נכון זה קשה להיות אמא?

[יראת]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

את רווקה או אמא לילדים?

 

[אז מה]

וגם מי שלא הורו לה רבותיה, אלא שאלה בעצמה את רבותיה ואישרו לה, יכולה להרגיש מצוין.
אלא אכ יש תחרות שאני לא יודעת עליה?

אין קשר לתחרות.
זו תפיסת עולם.
וכל עוד לא מדובר במצווה או עבירה- זכותה של כל אחת לנהוג כהבנתה.

 

[קריאייטיבית]

אנונימית,
נשמע שלא טוב לך עם מה שאת מגדירה
כי כתבת "זכיתן"

ואם לא טוב לך עם זה
אולי את יכולה לעזור לעצמך
ללכת לטיפול
לבדוק ממה נובע הרצון הזה בלהשאר איך שאת
והפחד לקום ולהקים משפחה על כל מה שזה כולל...

אני לא חושבת שזה דבר טבעי.
כמדומני שזה רק תוצאה של משהו, ולא נראה לי שזה מולד.

אני צודקת?

 

[מקופלת]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

וואוו...
קודם כל מעריצה אותך שאת מעיזה להוציא בקול את מה שאת מרגישה, גם בצורה אנונימית זה קשה...

זה לא שטוב לך ככה,
זה נוח!

גם לי לא נוח הריון
גם לי לא נוח לידה. והשפעותיה. (על הגוף)
גם לי לא נוח תינוק צורח.

אבל זה טוב!

 

[yamb]

פרוג,
אל תמחקו את האשכול עד שאנונימית תקבל מענה.
אני מאמינה שאם אחת העיזה בטח יש עוד כמה שחשבו כך ולא העיזו להגיד.

ולגבייך,
צריך באמת לדעת למה את לא רוצה וממה זה נובע.
פחד? בושה? עצלות? טראומה?
תנסי לענות, אנחנו פה בשבילך.

לא יעזור שנגיד כאן שאמא בישראל היא בעצם שליחה של הקב"ה להביא עוד מקדשי שם ה' בעולם.
ושזה הצורך הטבעי שלנו. לא טוב היות האדם לבדו.
לא יעזור גם אם נדגיש שמלכתחילה יצר אותנו הבורא כזוג ורק הופרדנו לתקופה.

אל תרפי.
אל תוותרי לעצמך.

 

[תקוה]

ו
גם לי לא נוח הריון
גם לי לא נוח לידה. והשפעותיה. (על הגוף)
גם לי לא נוח תינוק צורח.

אבל זה טוב!

אולי לא נח. אבל זאת מתנה מיוחדת מאבא אוהב.
ולשרה אימינו הוא הבטיח לא רק ילד אלא גם את התקופה שלפני. +הרגע המאושר ההוא. כי רק כך המתנה הזו מושלמת!
ותינוק צורח- אולי בגלל שחיכיתי, אני לא רואה את הצרחות כמשהו מלחיץ. אני רואה זאת כשיר עוללי מתוק. ואני מצטרפת לשירת הבקשה שלו. וככה ביחד איתי הוא כבר לא צורח. הוא שר.

 

[אמא ומתכנתת]

אנונימית, כשאת כותבת "לא רוצה לעבור לידה... תינוקות צורחים..." - את גם לא רוצה ילדים גדולים? בעל? משפחה? נחת?

אני לא שואלת כדי להקניט, אלא כי חשוב להבין בדיוק מה הנקודה שמציקה לך.

 

[ינשופי]

בדיוק לאחרונה ניתחתי עם בעלי את קושי (כן! קושי!) המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין (ללא קשר למעלות וטובות הנאה אחרות...)- הקושי לעבור ממצב של קבלה למצב של נתינה!
רק אחרי שחווים את הנתינה מבינים כמה היא משפיעה עלינו לטוב, וכמה כיף לתת (לבעל, לילדים).
ולך, אנונימית- מעריצה את הכנות, אבל תזכרי שגם הורים לא נשארים צעירים לנצח... בהמשך החיים קיים מעבר נוסף (חווה אותו עכשיו, לצערי...)- הקושי במעבר מקבלה מההורים (גם אחרי החתונה) לנתינה ותמיכה בהם...

 

[נוי]

לאנונימית- זה מזכיר לי את הקטע הזה על העובר שלא רוצה להיולד כי טוב לו ונעים לו והוא מוגן.
והרי נניח שנשארים בחיק ההורים,גם הם מזדקנים בסוף...
אולי על זה נאמר:"על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת"...

בכל אופן ה' ברא נשים עם הטבע הזה שלמרות כל הקשיים אוהב כל כך את כל החוויה האימהית על כל מה שכרוך בה, (נשים- מכל האומות והדתות, לא רק יהודיות) וזה באמת נס בלתי רגיל. היה נראה הרבה יותר טבעי שכל הנשים יחשבו כמוך, ואז לא היה קיום לעולם.


כמו שכתבו פה, למענך ולמען איכות חייך כדאי לך לערוך ברור בעניין ולמצוא את הדרך הנכונה.
שיהיו לך חיים טובים ויפים ומלאי סיפוק ושמחה!

 

[ינשופי]

אין קשר לתחרות.
זו תפיסת עולם.
וכל עוד לא מדובר במצווה או עבירה- זכותה של כל אחת לנהוג כהבנתה.

לצערי, אכן קיימת תחרות סמויה...
מי שעדיין לא שמה לב- שתפקח עינים...

 

[גלבוע]

בדיוק לאחרונה ניתחתי עם בעלי את קושי (כן! קושי!) המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין (ללא קשר למעלות וטובות הנאה אחרות...)- הקושי לעבור ממצב של קבלה למצב של נתינה!
רק אחרי שחווים את הנתינה מבינים כמה היא משפיעה עלינו לטוב, וכמה כיף לתת (לבעל, לילדים).
ולך, אנונימית- מעריצה את הכנות, אבל תזכרי שגם הורים לא נשארים צעירים לנצח... בהמשך החיים קיים מעבר נוסף (חווה אותו עכשיו, לצערי...)- הקושי במעבר מקבלה מההורים (גם אחרי החתונה) לנתינה ותמיכה בהם...

דווקא התפקיד של אישה במערכת נישואים זה לקבל.

וחלק מהקושי הוא בגלל שמלמדים נשים דברים שנכתבו עבור גברים. (למשל קונטרס החסד)
אצלנו בסמינר היה רב אחד (הרב שוואב) שניסה להעביר לבנות את הנקודה הזו, אבל לצערי רובן לא היו בשלות לקבל את זה.

 

[פדואלה]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

אני שומעת פה צרחה אנושית פנימית על טבעית...
ה' הוליד בנו צורך עמוק להיות נשים ואמהות, עם רגשות ואיברים משמעותיים כדי להגשים את אותו הצורך.
ואם צורך שה' ברא בך לא קיים - עבדת מאוד קשה כדי שהוא לא ירצה להתקיים.
תשאלי את עצמך:
* מה אני כן רוצה?
*איך אני רוצה את אותו דבר?
* מה יישאר בעולם אחרי שאעלה למעלה?(לא דוקא ילדים)
* למה דוקא הדבר הזה?
יש עוד הרבה שאלות שתוכלי ע"י להגיע למודעות למה זה ככה כמו היום.
אם תרצי אשלח לך באישי.

 

[אז מה]

לצערי, אכן קיימת תחרות סמויה...
מי שעדיין לא שמה לב- שתפקח עינים...

לא חושבת שנכון להסתכל על כל אמא יהודיה שמוסרת נפשה (!) להביא כמה שיותר נשמות לעולם- כמונעת מתחרות נטו.
כותבת בכאב.

 

[לילי 1]

בהלכה היא שבפרוג, נאמרים הדברים שהעם רוצה לשמוע. שאר הדברים מושתקים. אז בשבילי, ובשביל כל מי שמרגישה אחרת,

אין מצוה ואין הידור הלכתי להרגיש שכיף לגדל ילדים
"רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"
ואני שמחה לקיים רצונו של אבי שבשמים.
שכנוע עצמי עוזר לזן אחד של האנושות לשרוד ובשופי, ולזן השני תוקע מקלות בגלגלים.
ואני סתם לא טובה בשכנוע עצמי

 

[מירי סלומון]

דווקא התפקיד של אישה במערכת נישואים זה לקבל.

וחלק מהקושי הוא בגלל שמלמדים נשים דברים שנכתבו עבור גברים. (למשל קונטרס החסד)
אצלנו בסמינר היה רב אחד (הרב שוואב) שניסה להעביר לבנות את הנקודה הזו, אבל לצערי רובן לא היו בשלות לקבל את זה.

לא הבנתי!!!
מה הכוונה שתפקיד של אישה זה לקבל???

 

[super tiger]

דווקא התפקיד של אישה במערכת נישואים זה לקבל.

וחלק מהקושי הוא בגלל שמלמדים נשים דברים שנכתבו עבור גברים. (למשל קונטרס החסד)
אצלנו בסמינר היה רב אחד (הרב שוואב) שניסה להעביר לבנות את הנקודה הזו, אבל לצערי רובן לא היו בשלות לקבל את זה.

גם לקבל.
אבל הרבה בשביל לתת!!
(היא דואגת לכל הצרכים של הבעל!!)

 

[yochi000]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

לא רציתי להתערב באשכול הזה.
אבל, אני חייבת להגיב לך.
לגיטימי לך להרגיש מה שאת מרגישה, ושאפו על האומץ להוציא את זה.

אני רוצה לספר לך על חברה שאני מכירה.
גם היא לא רצתה הריונות ולידות וצרחניאדה ובלגניאדה וזה היה נראה לה הר גבוה.
היום היא בת 45, קרייריסטית יושבת טוב, אבל בודדה עד דמעות.

כשהחברות שלה בילו בגינה עם הילדים, היא למדה לתואר שני בקרימינולוגיה
כהחברות שלה בירמצו, היא נשארה שעות נוספות בעבודה
כשהחברות שלה מחתנות, היא מביאה צ׳ק שמן ומנגבת את המסקרה שנמרחה לפני שהיא נכנסת.
בחנוכה היא רק רואה מכל החלונות חנוכיות, אבא ואמא וילדים. ובחלונה חנוכיה אחת בודדה ודמעות.
היום שני ההורים שלה נפטרו, והיא בודדה עד להעציב.
יש לה בית הורים, חשבון בנק מנופח, רכב יקר
אבל אין לה כלום.


משפט לסיום ששמעתי מניר דובדבני:
מי שיעדיף להשאר באזור הנוחות שלו, בהכרח יחיה חיים פחות נוחים




.

 

[yamb]

עוד משהו לאנונימית.
תראי זה שיא המובן שטוב לך בהווה.
כי את ההורים שלך את מכירה
ואת הבית את מכירה.
ולהעדיף את זה על פני איזה בעל עלום וילדים שבדמיון בינתיים זרים כלפייך-יש בזה הגיון.

אבל תדמייני רגע את החברה הכי טובה שלך, שהיתה לך אי פעם,עם קשר חזק שמאד מאד אהבת, שהיה לכם שיחות רבות, קודים משותפים, כייפים של טיולים, שהיה לך הכי טוב איתה.
ודמייני שכל זה מתנקז בבן זוג שלך.
זה לא איזה "בעל", זר כזה.

וכנ"ל לגבי הילדים.
זה לא הילדים האלו שאת רואה ברחוב,
זה לא התינוק ההוא זב הנזלת שצורח בעגלה שליידך באוטובוס,
וזה לא גם השכנים המפונקים שלך עם הריח שהם עושים...
זה הבן שלך.
זה תינוק קטן, שהוא חלק ממך
חלק מהאישיות שלך
זה להרחיב את ה"אני" שלך

יש לו את המבט שלך בעיניים,
וגם האף שלו מזכיר את שלך.
והוא בוכה
כי הוא תלוי בך
כי הוא בוטח בך.
ואת חיכית לו
והתפללת עליו
ונתת לו
האהבה אליו תבוא לך ממילא,
והנתינה תגביר את האהבה. (כנ"ל לגבי חלק א')

 

[אז מה]

בהלכה היא שבפרוג, נאמרים הדברים שהעם רוצה לשמוע. שאר הדברים מושתקים. אז בשבילי, ובשביל כל מי שמרגישה אחרת,

אין מצוה ואין הידור הלכתי להרגיש שכיף לגדל ילדים

אכן.
אין מצווה כזו.

ולא כל אחד בנוי לגידול ילדים מאופיו
והגידול הוא באמת לא קל, מכל הבחינות והשלבים וההבטים.

אבל היות וכיהודיה - אני מאמינה שחלק נכבד מסיבת שליחתי לעולם הוא סיוע בהקמת דור ההמשך-
אני רוצה גם לעשות את זה מתוך כיף, ולא מתוך קושי.


ואכן, לא תמיד זה בא טבעי ככיף וכהנאה, אבל מומלץ לעבוד על זה בכל דרך (טיפול/ ידע/ הכוונה/ העמקה)
כי- למה לסבול כשאפשר להנות?

 

[פדואלה]

לא הבנתי!!!
מה הכוונה שתפקיד של אישה זה לקבל???

להיות במקום של לקבל, זה להיות יותר נותנת לשני לתת.
פחות להשפיע יותר להיות מושפעת.
פחות להאציל יותר להיות מואצלת.
ועל זה הדרך.
והכל כמובן מול הבעל(המבוגר שמולי) בשונה מהמקום מול הילדים.
לעניות דעתי בלבד.