עבר לפני תקופה במיילים, שיר מקסים בנושא, לשטעמי מחזק מאד.
עם רשות להעביר הלאה.
אם צורם למישהי- שתגיד, ואסיר.
פעם ראית מישהו כזה,
שיש לו כסף מיותר?
סתם מאבד את כספו מכלה,
וזורק דולרים לנהר?
פעם שמעת שכבד הארנק?
או מישהו מתלונן על בית ענק?
פעם שמעת מעט מרירות,
ממישהו שיש לו יותר מדי בריאות?
זה לא קביל, תלונות לא שומעים,
מאדם שכבד לו לסחוב יהלומים.
כך על גבורה, על כח ושנים,
על טוב, כנראה לא מתלוננים...
אז למה למען ה' וחֵילו,
על ילדים מותר כך לומר "לא"?
ילדים הם אוצר, אין ספק או ויכוח,
וכולנו רוצים, ולמי יש ביטוח?
נכון זה קשה, את גם אמא גם עובדת,
את רוצה לגדל ולא רק ללדת.
מרווח יחסי, לא נראה לך כל כך רע,
זה קשה כלכלית, ואת לבד בלי עזרה.
יש לך גם היתר, לא על דעת עצמך,
ונראה פה מישהו אחר במקומך...
רק אתמול את ילדת, בעצם שלשום,
גם לך מגיע רגע לנשום...
אך העולם שלנו - ליסורים נועד,
אדם, כך כתוב, לעמל יולד.
אם להתיסר או לא, אין לך ברירה,
רק איפה כדאי - זה ענין של בחירה!
את יכולה להחליט לקום בלילות,
להכין בקבוקים, לסחוב עגלות,
להרות וללדת, ושוב להרות,
ובסוף גם פירות הילולים לראות...
וזה קושי כיף, מבורך ושמח,
לקום בלילות לילד צורח.
הרבה יותר קל להרתיח מוצצים,
מקושי בפרנסה או מלדרוש ברופאים.
וגם אם כבר יש וידיך מלאות,
וביתך עמוס טיטולים ועגלות,
אל תעצרי - זה לא ענין של מספר,
כי אינך יודעת מי מהם יכשר...
ואז גם אותך יזכו הבנים,
לדורי דורות אחרי מאה ועשרים,
במכפלה קרטזית, הכל בחזקות,
מגדלת אחד - מרוויחה למאות....
ועם כל ילד שילדת בדור של טירוף,
את שוטפה להחיש גאולה.
כי עד שיכלו כל נשמות שבגוף,
אין בן דוד בא...
לא אמרתי שאין מקום להיתר,
אבל אני על אוצר לא מוכנה לותר!
שפרימטיבי ללדת - נאום היצר הרע.
והכל בעצם ענין של בחירה...
אני כותבת לך, באמת כי אכפת,
ולא, אני לא מאגודת "אפרת".
סתם כי אוצרות לא זורקים לים,
וילדים זו ברכה, תמיד, לעולם!
נכון זה קשה להיות אמא?
