נכון זה קשה להיות אמא?

[ירושלמית0]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

---

 

[אני לי]

בהלכה היא שבפרוג, נאמרים הדברים שהעם רוצה לשמוע. שאר הדברים מושתקים. אז בשבילי, ובשביל כל מי שמרגישה אחרת,

אין מצוה ואין הידור הלכתי להרגיש שכיף לגדל ילדים
"רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"
ואני שמחה לקיים רצונו של אבי שבשמים.
שכנוע עצמי עוזר לזן אחד של האנושות לשרוד ובשופי, ולזן השני תוקע מקלות בגלגלים.
ואני סתם לא טובה בשכנוע עצמי

אבל זה לא נגזר עלייך, מקסימום על בעלך, וגם עבורו המצוה מוגבלת.
אני לא חושבת שהתכוונת לומר מה שהבנתי, אבל עצוב שיש נשים שאומרות "ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" למרות שהוא לא.
והעניין הוא שמדובר בנשמות, בילדים, לא באוכל או בבגדים.

 

[במבה נוגט]

מי שלא רואה תחרות, מנותקת
האבסורד הוא שהתחרות תלוית חברה. יש תחרות עם שעון עצר ויש חברה שמודדת לפי ה"אין". אני חווה את שתי הצדדים ולפעמים זה משעשע

ולגבי מה ש"בקר" כתבה, לאחותי לא הולך כל כך בקלות והקושי העיקרי שלה הוא תגובות הסביבה וההקטנה של כל הישג שלה מול מספר הילדים ש"בטח" מאפשר לה את זה. פיכס

במחילה, אני רואה גם להפך.
לעג, ולא תמיד סמוי, כלפי אלו ש'צפוף אצלם מידי' (רח"ל)
ועיקום אף וגבה מול ילודה צפופה וחוסר אויר מספק לנשימה, לדעת המבינים הגדולים.

כן, מדברת על מגזר חרדי בפנים.


כך שיש איזון

אני תמיד מתפוצצת מזה
יש הפרש מסויים שהוא "נורמלי", בכל מגזר המספר משתנה קצת
מי שיש לה הפרש קטן מזה - רחמנות עליה, איך היא מסתדרת, ותמיד תבואנה נשמות טובות ללחוש לה באוזן שיש אפשרות לעשות הפסקה
מי שיש לה הפרש גדול מזה - וואו, איזה הפרש ענק, מה נראה לה, אנשים היום מרשים לעצמם, וגם אליה תבואנה הנשמות הטובות לרמוז לה רמזים בעובי פיל שהגיע הזמן להתקדם הלאה
והכל בלי לדעת כלום ובלי טיפת רגישות.
אנשים, תפתחו את הראש ואת הלב, ותצאו לשני מהקישקעס. דחוף.

 

[super tiger]

זה באמת נושא רחב ועמוק בשביל להעביר אותו על רגל אחת בפרוג.
אז טעימה על קצה המזלג:
המבנה הפיזי והנפשי של אישה בנוי לקבל מבעלה (וכן, להעניק לילדיה. פדואלה, צדקת).
היא נבראה כנזקקת.

כמו שמש וירח - השמש נותנת מאורה ללבנה, הלבנה מעבירה את האור הלאה.

אחת הטעויות הגדולות של הדור שלנו, זה שנשים מנסות לעשות הכל (לפעמים בנימוק של 'לא להפריע לו בלימוד'), ולהסיר ממנו כל עול.
הוא נובל כי הוא מרגיש חסר ערך וחסר צורך,
היא נובלת כי הכל עליה ובסוף היא קורסת.

מן הצד השני,
לכל אחד יש גם נטייה הפוכה שבה הוא צריך להילחם.
הגבר נוטה לאגוצנטריות (הוא היה בעולם לבד כשנברא, ולכן אזור הנוחות שלו זה לבד).
האישה נוטה לתת עד שהיא נמחקת. (אמרתי לבנה?)
כל אחד מהם צריך ללמוד את תפקידו -
הגבר צריך ללמוד לתת ולחשוב על טובת השני בעת הנתינה (האישה עושה תפקיד גדול בזה שהיא מלמדת אותו איך לתת לה בצורה שיעשה לה טוב).
האישה צריכה ללמוד לקבל בשביל עצמה. לצאת מהסרט של 'אמא פולניה'. "טוב, לא צריך. אני אסתדר"... כשהלב שלה צועק: כן, כן, כן!!! אל תקשיב לי!!! באמת אני כן צריכה!!!!
מכירות את זה?

בעיקר לתת בצורה של לקבל.
(כלומר לתת בלי הרגשה של נתינה)

 

[לילי 1]

במחילה, אני רואה גם להפך.
לעג, ולא תמיד סמוי, כלפי אלו ש'צפוף אצלם מידי' (רח"ל)
ועיקום אף וגבה מול ילודה צפופה וחוסר אויר מספק לנשימה, לדעת המבינים הגדולים.

כן, מדברת על מגזר חרדי בפנים.


כך שיש איזון

תקראי שוב מה שכתבתי, בדיוק על האיזון המשעשע הזה

 

[0אנונימית0]

לא כל דבר מולד הוא דבר תורשתי.
יכול להיות שזו הגדרה כמו עוד הגדרות רבות, שאיננה לגמרי נכונה,
וזה נובע אצל אנשים שונים כתוצאה מחוויות שונות.

אני סתם כך, קצת נגד הגדרות. כל דבר מוגדר נהיה פתאום בסדר וטוב
כי מצאו לו הגדרה...

יכול להיות שזה הטבע שלה
ויכול להיות שהיא זקוקה לעזרה והיא נמצאת במצוקה כלשהי (רגשית)

ואנונימית, (אני מעיזה לשאול בגלל שאת ממש כזו)
אפשר לשאול בת כמה את ?

משנה?
קרובה ל25

 

[קריאייטיבית]

כאחת שנשואה 7 שנים, ללא ילדים,
אני מנסה לדון אותך לכף זכות
אבל יכולה לומר לך שממש קשה לי לקרוא את המילים שכתבת.
מאחלת לך לא לעמוד במצב כמו שלי ולהנות מהמתנות שהקב"ה נתן לך עם היכולת להביא ילדים לעולם...

ירושלמית יקרה,
אין ספק שאת חווה קושי עצום
ומברכת אוך שתזכי להוושע בקרוב
אם זאת , אל לך לכעוס על אנונימית ועל התגובה שלה.

כמו שאת חווה קושי,
גם היא חווה קושי
יודעת מה זה להרגיש שונה? מוזרה? ואפילו לא מאד נורמאלית?

לראות את חברות שלך מקימות בתים, יולדות, או אפילו כמהות להתחתן,
ואת פשוט מחוץ לתמונה.....

הקושי שלך לא סותר בכהו זה את הקושי שלה.

 

[מירי סלומון]

כתבתי למעלה שהיה לי בכור שהגיע בצ'יק צ'ק ואחריו היתה המתנה של 10 שנים(זר לא יוכל להבין!!)
והתגובות של הסובבים היו שונות ומשונות ורגישות ואנוכיות. היה הכל!
והיום ביתי צפוף בלע"ר והתגובות הן אותו דבר.
(ומתיימרת לומר גם: הבנה)

אין אדם עומד, לא ברב טובה ולא ברב רעה...

 

[קריאייטיבית]

משנה?
קרובה ל25

תודה.
אלף כל- לא חושבת שאת נקראית "מבוגרת"
25 זה גיל בהחלט צעיר רענן יפה ופורח...
ויש הרבה מאד בחורות שמתחתנות בגיל הזה ואפילו לאחריו.

יש לי עוד שאלה-
היית רוצה לחוש את התחושה הזו, הנשית שאת מדברת עליה?
או שפשוט בא לך להשאר כמו שאת לעד, והכי טוב לך ככה?

סורי על החפירה, אבל באמת רוצה לעזור לך!

 

[userit]

חבל לי קצת על נשים כאן שמרגישות את עול הציווי בילדים-
לא חובה או לא אמורים להרגיש כיף...
לולא הייתי שומרת תומ״צ אולי לא הייתי רוצה ילדים...

כדאי להן לדעת שאנשים בכל העולם רוצים ילדים, מהמקום הכי אנכי וטבעי.
לא בשביל ׳מה יגידו׳, לא בשביל ההורים שלהם, לא מתוך דאגה לאיכלוס העולם.
עד לאחרונה- כשהחלו לחול שיבושים רציניים ועיוותים חמורים בדעתם של אנשי המערב- לא היה רצון טבעי כמו ללדת ילד משלי.

 

[גלבוע]

בעיקר לתת בצורה של לקבל.
(כלומר לתת בלי הרגשה של נתינה)

לא הבנתי למה התייחסת.
מי נותן בלי הרגשה של נתינה?
והאם זה המצב הרצוי, או הטעות?

 

[לילי 1]

אבל זה לא נגזר עלייך, מקסימום על בעלך, וגם עבורו המצוה מוגבלת.
אני לא חושבת שהתכוונת לומר מה שהבנתי, אבל עצוב שיש נשים שאומרות "ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" למרות שהוא לא.

אני חושבת שהתכוונתי למה שהבנת. אבי שבשמים גזר עלי ולא אמר לי לבדוק אם אני רוצה או נח לי.
ואל דאגה, אני אמא נהדרת עם המון אהבה ונתינה באופי (איזה כיף לכתוב את זה), לא חושבת שהם יוצאים מופסדים מהגישה ולא מתפללת ל17 ילדים.

 

[אני לי]

אני תמיד מתפוצצת מזה
יש הפרש מסויים שהוא "נורמלי", בכל מגזר המספר משתנה קצת
מי שיש לה הפרש קטן מזה - רחמנות עליה, איך היא מסתדרת, ותמיד תבואנה נשמות טובות ללחוש לה באוזן שיש אפשרות לעשות הפסקה
מי שיש לה הפרש גדול מזה - וואו, איזה הפרש ענק, מה נראה לה, אנשים היום מרשים לעצמם, וגם אליה תבואנה הנשמות הטובות לרמוז לה רמזים בעובי פיל שהגיע הזמן להתקדם הלאה
והכל בלי לדעת כלום ובלי טיפת רגישות.
אנשים, תפתחו את הראש ואת הלב, ותצאו לשני מהקישקעס. דחוף.

בסופו של דבר זה הכל קנאה. הכל.
מן צרות עין כזו למול כל אחת שלא בדיוק כמוני.

כיון שאני נופלת בצד של אחת הקבוצות האלו, אני פשוט משתדלת להקיף את עצמי רק באנשים טובים ומלאי טקט, ומתעלמת מכל האחרים. אני טובה מאד בלסנן

 

[זכוכית]

להצטרף?
אז הנה שלי: ב"ה יש לי ילד מתוק שהגיע לא בקלות ולא מייד, אבל ב"ה סביר (נולד אחרי כמעט שנתיים), אף אחד מהסביבה מלבד ההורים שלי לא יודע מה עברנו,
היום ב"ה אנחנו מקווים ורוצים עוד, הקטן כבר בן שנה וארבע, בקלות? זו לא ממש ההגדרה, זה מלווה בהרבה בדיקות ומעקבים, נסיעות, והמון איחורים לעבודה, כרגע אפילו ההורים של בעלי לא יודעים מזה. והסביבה? לא בדיוק תומכת....
ב"ה שהבעיות שלנו הם יחסית לא גדולות אבל הקושי הוא קושי. הרבה ריצות וטרטורים, ואני לא משווה ח"ו לאלו שהקושי שלהן גדול יותר,
ובדיוק אמרתי לבעלי השבוע לנוכח המצב, "אז אם יהיו לנו רק 6 ילדים (הלוואי...) ולא 12, אז מה?"
רק שתבינו שיש כאלה שכל ילד הוא מאמץ! ושום דבר לא הולך בקלות, וההוצאות? תוסיפו לזה את השעות החסרות בעבודה.

ב"ה!!! אני מודה לה' בכל יום!!! כל אחד והנסיונות שלו בחיים, ושאלו יהיו הבעיות שלנו.
אבל בפעם הבאה לפני שתדברו על מספר ילדים תחשבו עוד קצת, כי שוב, אף אחד מהסביבה הקרובה לא חולם שיש לנו בעיה! אפילו לא ההורים של בעלי.
בהצלחה בקלות וידיים מלאות לכולן!

 

[פדואלה]

אני חושבת שהתכוונתי למה שהבנת. אבי שבשמים גזר עלי ולא אמר לי לבדוק אם אני רוצה או נח לי.
ואל דאגה, אני אמא נהדרת עם המון אהבה ונתינה באופי (איזה כיף לכתוב את זה), לא חושבת שהם יוצאים מופסדים מהגישה ולא מתפללת ל17 ילדים.

את שוכחת! בכל רגע נתון אדם בוחר, בכל רגע!
ולא יכול לומר ה' ציווני ולכן אני עושה(גם בזה:אני בוחר לעשות את ציווי ה'...)
את בוחרת במודע או לא. ב-ו-ח-ר-ת. ומקבלת שכר על בחירות טובות.
ואם כבר בוחרים-בואו נבחר להרגיש טוב עם מה שממילא אנו עושים כביכול ללא בחירה.

 

[מלפפון]

שמישהי בבקשה תשמור את האשכול הזה.
אני רוצה לקרוא אותו בערב בעיון.
יש פה הרבה דברים חשובים.

 

[פדואלה]

בסופו של דבר זה הכל קנאה. הכל.
מן צרות עין כזו למול כל אחת שלא בדיוק כמוני.

כיון שאני נופלת בצד של אחת הקבוצות האלו, אני פשוט משתדלת להקיף את עצמי רק באנשים טובים ומלאי טקט, ומתעלמת מכל האחרים. אני טובה מאד בלסנן

יש דבר כזה להקיף את עצמי באנשים בעלי שכל וטאקט?
את בוחרת מי יהיו בני המשפחות משני הצדדים?או מי יהיו השכנים? או מי יהיו חברותייך לעבודה?
עדיף שתבחרי לדון את האנשים המגיבים ולסנן את התגובות שמחזקות אותך.
תצליחי!

 

[לילי 1]

חבל לי קצת על נשים כאן שמרגישות את עול הציווי בילדים-
לא חובה או לא אמורים להרגיש כיף...
לולא הייתי שומרת תומ״צ אולי לא הייתי רוצה ילדים...

כדאי להן לדעת שאנשים בכל העולם רוצים ילדים, מהמקום הכי אנכי וטבעי.
לא בשביל ׳מה יגידו׳, לא בשביל ההורים שלהם, לא מתוך דאגה לאיכלוס העולם.
עד לאחרונה- כשהחלו לחול שיבושים רציניים ועיוותים חמורים בדעתם של אנשי המערב- לא היה רצון טבעי כמו ללדת ילד משלי.

תקשיבי טוב: בגלל שאני אשה בריאה עם רגשות ודחפים בריאים, גם אצלי ברגע שהקטן התורן מתחיל ללכת חוזרת התשוקה לתינוק.
1. זה לא אומר שטוב לי או למשפחה שלי תינוק עכשיו
2. זה לא אומר שכיף לי לגדל את התינוק הזה

ולגבי ה"שיבושים רציניים ועיוותים חמורים"- תלכי טיפהלה אחורה בהיסטוריה, לזמן שלאמא לא היתה בחירה בנושא, ותגלי שהרבה מבעלי האמצעים שלחו תינוקות בני יומם למינקת לכפר בידיעה מלאה שלא ברור שישרדו עד גיל 5, שהוא הגיל בו חזרו הביתה.
ויש עדויות מחרידות על האופן שבו תינוקות היו, בעדינות, "לא חשובים". לא רוצה להאריך, עושה לי רע לחשוב על זה, אבל את כל כך מוכוונת מטרה שלגמרי איבדת את זה.
(אגב, כשאני מרפרפת על אשכול, userit הוא אחד הניקיות שאני אקרא בעיון. מעריכה את דעתך, כושר הניסוח והידע שלך. בדרך כלל... )

 

[נחל]

ואוו! פתחתן פה נושא רגיש מאד מאד...

כל אחד ורבותיו, כל אחת וצרכיה, כל משפחה וסיפורה האישי. לא חושבת שנכון לדון בפורום כזה על דבר כזה.

(תחשבו רגע על מישהי שרבותיה הורו לה לעשות הפסקה, מסיבות שונות, איך היא אמורה להרגיש כשהיא קוראת את הדעות הנחרצות פה?)

להבין שהדעות מדי נחרצות...
ואותו דבר גם בכיוון ההפוך. לאו דווקא באשכול הזה, בכללי.

 

[נחל]

בשונה מכולן המתמוגגת על מקצוע האמהות או חלקן שמשועות שכבר יבוא לידיהן...
אני.
בשביל לומר לכן את האמת פתחתי שם משתמש חדש וכך אוכל לספר לכן את מה שלא סיפרתי לאיש.
אני אחרת.
אני שונה.

אני לא רוצה להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להיות בהריון
לא רוצה לעבור לידה
לא רוצה תינוקים צורחים בידיים
רוצה להישאר כאן בבית הורי במקום הבטוח והנוח בעולם.
טוב לי ככה
וחבל שלא אוכל להמשיך ככה כל החיים
הלואי והייתי מרגישה את מה שאתן מרגישות
זכיתן.

את לא היחידה שמרגישה ככה.
ספרה לי מישהי על הרגשה דומה, ומשערת שיש גם רבות אחרות.
יפה שיש לך אומץ להגיד לעצמך מה את מרגישה, ולא לזייף. זה באמת מצריך אומץ.