האמת שגם אני הייתי במקום הזה, הפגוע, הכואב המדמם, וכו...
הייתי בין הבנות הכי חברותיות בכיתה, שקטה ועדינה עד שחברתי הכתימה את שמי בהשמצות שוא בלי רקע ובלי סיפור, במשך שנה שלימה דיברה מאחורי הגב , צעקה והשפילה ליד כל החברות וכו'
וכמו שאת מתארת שום בת לא התערבה אלא להיפך...
במשך שנים ניסיתי למחול, לא שהיה לי מזה נזק לשנים אבל הלב דימם בכל פעם שנזכרתי או שפגשתי אותה.
עד שראיתי לא מזמן את הסרט הריני מוחלת ומיד הכל צף לי, הפגיעה והעלבון היו חזקים,
במשך חודשים חשבתי עליה בלילות.
עד שהחלטתי שאני חייבת לסיים עם זה ,
הרמתי אליה טלפון, זה לא היה קל ואמרתי לה שבוודאי היא זוכרת את התקופה ההיא , ושאני חושבת עליה הרבה ואני מבקשת את סליחתה וכו',
וישר היא קפצה : את? אני זו שצריכה לבקש וכו...
אמרתי לה "שחשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין אדם שסתם פוגע ,(מי שפוגע סימן שהוא פגוע, ומפגוע לא נפגעים)
כנראה שזה ישב על משהו, או שאמרתי לה משהו לא במקום שזה הקפיץ אותה ולכן זה גרם לה להתנהג כך"
היא ביקשה סליחה, אמרתי לה שאני סולחת ואין לי עליה שום דבר זה רק הכאב שצף.
צריך הרבה אומץ וכוחות נפש ובעיקר טאקט בשביל זה,
זה היה לא קל, בכיתי הרבה בטלפון הזה ואחריו, אבל הרגשתי שהתנקיתי , ירד לי הר של אבנים מהלב.
ואני לא מתחרטת לרגע על הטלפון הזה.
ועכשיו היא מאורסת!