במקום שלא צריך, יש בומים. אני נהנית מסגנון הכתיבה הזה.
אבל מה, חושבת שהאפילוג היה בום חזק מדי. לא מצליחה כל כך להסביר, זו יותר הרגשה. ובסופו של דבר, לכל אחד יש נקודת הסתכלות שונה ואחרת על כל דבר. במיוחד בסיפורים.
בכל זאת, חושבת שבפרקים הקודמים היה קצב מהיר אבל שגם נותן מרווח לנשימה. כאן, בסוף, הכל היה בום אחד גדול. זבנג וגמרנו.
זה יכול להראות בעיני אחדים יפה, בעיני אחרים קצת פחות. האמת לא משנה, זה כל היופי בסיפור.
העיקר שזה ימצא חן בעיני הסופרת סך הכל אין כאן רק שחור ולבן, כן?

 

[מתרגשת]

ואוווו!
סיפור אדיר.


התחלתי לקרוא עוד לפני שהיה לי הרשאה בכתיבה מקצועית, ומתישהו זנחתי את זה, מבטיחה לעצמי לחזור לקרוא.
מנצלת את ההזדמנות עכשיו, אחרי שגמרתי, להגיב.


אפשר לראות לפי הלייקים שלי ; )

 

[מוריופ]

תודה רבה! איזה כיף לשמוע שנהנו מהסיפור...

 

[CN]

אפילוג:
"עשרים וארבע."
מאי התמתח על מזרונו ושלף אוזניה. "מה?"
אפריל כלא אנחה. "עשרים וארבע שעות נשארו עד לניסוי הכנפנאים של פארקר."
"לא ניסוי." דייק מאי במורת רוח. "הוא ישחזר את הטקס בדיוק לפי הספר."
עם שלושה מתנדבים ושלושים עיתונאים. אפריל נעץ מבט אפור בסורגי החלון.
שלושה חודשים עברו מאותו לילה הזוי. ועדת החקירה שהוקמה, הקפיאה את פעילות המטה למיגור יתשת לחצי שנה. קבלן הבניין של המרפאות, יחד עם אחראי הבטיחות של המחלקה הבטחונית, נתבעו על רשלנות חמורה. משפחות היתונשים שנפגעו מהמטה החלו בהתאגדות לתביעת פיצויים. ינואר הועבר משירות המטה לשירות הביון. פארקר הפך חביב התקשורת והצליח לקדם את משאת נפשו. ניסוי לשחזור טקס הפיכת היתונשים לכנפנאים. ביל היה המתנדב הראשון לניסוי שלו.
כולם יצאו מרוצים. אפילו אבא של אפריל, שהשיג עבורם את שני עורכי הדין הכי טובים בתחום.
אפריל הסב חצי מבט לעבר מאי. "אבא שלי הודיע לקוהנס שאני לא אוכל להגיע. הוא כנראה יבוא לבקר אותנו בעוד יומיים."
מאי תלה בו מבט חתום. שלף אוזניה. "מה?"
הוא האריך להעמיק לתוך פני חברו, חתום מבע. הם כבר ניהלו שיחה דומה בעבר. אז, היו שניהם סוכנים מצליחים עד עתיד מבטיח, ומצפון מוכחש. עכשיו ליבם נקי, ועתידם שונה לגמרי. 'לפחות חצי שנה בפנים.' הבטיח להם עורך הדין בפנים קודרות.'המלמ"י מפעיל לחץ עצום על המשפט שלכם.' ולמרות זאת.
"קרה משהו?" פיהק מאי לתוך מחשבותיו העליזות.
אפריל תלה עיניים בתקרה האפרפרה והבליע חיוך. "אפשר לומר שניצחנו."

[][][]

ב"ה

וואו.
לא הייתי כאן בזמן כדי להגיב....
איזה סיום יפיפה!!!! סוגר קצוות ומשאיר מלא חומר לספר הבא...
כתבתי לך באחת ההודעות הראשונות של הסיפור, שזה נראה יונה ספיר (רק שהיא הגיבה חצי שעה לפניי...)
והסיום מחזיר אותי לאותה הרגשה.
של סיפור שבנוי ממש ממש טוב, מתוכנן כהלכה,
שמשאיר מקום להמשך, לא סוגר קצוות קיטשיים מידי אבל כן נותן איזושהי סגירת מעגל.
אליפות של סיפור.
מחכה להמשך הטרילוגיה

 

[מוריופ]

ב"ה

וואו.
לא הייתי כאן בזמן כדי להגיב....
איזה סיום יפיפה!!!! סוגר קצוות ומשאיר מלא חומר לספר הבא...
כתבתי לך באחת ההודעות הראשונות של הסיפור, שזה נראה יונה ספיר (רק שהיא הגיבה חצי שעה לפניי...)
והסיום מחזיר אותי לאותה הרגשה.
של סיפור שבנוי ממש ממש טוב, מתוכנן כהלכה,
שמשאיר מקום להמשך, לא סוגר קצוות קיטשיים מידי אבל כן נותן איזושהי סגירת מעגל.
אליפות של סיפור.

וואי וואי, איזה מחמאות, תודה לה' ותודה לך!

מחכה להמשך הטרילוגיה

זאת המחמאה הכי גדולה...