דרוש מידע סליחה, עברו יותר מ-10 שנים

[ליאורה ז.]

יש למשהו עוד רעיון חוץ מלדבר אתה?

את קו - ההלכה, מכירה?

 

[איש שמח]

השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.

האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו...
הייתי בין הבנות הכי חברותיות בכיתה, שקטה ועדינה עד שחברתי הכתימה את שמי בהשמצות שוא בלי רקע ובלי סיפור, במשך שנה שלימה דיברה מאחורי הגב , צעקה והשפילה ליד כל החברות וכו'
וכמו שאת מתארת שום בת לא התערבה אלא להיפך...
במשך שנים ניסיתי למחול, לא שהיה לי מזה נזק לשנים אבל הלב דימם בכל פעם שנזכרתי או שפגשתי אותה.
עד שראיתי לא מזמן את הסרט הריני מוחלת ומיד הכל צף לי, הפגיעה והעלבון היו חזקים,
במשך חודשים חשבתי עליה בלילות.
עד שהחלטתי שאני חייבת לסיים עם זה ,
הרמתי אליה טלפון, זה לא היה קל ואמרתי לה שבוודאי היא זוכרת את התקופה ההיא , ושאני חושבת עליה הרבה ואני מבקשת את סליחתה וכו',
וישר היא קפצה : את? אני זו שצריכה לבקש וכו...
אמרתי לה "שחשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין אדם שסתם פוגע ,(מי שפוגע סימן שהוא פגוע, ומפגוע לא נפגעים)
כנראה שזה ישב על משהו, או שאמרתי לה משהו לא במקום שזה הקפיץ אותה ולכן זה גרם לה להתנהג כך"
היא ביקשה סליחה, אמרתי לה שאני סולחת ואין לי עליה שום דבר זה רק הכאב שצף.
צריך הרבה אומץ וכוחות נפש ובעיקר טאקט בשביל זה,
זה היה לא קל, בכיתי הרבה בטלפון הזה ואחריו, אבל הרגשתי שהתנקיתי , ירד לי הר של אבנים מהלב.
ואני לא מתחרטת לרגע על הטלפון הזה.
ועכשיו היא מאורסת!

 

[קוי דמיון]

אני הרבה אחרי , צדיקה.
למדתי חומרים ארוכים ארוכים על סליחה.
שעות! של לימוד ושיחות כדי לסלוח.

מבחינתי, מקווה שאכן נקרא שסלחתי, כי אמרתי בפה מלא שכך כבר מיד אחרי.
האם הלב הפסיק לדמם? לא.
האם אני רוצה ומשתוקקת שיהיה לה טוב? כן!

בתהליך האחרון שעשיתי עם חוברת נפלאה על היכולת לסלוח הוא כתב שאם את רוצה שיהיה לו טוב, סלחת.
מקווה שאכן כך. ושתוושע בקרוב.
אני את שלי עשיתי ועושה.
ומתפללת עליה בלי סוף.

האם יצא ל לראות את התוכנית "מבקשת"?
אם לא ממליצה לך מאד
אולי זה יעזור לך לנקות את הלב

 

[ליאורה ז.]

לא בטוח שזה מותר
לפתוח דבר שאדם יתכן ושכח מזה במיוחד אם לא סובל מזה כיום זה בעיה
ככה שמעתי פעם ואל תסתמכי עלי הלכתית.

אני מכירה מישהי שלפני הרבה שנים פגעה והשפילה מישהי אחרת
היא שאלה רב
אמר לה שאם איננה זוכרת את הפגיעה
אז שלא להזכיר לה זאת שוב.
לא יודעת מה בסוף
אבל כנ"ל, כמו שמריומה כתבה, אל תסתמכי עלי הלכתית!

 

[Smiley:)]

תסלחי לה!!
בשבילי

מכירה איזשהי מורה אחת שהרבה בנות וגם אני בתוכן לא סולחות לה ...

איך זה מסתדר?
את אומרת למישהי אחרת לסלוח ואת לא סולחת?

 

[ליאורה ז.]

האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו..

טיפה מזדהה...
לי היתה מישהי במשך כמה שנים שהתעללה בי פיזית ומילולית, ו..כלכלית..
היינו נערות..
לא ילדות..
אף אחת לא שמה לב, פשוט כי כולן אהבו אותה נראה לי שבאמת
באמת לא קלטו ולא שמו לב.
אני חושבת שהיתה לי כיתה מדהימה ולא יכול להיות שידעו.
אם הן היו יודעות אז הן היו אולי קצת מכחישות אבל עוזרות.
אהממ... נראה לי כך.

לא העזתי לדבר, והיתה עוד בת מכיתה אחרת ש-שתינו ספגנו הכל בשקט.

פעם הייתי עם אותן חברות באיזה שיעור הלכות שמירת הלשון
שנה+ לאחר שאותה אחת עזבה.
המרצה דיברה ע"כ שיש כל מיני סוגי לשה"ר
ואחד התנאים שיהיה מותר וחובה לספר-
אם האדם ניזוק מזה.

איני זוכרת בדיוק מה ביקשה המרצה, אך הרמתי את ידי לענות לה.
בפני כל חברותי סיפרתי על אותה חברה ב- שינויים
כנראה שאני יצירתית כי הן לא קלטו מי זו !!!
ועוד היו בהלם וזעזוע עמוק מהסיפורים שלי
שהבנתי כי אכן לא ראו ולא ידעו.

יותר מזה, הן כעסו שלא סיפרתי...
המרצה גם הזדעזעה ואמרה כי
במקרה זה היתה לי חובה לספר (לפי הכללים)

 

[שפיץ]

בלת"ק חלקי.
אל תחשבי שהיא לא זוכרת... הייתה מי שאימללה אותי בבית ספר ולמרות שעכשיו אני יותר מבינה את הרקע שלה ומתפללת שיהיה לה רק טוב עדיין זה משהו שזוכרים ומשפיע המון על החיים.

כשאת פונה אליה חשוב ש:
א. תיקחי אחריות מלאה. נכון שהיית ילדה קטנה אבל שתיכן בוגרות והצטדקויות שלך לא יעזרו לאף אחד.
ב. תשאלי אותה מה את יכולה לעשות כדי שהיא תסלח. תהיי מוכנה לכל תשובה.
ג. אל תלחצי. תני לה את הזמן שלה.

בהצלחה רבה! בעזרת ה' שתסלח והכל יהיה טוב בגלוי.

 

[יוסייוסייוס]

השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.

רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ו
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים.
זה מצוה דאורייתא לבוא ולומר לאדם שחטא נגדו "למה עשית לי כך וכך"
רמב"ם ספר המצוות מצוה רה
והוא אמרו יתעלה (ויקרא יט-יז) ''הוכח תוכיח את עמיתך'', ונכנס בצווי הזה שנוכיח קצתנו לקצתנו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר עד שלא ישאר דבר בנפש.

זהו גם חסד גדול להגיע לאדם שחטא נגדי ולתת לו הזדמנות לבקש סליחה.

זה לא כל כך קל להגיע לאדם ולומר לו נפגעתי ממך בעבר.
אבל זה מצוה דאורייתא.

לפעמים לא שייך לסלוח בלי שהפוגע מבקש סליחה.
אבל חייבים מדאורייתא, להודיע לו על הפגיעה ולתת לו הזדמנות לבקש סליחה.

לפעמים יש מידת חסידות לסלוח גם בלי בקשה
מי שחטא עליו חבירו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר או שהיתה דעתו משובשת ומחל לו בלבו ולא שטמו ולא הוכיחו הרי זו מדת חסידות לא הקפידה תורה אלא על המשטמה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ו', ט'

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה י
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.

וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).

 

[חיים של תורה]

לא רוצה להיכנס לנושא ולהתחיל לייעץ.
בכל סיפור צריך לשאול רב שיפסוק מה נכון לעשות לפי דעת תורה.
אבל צריך לדעת ש'בין אדם לחברו' זה "אש", ועם אש לא משחקים!
באש אין 'בערך', ו'לא נראה לי', ו'נדמה לי' וכו', אש זה משהו ששורפת גם בלי כוונה ופוגעת גם אם לא רוצים.
לאף אדם לא נח לבקש סליחה מהשני, אבל אם פגעת זה המינימום של המינימום שאתה יכול לעשות כדי לתקן את העניין.
בשיחות של רבי חיים שמולאביץ זצ"ל מבואר שיש פעמים שאי אפשר לתקן, והפוגע נענש גם אם הוא ממש לא התכוון ואפילו לא ידע שהוא פגע, והלוואי שלעולם לא נכשל בזה.
אז לפחות אם יש לנו אופציה לבקש סליחה, זה הדבר הראשון והחשוב ביותר לעשות גם במחיר של חוסר נוחות ובושה!

 

[יוסייוסייוס]

אז לפחות אם יש לנו אופציה לבקש סליחה, זה הדבר הראשון והחשוב ביותר לעשות גם במחיר של חוסר נוחות ובושה!

מהותה של בקשת סליחה היא הבושה.
אם מבקש הסליחה מרגיש בושה, אז אכן יש כאן בקשת סליחה.
בקשה סליחה היא לומר 'אני חייב לך' 'חטאתי אליך'.
גודל הבושה היא כגודל החטא.
בחטא גדול, הבושה גדולה.
ובחטא גדול מאוד קשה לבקש סליחה.
אבל
כך זוכים לסליחה וכפרה.

לפעמים צריך להציע פיצוי משמעותי.
זה לא קל...
=============

גם כלפי אלוקים.
תשובה היא תחושת בושה כלפי ה' שחטאנו כלפיו.
זהו מהותה של תשובה.

 

[יוסייוסייוס]

לפני מספר שנים נודע לי מאדם שלישי כי אחת המורות שהיו לי בגיל 15 נפגע ממני קשות (המורה היתה צעירה מיד לאחר חתונה) לא חשבתי על כך אף פעם עד אותו מפגש אקראי , לאחר מספר ימים אזרתי אומץ להתקשר לבקש סליחה 10 שנים אחרי המקרה , המורה לא הסכימה לסלוח מיד בטענתה שהיא הפסיקה לעבוד כמורה בעקבות הפגיעה שלי, רק לאחר שבוע היא אמרה לי שהיא סולח, אך אני עדין מרגישה משהו טעון כשאנחנו נפגשות.
מה אני צריכה לעשות?

אולי להציע לך סכום כסף בתור פיצוי ?
משהו הכמו אלף ש"ח.
נתינת כסף מראה שהפוגע אכן מכיר בזה שהוא גרם נזק.

 

[אינגליש מייל]

כדאי אולי במייל
ששם יש פתח/ אפשרות לתגובה..
בניגוד למכתב
ופחות מלחיץ במייל מאשר טלפון
בהצלחה

 

[יוסייוסייוס]

אגב, קחי בחשבון שיכול להיות שהיא זוכרת טוב טוב ולא סולחת.
לא רוצה להפחיד סתם.
אבל לי היה סיפור מאד קשה וכואב בית הספר בגיל 12 עם ילדה שפשוט לקחה אותי פרויקט התעללות וכל הכיתה עמדה מהצד ולא התערבה.
היום אחרי שנים שב"ה התאוששתי מהמקרה וחשבתי שהכל עבר ובסדר, פתאום קיבלתי מכתב מהבת ההיא של התנצלות.
היא כתבה שכנראה אני לא זוכרת בכלל והיה משהו קטן בינינו שהיא מתנצלת.
אח"כ שלחה מישהי לשאול אם סלחתי.
עניתי לה שהייתי רוצה מאד אבל לא. אני לא מלאך והיא במכתבה התמים העירה את כל השדים שרובצים בארון...
בקיצור, מאז כבר שנתיים כל ר"ה אני מקבלת טלפונים ממכרות שלה שאיך אני לא מתביישת ורק בגללי היא לא נשואה ואיך אני שמחה עם בעלי והילדים בזמן שבת ישראל מתענה בגללי...
מה אגיד? אשקר שסלחתי והכל בסדר??
אולי מבחינתה זה היה מאורע קטן. מבחינתי לא.
והיא במכתב ההוא רק עוררה מקרה ששכחתי ממנו כבר.

חבל שאותה אחת לא יודעת איך מבקשים סליחה.
סליחה מבקשים בבושה
ומכירים בחטא.
לשלוח מכרות 'איך את לא מתביישת לסלוח' זה ממש לא בקשת סליחה.


אבל אולי
זה סימן שההיא מאוד מצטערת ומתביישת רק שמרוב בושה היא מגיבה כך.

 

[יוסייוסייוס]

כדאי אולי במייל
ששם יש פתח/ אפשרות לתגובה..
בניגוד למכתב
ופחות מלחיץ במייל מאשר טלפון
בהצלחה

עדיף פנים בפנים.
כך ישנה סבירות שהחוטא יכיר בחטאו ויבקש סליחה.

 

[h.m Automation]

השאלה שלי היא איך סולחים
חברה שעשתה עלי חרם כיתתי בין שישה שבועות גיהנום
ועד היום, (אנחנו בנות שלושים) היא לא נשואה.
כל שנה אני בוכה להשם שיעזור לי לסלוח לה.
אבל השריטות שנשארו לי מאז כואבות מאד.
(פיתחתי חרדה חברתית: להקיא כל בוקר ולא ללכת לבית הספר. לא לצאת לרחוב במשך כמה חודשים שלמים. רק עם ההורים ואחרי שתיים עשרה בלילה, התקפי חרדה ועוד מרעין בישין)
היא לא חולמת כמה סבלתי ועדיין סובלת כאשה ואמא בגלל אותם חודשים.
שהשם יעזור לי לנקות את הלב
ולה למצא זיווג הגון בקרוב.
כואב ושורף לי עליה.
אבל לסלוח זה ענק לפעמים.

פשוט מדהים
כל הכבוד על הרצון, שה' יתן לכם את הכח העצום לסלוח!

 

[חני חני חני]

חמוד כל ההלכות שאתם מביאים, זה חשוב מאוד, לא מזלזלת....
אבל היא לא חיפשה הכרעה הלכתית אלא דרכים לבקש סליחה בצורה שהכי פחות תעשה מזה עסק ותשיג את הסליחה בלב שלם, לפי מה שהבנתי...
אני בכלל חושבת שאולי עצם ההזכרה זה לא כדאי, כי זה יכול להזכיר את הצער, אבל תלוי כמה שנים עברו מאז.
אם עברו הרבה שנים, אז עם כל הכאב שהיה אז, היא בטח עברה עוד מלא דברים בחיים ובודאי שכחה חלק מהצער לכן אני הייתי כן פונה ואומרת שאני עדיין זוכרת את המקרה וזה לא נותן לי מנוח, אני זוכרת כמה היא נפגעה וזה יושב לי על הלב וגם אם היא אומרת שהכל בסדר וזה עבר מזמן, לתת לה את ההרגשה שלך זה לא נותן מנוח כי את רוצה לפייס אותה ושתמחל לך בלב שלם,
כך היא תרגיש שהיה לך אכפת מזה כל השנים ובודאי תמחל בעז"ה
הרבה הצלחה וכתיבה וחתימה טובה.

 

[אסתושי]

חמוד כל ההלכות שאתם מביאים, זה חשוב מאוד, לא מזלזלת....
אבל היא לא חיפשה הכרעה הלכתית אלא דרכים לבקש סליחה בצורה שהכי פחות תעשה מזה עסק ותשיג את הסליחה בלב שלם, לפי מה שהבנתי...
אני בכלל חושבת שאולי עצם ההזכרה זה לא כדאי, כי זה יכול להזכיר את הצער, אבל תלוי כמה שנים עברו מאז.
אם עברו הרבה שנים, אז עם כל הכאב שהיה אז, היא בטח עברה עוד מלא דברים בחיים ובודאי שכחה חלק מהצער לכן אני הייתי כן פונה ואומרת שאני עדיין זוכרת את המקרה וזה לא נותן לי מנוח, אני זוכרת כמה היא נפגעה וזה יושב לי על הלב וגם אם היא אומרת שהכל בסדר וזה עבר מזמן, לתת לה את ההרגשה שלך זה לא נותן מנוח כי את רוצה לפייס אותה ושתמחל לך בלב שלם,
כך היא תרגיש שהיה לך אכפת מזה כל השנים ובודאי תמחל בעז"ה
הרבה הצלחה וכתיבה וחתימה טובה.

אצלי בכיתה גם היתה ילדה שהתעללה בילדה אחרת תקופה ארוכה בלי שהמורה ידעה
יכול להיות שאצל בנות זה קורה יותר מאצל בנים?

 

[חיים של תורה]

אצלי בכיתה גם היתה ילדה שהתעללה בילדה אחרת תקופה ארוכה בלי שהמורה ידעה
יכול להיות שאצל בנות זה קורה יותר מאצל בנים?

לא חושב שיש יותר פגיעות בבנות מבנים, וברור שאין שום חילוק בצלקות בין בנים לבנות, אבל הגברים בדרך כלל פחות לוקחים ללב, אבל כשלוקחים ללב לא חושב שיש חילוק.
מה שכן, טבע הנשי זה לסחוב את זה יותר.

 

[כוכב103]

מה יש להפסיד מלגשת אליה ולבקש סליחה?
זה יכול להיות דקה של מבוכה והכל יעבור
זה יכול להיות שיחה ארוכה וקשה שבסופה הענין ייסגר
וזה עלול להיות שיחה קשה שתדעי בסופה שאת צריכה עוד לעבוד לקבל את סליחתה

הדבר שהכי פוגע ש=זה שמישהו שאת פגועה ממנו עד עמקי נשמתך שולח לך פתק קטן של סליחה
וחושב שבזה יסתיים הענין.

זה קרה לי לפני כמה שנים
שמישהי פגעה בי גם רגשית (ניצלה אותי ברמה הזויה) , גם תדמיתית וגם כלכלית
שמה לי עוגה מאחורי הדלת וכתבה איזה ברכה מטופשת

היא לא הצליחה להבין איך לא סלחתי באותו רגע
הרי היא עשתה כזה מאמץ וכזאת הפתעה מושקעת...
ואז הבנתי שסליחה זה רק כשהפוגע מכיר ומודה בעוול שהוא עשה
והוא מתנצל על עצם המעשה
לא סתם להפריח את המילה סליחה, ולא סתם לשלוח איזה פיצוי או עוגה.
כעומק הפגיעה כך גדל הצורך לעמוד מול הפוגע ולשמוע ממנו התנצלות עמוקה והבנה איזה נזק הוא עשה.

ובמקרה הזה- אני מאמינה שארוע מהסוג הזה לא נמחק כ"כ מהר
וגם אם היא לא תזכור את כל הפרטים ואיך את קשורה לזה היא תעריך מאוד את המאמץ שלך הישרות והכנות
ואת תצאי מזה רק טובה ונקיה יותר
לא סתם ה' זימן לך את אחותה שתראי ותזכרי במעשה.

ואני יכולה להוסיף כאמא לבנות גדולות-
אני שומעת מבנותי סיפורי התעללות שלא עוברים ולא נמחקים עם השלכות מרחיקות לכת
על בנות שפגעו והזיקו לחברות השפילו אותן וגרמו להן נזק חברתי שמלווה אותן כבר שנים
ולא חושבות לרגע לבקש סליחה, ובטוחות שזה משובות נעורים ולא יותר-
אל זה ממש לא!!!
מרחמת על הבנות שפגעו ואפילו לא יודעות מזה וממשיכות הלאה. מקווה בשבילך שיתבגרו ויתעשתו.

 

[כוכב103]

אגב, קחי בחשבון שיכול להיות שהיא זוכרת טוב טוב ולא סולחת.
לא רוצה להפחיד סתם.
אבל לי היה סיפור מאד קשה וכואב בית הספר בגיל 12 עם ילדה שפשוט לקחה אותי פרויקט התעללות וכל הכיתה עמדה מהצד ולא התערבה.
היום אחרי שנים שב"ה התאוששתי מהמקרה וחשבתי שהכל עבר ובסדר, פתאום קיבלתי מכתב מהבת ההיא של התנצלות.
היא כתבה שכנראה אני לא זוכרת בכלל והיה משהו קטן בינינו שהיא מתנצלת.
אח"כ שלחה מישהי לשאול אם סלחתי.
עניתי לה שהייתי רוצה מאד אבל לא. אני לא מלאך והיא במכתבה התמים העירה את כל השדים שרובצים בארון...
בקיצור, מאז כבר שנתיים כל ר"ה אני מקבלת טלפונים ממכרות שלה שאיך אני לא מתביישת ורק בגללי היא לא נשואה ואיך אני שמחה עם בעלי והילדים בזמן שבת ישראל מתענה בגללי...
מה אגיד? אשקר שסלחתי והכל בסדר??
אולי מבחינתה זה היה מאורע קטן. מבחינתי לא.
והיא במכתב ההוא רק עוררה מקרה ששכחתי ממנו כבר.

אני חושבת שבשבילך ובשבילה
אם יש בנות שיכולות לקשר ביניכן
תפגשי איתה
תפתחי את הנושא
תוציאי את המוגלה
תסבירי לה מה עשתה ומה קרה לך מזה
תתנקי מבפנים
וכך אולי תצליחי לסלוח.

ככה שאת לא סולחת
והיא פגועה שאת לא סולחת- זה מזיק לשתיכן.