הנושאים החמים
הנושאים החמים
"מזל טוב", נשמעו הקריאות מכל עבר, עם קול צלחות מתנפצות
ראשים הסתובבו, מחפשים את יוצר העניין.
אבל הוא, כבר מזמן לא שם, מחפש לו ריגוש חדש, משהו מלא עניין .
איפה אמא שלו, שאלה בת דודה זרה, כנראה מהצד השני.
אבל אמא לא הייתה שם, רק סיימה עם התאומים, עוברת לילד הבא,
השובב, הצלחות, שיחכו. מה, כאילו יש לה ברירה.
בסוף ציפי של שיפי, לקחה ת'יוזמה, לקחה לפינה ת'קטן.
בוא רגע שימי, יש לי סיפור, הבטיחה בקול ממתיק סוד.
הוא לא התיישב, כמובן, הקטן. אבל הסכים לידה לעמוד.
היה פעם ילד , קטן וחמוד, קראו לו המגיד ממעזריטש.
כל היום, ה יא סיפרה לו, ישב ולמד, הוגה ועוסק בתורה,
ובלב שלה פנימה, הוסיף קול קטן, בדיוק ההפך ממך.
רק רגע, תשמע עד הסוף, אתה מפסיד פה משהו חשוב.
יום אחד, הוא שמע את אימו, יושבת בצד ובוכה,
מייד הוא ניגש, רצה לעזור. אמא, מה את בוכה?
נשמע לו מוכר, אמא בוכה, בבית זה קורה כל היום.
מה היא ענתה? שקשה לה איתו ? הוא שואל כיודע דבר,
בבית שלו, זה נאמר בכל יום, לעשות מזה סיפור, כה מוזר.
לא, צוחקת ציפי, זה לא הכיוון, מה זה כיוון ? הוא שואל.
לא משנה, אני מתכוונת, שלא זו הייתה התשובה,
היא בוכה בגלל, מפני שאתמול, בבית הייתה שריפה.
אמא של מגיד, בוכה על בית, לילד נשמע זה מוזר.
בדיוק, עונה ציפי, כך גם הוא חשב, וכך גם שא ל את אימו,
לא על הבי ת, ענתה אז האם, על מה שהיה בתוכו.
בתוך הסלון, בארון מיוחד, במקום שמור וחשוב
ישבה מגילה, מגילת יוחסין, מספרת על דורת של קדושה,
כך כל הדרך, בכל מקום, תחנה, תלווה אותך, תיתן שאיפה.
חשב המגיד הקטן, רגע שניים, חשב, אז פתח ואמר.
אל תד אגי, אל תבכי, אמא, אפשר את המצב להציל.
מגילה חדשה, אכתוב לך אמא, מגילה שממני תתחיל.
נגמר הסיפור, הלכה לה ציפי, אך הילד נשאר לעמוד.
לא מושך במפות, לא קופץ על שולחן, נשאר על עומדו מהורהר.
או אז, כמו בן, האמא נחפזת, משהו נראה לה מוזר.
מה קרה, שימי, שואלת האם, מביטה על בנה המרחף.
הילד ננער, עם פרצוף מהורהר, מוחה מעיניו תלתלים,
ודמע של נחת בעיניה זורחת, עת שפתיו מוציאות גם מילים.
אני יודע אמא, שקשה לך איתי, מסובך, מבולגן, מאתגר.
לא לומד כמו חיים, לא יושב כמו שלוימי, לא מ תאים לשום מגילה
לא עומד בציפיות, לא צועד בתוך תלם, אבל אמא, יש לי הבטחה.
יום אחד, אמא, ממש בקרוב, אני מבטיח, אכתוב מגילה משלי.
אמשיך לעבוד, להילחם, לנצח, לא אפול ולא אשבר.
ואז תראי אמא, גם אני אתן נחת, מסוג מיוחד ואחר.
ראשים הסתובבו, מחפשים את יוצר העניין.
אבל הוא, כבר מזמן לא שם, מחפש לו ריגוש חדש, משהו מלא עניין .
איפה אמא שלו, שאלה בת דודה זרה, כנראה מהצד השני.
אבל אמא לא הייתה שם, רק סיימה עם התאומים, עוברת לילד הבא,
השובב, הצלחות, שיחכו. מה, כאילו יש לה ברירה.
בסוף ציפי של שיפי, לקחה ת'יוזמה, לקחה לפינה ת'קטן.
בוא רגע שימי, יש לי סיפור, הבטיחה בקול ממתיק סוד.
הוא לא התיישב, כמובן, הקטן. אבל הסכים לידה לעמוד.
היה פעם ילד , קטן וחמוד, קראו לו המגיד ממעזריטש.
כל היום, ה יא סיפרה לו, ישב ולמד, הוגה ועוסק בתורה,
ובלב שלה פנימה, הוסיף קול קטן, בדיוק ההפך ממך.
רק רגע, תשמע עד הסוף, אתה מפסיד פה משהו חשוב.
יום אחד, הוא שמע את אימו, יושבת בצד ובוכה,
מייד הוא ניגש, רצה לעזור. אמא, מה את בוכה?
נשמע לו מוכר, אמא בוכה, בבית זה קורה כל היום.
מה היא ענתה? שקשה לה איתו ? הוא שואל כיודע דבר,
בבית שלו, זה נאמר בכל יום, לעשות מזה סיפור, כה מוזר.
לא, צוחקת ציפי, זה לא הכיוון, מה זה כיוון ? הוא שואל.
לא משנה, אני מתכוונת, שלא זו הייתה התשובה,
היא בוכה בגלל, מפני שאתמול, בבית הייתה שריפה.
אמא של מגיד, בוכה על בית, לילד נשמע זה מוזר.
בדיוק, עונה ציפי, כך גם הוא חשב, וכך גם שא ל את אימו,
לא על הבי ת, ענתה אז האם, על מה שהיה בתוכו.
בתוך הסלון, בארון מיוחד, במקום שמור וחשוב
ישבה מגילה, מגילת יוחסין, מספרת על דורת של קדושה,
כך כל הדרך, בכל מקום, תחנה, תלווה אותך, תיתן שאיפה.
חשב המגיד הקטן, רגע שניים, חשב, אז פתח ואמר.
אל תד אגי, אל תבכי, אמא, אפשר את המצב להציל.
מגילה חדשה, אכתוב לך אמא, מגילה שממני תתחיל.
נגמר הסיפור, הלכה לה ציפי, אך הילד נשאר לעמוד.
לא מושך במפות, לא קופץ על שולחן, נשאר על עומדו מהורהר.
או אז, כמו בן, האמא נחפזת, משהו נראה לה מוזר.
מה קרה, שימי, שואלת האם, מביטה על בנה המרחף.
הילד ננער, עם פרצוף מהורהר, מוחה מעיניו תלתלים,
ודמע של נחת בעיניה זורחת, עת שפתיו מוציאות גם מילים.
אני יודע אמא, שקשה לך איתי, מסובך, מבולגן, מאתגר.
לא לומד כמו חיים, לא יושב כמו שלוימי, לא מ תאים לשום מגילה
לא עומד בציפיות, לא צועד בתוך תלם, אבל אמא, יש לי הבטחה.
יום אחד, אמא, ממש בקרוב, אני מבטיח, אכתוב מגילה משלי.
אמשיך לעבוד, להילחם, לנצח, לא אפול ולא אשבר.
ואז תראי אמא, גם אני אתן נחת, מסוג מיוחד ואחר.
