לא נכון בעליל.היו שתי כיתות בפילוסופיים. המאמינים והכופרים. ואני לא דיברתי אלא על הכופרים שבהם, שזהו רובם הגדול, כמובא במורה נבוכים.
(הרמב"ם טרח להוכיח שיש א-לוקים ע"פ הפילוסופיה, ותמך בכיתה הפילוסופית המאמינה, ולכן יש כאלו שהגדירו שהרמב"ם היה מחכמי הפילוסופיה המאמינים. בשונה מחכמי ישראל אחרים, שדחו את הפילוסופיה מכל וכל.)
אריסטו וסיעתו, שהיו רוב מוחלט של הפילוסופים, האמינו בקיומו של אלוקים, והרמב"ם הביא את ההוכחות האריסטוטליות לקיומו.
מה שהרמב"ם טרח להוציא מדעת הפילוסופים, הוא בזה שהם האמינו שהעולם קדמון והוא נובע בהכרח מקיומו של אלוקים, והרמב"ם הראה שאין הוכחות מוחלטות לכך, ושבהחלט אפשר גם להאמין שהעולם מחודש. הרמב"ם גם כותב שאם היו הוכחות מוחלטות לכך שהעולם היה קדמון, גם הוא היה מאמין בזה, כמו שאנחנו מאמינים בכך שה' אינו גוף רק בגלל שהפילוסופיה הוכיחה זאת, למרות כל הפסוקים בתורה שמראים לכאורה ההיפך, כי אחרי שהשכל הוכיח שזה לא נכון, יש להוציא את כל הפסוקים מפשוטם.