פרק 2:
אייל עמד המום לכמה שניות במפתן הדלת. משותק.
"מה קרה אייל?!" אפרת הגיעה מבוהלת מהצרחה של אייל כשעל פניה קורי שינה. "אלישמע!" היא פלטה צרחה נחרדת כשראתה אותו. פיה נפתח לרווחה והיא חסמה אותו בשני ידייה.
אפרת הורידה את הידיים שלה מהפה והסתובבה לבעלה: "אייל תציל אותו! בבקשה!" היא התחננה אליו. סומכת עליו שידע מה לעשות, כמו תמיד.
"בטח, בטח". אייל התעשת.
אייל רץ לאלישמע ששכב דומם בכל הדקה וחצי האחרונות, ולא זז. שיא מפליא לילד התוסס שלו.
הוא ניגש אליו והחל לטפל בו במהירות. דברים בסיסיים כמו זה למד לעשות עוד בצבא והשתמש בידע הזה גם הרבה פעמים כך שהפעולות נעשו אצלו באופן אוטומטי.
"אפרת אני צריך שתרימי לו את הרגליים בזמן שאני מטפל בו", קרא לה תוך עיסוי עדין מעט מזה של מבוגר בחזה הילד, לא מסתובב אליה אפילו כדי לדעת שהיא עדיין שם.
אפרת התעשתה גם היא וצעדה מהר אל פנים החדר, מרימה את הרגליים הקצרות והדוממות שהיו מוטלות על הרצפה, נואשות.
"הנה אפרת, הוא מתעורר!" אייל שמח. "אלישמע אתה איתי?" אייל קירב את פרצופו לפרצוף הלבן כסיד של אלישמע, שיראה אותו.
אלישמע הביט בו מבולבל אבל שניה אחר כך עצם את העיניים בחזרה.
"אלישמע!" אפרת שהבחינה בו ממרחק התחילה לבכות.
אייל היה מודאג. "אפרת אני חושב שמדובר פה על משהו רציני, הוא התעלף פעמיים ברצף, אני הולך להזמין אמבולנס", הוא החל לפסוע בזריזות לנייד שלו שנמצא בשידה הקרובה לחדר אבל נעצר כשהוא שמע קול חלוש מדבר פתאום מאחוריו.
"אמא", אלישמע פקח את עיניו והרים אליה עיניים צלולות ומפוכחות. אפרת שמטה את רגליו בעדינות ומיהרה אליו.
היא רכנה אליו, "אלישמע מה קרה לך? אני ממש דואגת". היא לא הפסיקה לבכות. בכייה היסטרי.
אייל העיף בו מבט בחטף והיה נדמה לו שהוא קולט. הוא נשאר ליד הדלת, לא משמיע רחש.
"אני בסדר", קולו צרוד ושקט. 'עוד משהו שהוא דומה בו לאייל', אפרת הרהרה באירוניה. "אמא, אבא עדיין פה, בחדר?"
"הוא יצא רגע להתקשר לאמבולנס בשבילך", היא העיפה מבט אל הדלת, לוודא. היא לא שמעה שהתקשר.
אייל באמת הוא לא היה נמצא שם. רק צל שחור שכב שם על הרצפה אבל אפרת הייתה מודאגת מכדי להבחין בו. "אלישמע, לקרוא לו? הוא באמת ממש דאג לך", היא חייכה אליו, נרגעת קצת. "א- -" התחילה לקרוא לו כשיד מבוהלת משכה בחלוק הבית שלה.
"לא אמא אל תקראי לו". אלישמע הסתכל עליה בחרדה. קורע את הלב של אייל ששמע כל מילה, בחוץ.
"אלישמע?!" היא הייתה מופתעת. הוא היה נראה לה בסדר עד עכשיו. היא שלחה את ידה למצח של אלישמע.
אלישמע בער מחום.
אלישמע הזיז בעדינות את ידה של אמא שלו וניסה להתיישב. אפרת עצרה אותו.
"אלישמע אל תקום", ציוותה עליו. "חכה רגע אני אלך לבדוק איפה אבא שירים אותך למיטה". היא התרוממה מהרצפה, מנערת קלות את החלוק שלה.
"לא.. צריך.." אלישמע גישש אחרי קיר או משהו להחזיק בו, "אני אסתדר לבד". הוא נאחז בדלת הארון שלו ונעמד בזהירות.
"אלישמע אני לא מסכימה לך אפילו לנסות לזוז ככה! אתה מבין אותי?" היא הסתכלה על הבן שלה עם החולצה המוכתמת בקיא שהתנדנד ביחד עם דלת הארון, לא נראה לה שהוא שמע אותה בכלל. מחזיק בה בכל הכח כדי לא ליפול. מסוחרר נורא. היא תמכה בו מאחור והיא הרגישה איך גופו החלוש נשמט לאיטו. אפרת הידקה את אחיזתה, כמעט מחזיקה אותו לגמרי. והיא יודעת שאסור לה.
"אייל! בוא לפה הרגע!" היא צעקה. אייל הופיע מהר, בדיוק ברגע שבו אפרת הרגישה שהיא לא מסוגלת יותר להחזיק אותו, ותמך במקומה באלישמע. מאפשר לה לשמוט אותו. אלישמע הצטמרר.
אייל הרים את אלישמע למיטה שלו והשעין אותו כשהוא חצי יושב חצי שוכב על הקיר.
"אפרת אני אטפל בו, אל תדאגי". הוא הסתכל לרגע על הרצפה המוכתמת, "אה, וגם אנקה פה. את לכי לישון, יש לך יום ארוך מחר", הוא ידע. מחר יש להם אסיפה חשובה בצוות.
היה משהו כל כך בטוח ומרגיע בקול שלו ובמבטו שאפרת גררה את עצמה לחדר שלה.
כשנשמעה סגירת דלת איטית אייל פנה אל הארון המציל שהיה בחדר. הוא לקח משם חולצה ומכנסיים חמים וניגש אל אלישמע.
הראש של אלישמע היה מוסב לצד. לחיו השמאלית מוצמדת לקיר שמאחוריו בחוזקה. פניו לבנות.
"אלישמע," ליבו של אייל נשבר, "נפגעת ממני? עשיתי לך משהו רע?"
אלישמע רעד.
"אלישמע אני לא מבין, למה אתה ברוגז איתי? מה קרה?!" אייל היה פגוע ומתוסכל.
אלישמע שתק, עוצם את עיניו בחוזקה. נדמה היה לאייל שאם היה לו די כח הוא גם היה אוטם את אוזניו.
נצנוץ חלף במוחו: "אלישמע, מה שקרה לך היום נגרם בגללי?" שאל בשקט. בליבו שררה סערה.
"קערה.." אלישמע מלמל בחולשה.
אייל הניח את הבגדים של אלישמע על המיטה ורץ להביא לו מהמקלחת אבל זה היה מאוחר מידי. כשחזר על השמיכה היפה של אלישמע הייתה שלולית גדולה קיא. אלישמע הביט בו לרגע וניסה להגיד לו משהו אבל שום קול לא יצא לו מהפה. כוכבים שחורים ריצדו מול עיניו.
"אלישמע, תסתכל עליי!" ציווה עליו אייל ונענע אותו בכתפו. אלישמע מצמץ והסתכל עליו שוב, לא מתיק את עיניו ממנו.
"אתה בסדר?" אייל ראה שהוא מצליח לנשום יותר טוב.
"אבא.." הבן עם עיני הדבש אמר בקול חרישי.
"מה יקר שלי?" אייל היה מוכן לעשות הכל בשבילו.
"זה.." הוא הראה לו את ידו.
"מה?" אייל לא הבין אותו.
אלישמע התאמץ ממש למשוך את השרוול למעלה.
חרב הייתה חרוטה שם. מעין קעקוע מדם. ומתחתיה כיתוב בערבית:
انتقام.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
