נדמה לי שעליתי על המרשם (נשים בלבד)

[RacheliArt]

ובקשר לנושא הבחילות וההקאות-

מי שמקיאה בצורה שמשבשת לה את החיים צרכה לברר אם אין לה איזשהיא תופעה שדיברו עליה כבר פה בפורום והיא יכולה לקבל שמירת הריון במקרים מסוימים.

וזה בטוח לא פסיכולוגי.

קוראים לזה HP

 

[שרהפכ]

אני לא יודעת מה זה בחילות בכלל. ולהקיא?? אולי פעם אחת בחיים הקאתי.....

אני הפוך מתחילת ההריון מקבלת בולמוסים של רעב מטורף ואוכלת כל הזמן מכל הבא ליד..... את כל סוגי המאכלים שיש לידי..... לא יודעת כבר מה לעשות כל הריון אני עולה 20-25 ק"ג (נס שבהנקה אני יורדת...) אני עכשיו בתחילת שישי ונראית כבר בתשיעי.......
בפעם הקודמת כולם היו בטוחים שיש לי תאומים.

תאמינו לי שהלואי שהיה לי קצת בחילות והייתי אוכלת קצת פחות.....

יש עוד משהי שיש לה בולמוסי רעב בהריון? או שזה רק אני (אולי ככה אני מקבלת צומי מהבעל????)

 

[הני מושקוביץ]

לא, את מקבלת צומי מהסביבה
"יש לך תאומים?"
את כבר בתשיעי?"

 

[הני מושקוביץ]

נכון שמי שבהריון עכשיו מקבלת בחילה מכל שמות המאכלים שמתעופפים כאן, וההתעסקות בהקאות?

אז אל תקראו את זה...

גם מי שלא....

 

[תקוה]

יש עוד משהי שיש לה בולמוסי רעב בהריון?

אני.
אבל רק עד שבוע 8 אח"כ.... עדיף שלא תשאלי.

נראה לי שנפתח אגודה למען 'חולות הצומי'. אולי קבוצת תמיכה? כדי למנוע את הבחילות הללו....
המענין שאת ה'צומי' אנחנו דורשות רק בתקופה מאוד מסויימת בחיים, שאז בלאו הכי מקבלים מהבעל ה-כ-ל!

 

[שרהפכ]

לא, את מקבלת צומי מהסביבה
"יש לך תאומים?"
את כבר בתשיעי?"

הואו צומי.....
נראה לי שהפעם בחודש התשיעי יחשבו שזה שלישיה.....

 

[bhj]

שמעתי (ממישהי גדולה מאד ומטפלת בכל מיני....)
לגבי הבחילות,
שזו תגובה של הגוף להריון.
הקיבה, שמקבלת את האוכל מהושט, אמורה להמשיך את ה"מסע" כלפי מטה,
להמשך מערכת העיכול,
אבל במקום זה - היא מעלה אותו למעלה,
היא בעצם 'דוחה' את ההריון, לא מסכימה לעכל את המצב.

אגב, יש הרבה נשים שבהתחלה חשות נפיחות בבטן עד בערך החודש הרביעי ופתאם זה יורד קצת. זה גם תגובה של איברי הגוף לדחיית ההריון, הם מתנפחים קצת.

כנראה שאחרי 3 חודשים בדרך כלל הם קולטים את המצב ונרגעים...
(:


מי שרוצה תקבל, מי שלא - לא.
אותי זה קצת הרגיע.....

(מי שמאמינה בשיטות טיפול תת-מודע שונות, יכולה להיעזר בהן.)

 

[הני מושקוביץ]

אף פעם לא התעמקתי, הודיתי כל יום לה' שאני בהריון (חצי שנה אחרי החתונה לכל מי ששואלת) בכל הריון, היו בחילות, היו הקאות, היו צרבות, היו ורידים, היתה שמירה (שלא נתנו סיכוי לסיום ההריון, היום יש לי בונבון חי, נושם וצרחחחחחחן, ב"ה-וגם על זה אני מודה, אני זוכרת את עצמי לפני שנה בדיוק שוכבת במיטה ובוכה ומתפללת על התינוק הזה שיחיה) אבל ידעתי שזה זמני, כי בסופו של תהליך, את אוחזת את האוצר הגדול ביותר שיצור אנושי יכול לקבל-את ההמשכיות שלכם.
תמיד אני מסתכלת על זה שבעצם ה' מכין אותי לתפקיד האימהות הכי טוב, כי גם כשקשה (לקום בלילה, לוותר על כל מיני יציאות ואירועים) ולהיות מחויבת עד 120 שלך לשיירה של תינוקות, אח"כ ילדים אח"כ מתבגרים, ומבוגרים, אבל זה היעוד שלי ואני מאושרת שאני ממלאה את היעוד שלי, למרות הקושי.

ושוב, כשזה מוגזם ומשבש סדר יום (כמו בהריון הראשון שלי שהייתי מאושפזת עם ערויים כדי לאזן את הנוזלים) יש לטפל בזה.

אבל לזכור שזה זמני, לנשום עמוק ולהתעודד.

 

[happy]

הרופא שלי אמר לי פעם: "זה המחלה היחידה שבסוף את מקבלת עליו מתנה"

 

[yochi000]

איזה אשכול מבחיל

 

[תקוה]

שכנה של ההורים שלי אומרת לי תמיד- נסי לדמיין את הבית שלך בעוד 10 שנים.
בחורי ישיבות יפארו את השולחן בשבת וישירו זמירות בניגון ישיבתי. יצעדו סביב בעלך בחוזרו מבית הכנסת, ערימת מגבעות בכניסה לבית. נחת יהודית! עכשיו קשה, אבל אח"כ מגיעה הנחת בכמויות!!!

מאחלת לכן (וגם לי) מלוא חופניים נחת!

 

[להרגיש בבית]

שכנה של ההורים שלי אומרת לי תמיד- נסי לדמיין את הבית שלך בעוד 10 שנים.
בחורי ישיבות יפארו את השולחן בשבת וישירו זמירות בניגון ישיבתי. יצעדו סביב בעלך בחוזרו מבית הכנסת, ערימת מגבעות בכניסה לבית. נחת יהודית! עכשיו קשה, אבל אח"כ מגיעה הנחת בכמויות!!!

מאחלת לכן (וגם לי) מלוא חופניים נחת!

ומה עם מי שיש לה רק בנות?

דמייני את בעלך חוזר לבד הביתה...המגבעת שלו נשארת לבד על המדף...

זמירות שבת בסופרן גבוה...

ואז מגיע החתן הראשון ו- שקט... אסור לאף אחת לשיר...

 

[start]

לאמא של מלא בנות יש פלוסים אחרים,
לעומת הבנים שרוב היום לא בבית והעזרה מצידם מינימלית בד"כ,
הבנות בבית שותפות הרבה יותר ומסייעות, עם הקטנים, במטבח וכו'

לכל צד של המטבע יש את הפלוסים שלו...
אני אמא לחבורת בנים וגם 2 בנות שמחכה שתגדלנה ונרגיש אותם יותר...
אז כל תקופה משתדלים להנות מהקיים ב"ה!

 

[תקוה]

ומה עם מי שיש לה רק בנות?

דמייני את בעלך חוזר לבד הביתה...המגבעת שלו נשארת לבד על המדף...

זמירות שבת בסופרן גבוה...

ואז מגיע החתן הראשון ו- שקט... אסור לאף אחת לשיר...

בחורות של סמינר: העזרה היומיומית במשק בית, לצחוקים שלהן אין תחליף. ולהווי שהן מכניסות יש אור מיוחד. המסיבות והבגדים, החברה שבבית. יש עם מי לדבר ולנתח נושאים העומדים ברומו של עולם.
ו... גם מבנות יש מלאאאן נחת!

 

[הני מושקוביץ]

לי יש בית של בנים (בינתיים) לאמא שלי יש בית של בנות, תמיד חלמתי שגם לי יהיו המון בנות, זה הווי, זו חוויה, עד היום אנחנו ממש בקשר חזק, אני בתור הבכורה מקבלת כל יום טלפונים מכל אחיותי,

אני חושבת שבנות יותר כיף לגדל, הבנות תמיד נשארות, בנים הולכים אחרי נשותיהם (מתחילה להיות שוויגערית, למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כזו...)
גם בגלל שאני בת...
תחשבו איזה כיף זה לספר לבת שלך לפני לידה את סיפורי הלידות שלה ושל כל אחיה ואחיותיה, רק את מבינה אותה והיא אותך, מה לעשות, שתיכן נשים.
יותר קל לך ולה לפרוק את הלב אחת לשניה, כי בת היא חברה, תחשבו את עצמכן פורקות את הלב בפני השוויגער המפחידה... (שלי לא מפחידה)

גם אבות בקשר חזק יותר עם הבנות שלהם מאשר עם הבנים שלהם, זה כתוב בגמרא (אם אני לא מתבלבלת)

בקיצור ורוד בייבי ופוקסיה... יש לי ממנו מעט מאוד בבית

 

[cha]

זה לא נכון נפשי!!!!!!!!!!
3 הריונות הרגשתי מזעזע בחילות והקאות וברביעי לא האמנתי שזה קורא לי פשוט כלום לא בחילות לא רגישות לריחות זה ממש לא נפשי . זה איך שהגוף מגיב ואין שלטה על זה אני מכירה חברות שעשו מוח אחד וכו לפני ההריון והיו בטוחות שזהו ורק התחיל ההריון והכל מהתחלה הבחילות וכו ........

 

[תקוה]

גם אבות בקשר חזק יותר עם הבנות שלהם מאשר עם הבנים שלהם, זה כתוב בגמרא (אם אני לא מתבלבלת)

במקור ההוא כתוב שלאמא יש קשר עם הבנים יותר מאשר הבנות, והאבא הפוך.

ו.. להרגיעך, אימי טוענת שהבנות הלכו אחרי הבעל ונעלמו. והבנים הביאו הביתה אישה וילדים.

 

[רבקהא]

אף פעם לא התעמקתי, הודיתי כל יום לה' שאני בהריון (חצי שנה אחרי החתונה לכל מי ששואלת) בכל הריון, היו בחילות, היו הקאות, היו צרבות, היו ורידים, היתה שמירה (שלא נתנו סיכוי לסיום ההריון, היום יש לי בונבון חי, נושם וצרחחחחחחן, ב"ה-וגם על זה אני מודה, אני זוכרת את עצמי לפני שנה בדיוק שוכבת במיטה ובוכה ומתפללת על התינוק הזה שיחיה) אבל ידעתי שזה זמני, כי בסופו של תהליך, את אוחזת את האוצר הגדול ביותר שיצור אנושי יכול לקבל-את ההמשכיות שלכם.
תמיד אני מסתכלת על זה שבעצם ה' מכין אותי לתפקיד האימהות הכי טוב, כי גם כשקשה (לקום בלילה, לוותר על כל מיני יציאות ואירועים) ולהיות מחויבת עד 120 שלך לשיירה של תינוקות, אח"כ ילדים אח"כ מתבגרים, ומבוגרים, אבל זה היעוד שלי ואני מאושרת שאני ממלאה את היעוד שלי, למרות הקושי.

ושוב, כשזה מוגזם ומשבש סדר יום (כמו בהריון הראשון שלי שהייתי מאושפזת עם ערויים כדי לאזן את הנוזלים) יש לטפל בזה.

אבל לזכור שזה זמני, לנשום עמוק ולהתעודד.

סוף סוף שומעים כאן זמירות חדשות. חכיתי לתגובה כזו...
אני קוראת את האשכול והמילים פשוט לא מתאימות למצב- סיוט... לא עליכם...
וכן, אני מקיאה מהחודש הראשון ועד האחרון כולל הלידה, אבל מעולם זה לא היה סיוט- אלא תודה ענקית לה' על המתנה שאני זוכה ושותפה לה-
אז נשים יקרות, שמנה לב למה אתן משדרות גם לעצמכן וגם לילדכן...

 

[Shellykaz]

סוף סוף שומעים כאן זמירות חדשות. חכיתי לתגובה כזו...
אני קוראת את האשכול והמילים פשוט לא מתאימות למצב- סיוט... לא עליכם...
וכן, אני מקיאה מהחודש הראשון ועד האחרון כולל הלידה, אבל מעולם זה לא היה סיוט- אלא תודה ענקית לה' על המתנה שאני זוכה ושותפה לה-
אז נשים יקרות, שמנה לב למה אתן משדרות גם לעצמכן וגם לילדכן...

נכון שצריך להודות- ורצוי בפה מלא, על המתנה היקרה שלה זכינו.
אבל, לא לכל הנשים כוחות נפש שווים, ויש כאלו שאצלן מדובר בחוויה מאוד טעונה (ואפילו קשה, כן כן)
ולא לחינם יש מושג של "צער עיבור"- ולא לחינם חז"ל אמרו "סתם נשים מעוברות חולות".
יש נשים שהתקופה הזו משביתה אותם לגמרי, לגמרי. לא רק שהן מרגישות חלשות ומקיאות כל שעה, אלא מגיעות לאשפוזים וכל עול הבית נופל על כתפי הבעל.
במצב כזה לא כל אחת יכולה להסתכל על זה באותו רגע כעל מתנה. עם כל הרצון הטוב.

 

[maty]

סוף סוף שומעים כאן זמירות חדשות. חכיתי לתגובה כזו...
אני קוראת את האשכול והמילים פשוט לא מתאימות למצב- סיוט... לא עליכם...
וכן, אני מקיאה מהחודש הראשון ועד האחרון כולל הלידה, אבל מעולם זה לא היה סיוט- אלא תודה ענקית לה' על המתנה שאני זוכה ושותפה לה-
אז נשים יקרות, שמנה לב למה אתן משדרות גם לעצמכן וגם לילדכן...

במיוחד כשינן הרבה נשים, ולצערנו גם כאן בפורום, שמוכנות לעשות הרבה בשביל לחוות את ה"סיוט" הזה. (ואני לא מזלזלת, זה לא קל, מכירה מקרוב, אבל זו מתנה).