לדעתי הספר מאוד מפוזר ולא הולך לכיוון אחיד.
בגדול ה500 עמודים הראשונים די מיותרים, זה לא שהיתה בסוף סגירת קצוות מדהימה שהצדיקה את קיומם.
לדוג' טורנאל - הייתי בטוחה שכל הדמות שלו מוחזקת כ"כ הרבה זמן כדי לחשוף בגידה בסוף - אבל הוא פישל בגדול.
גדעון ואביהוד - התאדו.
ויש עוד כל מיני פגישות מיותרות וכיווני עלילה שנעלמים פתאום (כמה תיאורים על הילד הפצוע שהובא לאלרון! ובסוף מי זה ומה התרומה שלו לעלילה? כלום).
בנוסף הפריעה לי החולשה הבולטת של "כוזר האמיתית".
-כל אנשי נציבות הפנים שהקורא פוגש הם מושחתים ו/ או משתפי פעולה עם האויב. במינון לא הגיוני.
-כל הארץ מלאה בתאים דיאלידנים שלא מטופלים, כולל באתיל עצמה.
(מידי פעם מוזכר שכוזרי אמיתי לא מתנהג ככה, ובכוזר הרוב נאמנים למלך איסתרק, אבל חוץ מהאמירות האלו אין לזה שיקוף בספר.)
-הקלות שבה כמעט התנקשו במלך (הלבלר שטורנאל עצר - שגם לא ברור בדיוק מה הוא תכנן לעשות ואיך זה נחשף), הקלות שבה הנסיך נחטף, הקלות שבה דיזר היה אמור לרצוח את המלך.
הכל שם קל מידי ונגיש מידי ולא באמת מטופל ומושגח.
ועוד משהו זניח יותר: לא הגיוני בעיני שמתנקש בודד, מוכשר ומוצלח ככל שיהיה, אך ללא שום הכשרה צבאית או בכלל שייכות למסגרת כלשהי אי פעם בחייו, הופך פתאום למפקד העליון של הצבא.
שורה תחתונה: נהניתי מ300 העמודים האחרונים
ההפי אנד מאוד מובן אחרי מה שמיה חטפה לאחר מותו של יקוואל ובהתחשב בכך שזהו הספר האחרון בסדרה.