קצת פילסופים. צאו מעניין של סימולציה ממוחשבת. נדבר על תודעה.
כשאדם חולם בשינה, הוא בטוח שהוא בתוך מציאות אמיתית. רק כשהוא מתעורר, הוא מבין שחלם.
ברור שלעתיד לבוא או בהפרדה של הנשמה מהגוף - התודעה תהיה הרבה יותר גבוהה ושונה, וכנראה בלי זמן ומרחב.
ואז, איך נתפוס את המצב התודעתי שאנחנו נתונים בו עכשיו? כמציאות? כסוג של חלום? כמשהו חלקי מאוד מהסך הכללי?
טוב, לא משנה. מה הסיבוכים האלה...
ומה עם מכניקת הקוונטים, שנחשבת לגמרי נכונה, והיא גורמת לפרדוקסים שקשה לנו לתפוס, ולהסברים שלגמרי לא מחוברים לאינטואיציה שלנו ולכל איזושהי תפיסה שאנחנו רגילים בה? (ומשם גם הגיע המושג של יקומים מקבילים).
העולם הוא נעלם. התפיסה שלנו מאוד מוגבלת. לא כל מה שנראה לנו מובן וברור ולא צריך הוכחה הוא אכן כך...
(ללא קשר לנושא האשכול).
מכניקת הקוואנטים (למרות שאני לא ממש בקיא בה. גילוי נאות.) לימדה אותנו משהו חשוב.
המקובל היה מאז ומקדם, שיש שתי אסכולות בעולם.
האחת, דוגלת בבורא וברואים, אם זה הקב"ה ועולמו, ואם זה להבדיל אלף אלפי הבדלות, עובדי ע"ז נצרות, ואיסלאם ברמה מסויימת.
והשנית, היא דעת הפילוסופים הקדמונים, האתיאיסטים והדוגלים באבולוציה, שסיבת כפירתם היתה, שמה שאי אפשר לראות בתנאי מעבדה ולהבין בכלי השכל, פשוט לא קיים/נכון.
וזו הסיבה שהם לא קיבלו ע"ע את הדתות.
מכניקת הקוואנטים, הגיעה מבית מדרשו של המדע, שדגל בכך שרק מה שניתן לראות בעיניים, או בתנאי מעבדה, ולהבין בשכל, רק הוא קיים, אך הקוואנטים, שמטה את הקרקע תחת רגליהם.
כיום כבר ברור לכל דורש אמת, שהעולם הוא מנגנון כה מורכב, שאת רובו המוחץ, אי אפשר להבין בכלי גשם כלל, והתזה של "הכל גשמי" ממש לא נכונה. המנגנון שעליו סובב העולם, הוא רוחני, ונאצל ממנו אל הגשם.
כך שאסכולת הכפירה בבורא בעקבות "חקירה", פשטה את הרגל, ולחלוטין.
אבל מה..... אין להם את האומץ (והרצון) לומר זאת בפה מלא.
ואנו זכינו בדור אחרון, לראות את ההכנה השמימית ל"והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ול"וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". בקרוב אמן.