נדמה לי שעליתי על המרשם (נשים בלבד)

[תקוה]

הרב עימנואל תהילה אמר פעם שנשים רגילות כשהן מגיעות לבחילות הן אומרות: אוף, בחילות. ורק מחכות שזה יעבור.
והנשים המיוחדות שבעם- אילו שציפו בכליון עיניים. אומרות: בחילות, ברוכים הבאים! ברוך ה' שיש בחילות.

יש, לצערינו זה קורה אישה מתחילה להרגיש טוב. נעלמו הבחילות. וסוף סוף היא נושמת לרווחה. וכשהיא באה לבדיקה והיא אומרת לרופאה ברוך ה' אני מרגישה יותר טוב. הרופאה מסתכלת עליה במבט מהצד. ו... לא היו לה בשורות טובות לאמר לה. אז בחילות פשוט מרגיעות ואומרות- הלו, הכל תקין! תמשיכי להודות!!!!

 

[פונפונית אדומה]

נכון שצריך להודות- ורצוי בפה מלא, על המתנה היקרה שלה זכינו.
אבל, לא לכל הנשים כוחות נפש שווים, ויש כאלו שאצלן מדובר בחוויה מאוד טעונה (ואפילו קשה, כן כן)
ולא לחינם יש מושג של "צער עיבור"- ולא לחינם חז"ל אמרו "סתם נשים מעוברות חולות".
יש נשים שהתקופה הזו משביתה אותם לגמרי, לגמרי. לא רק שהן מרגישות חלשות ומקיאות כל שעה, אלא מגיעות לאשפוזים וכל עול הבית נופל על כתפי הבעל.
במצב כזה לא כל אחת יכולה להסתכל על זה באותו רגע כעל מתנה. עם כל הרצון הטוב.

אי חושבת שזה דווקא לא סותר. אני מסתכלת על זה כמתנה אדירה! לא הייתי דוחה את זה ביום! (אני 7 חודשים לחתונה, ואני כבר ב"ה בחודש השישי.... -זה לא שהמתנתי לזה שנים...) זה מתנה! ושוב- זה מתנה! וזה לא סותר את זה שכותבים על זה, ומגלים את כל האמת, ולא מסתירים כלום, ולא מטייחים, אותי זה דווקא מחזק, שאני קוראת כאן על נשים שיותר קשה להן ממני, ושפחות קשה להן ממני. ואני יודעת שרובן מתפללות ומבקשות (גם מי שאוחזת בילד מס' 8,9,10...) שזה לא יהיה הילד האחרון. זו תפילתינו, והמשאלה שלנו, למרות הכל! וזה מחזק!! ואין שום ענין לא לדבר על זה!!! (שאלתי ע"כ אישה גדולה, והיא ענתה לי שמצאו גם בדורות קודמים- עוד לפני קבלת התורה, ובכלל בכל הדורות שזה היה השיחה הנפוצה אצל הנשים, וזה טוב ונכון. וגם על זה נאמר "בזכות נשים צידקניות..."! כן! לא תאמינו!)
זה ברור שזה קשה, ואפילו מאוד קשה! אבל כל אחת יודעת שזה שווה, וזה העיקר!
תדברו על זה, תשתפו, תחזקו נשים אחרות- גם, ודווקא עם המיקרים הקשים. כי לשמוע ששכנה שלי עברה את זה כמו כלום- לא אומר לי כלום. אצלי- זה לא ככה וזהו. אבל לשמוע מנשים שקשה להן, והן רוצות עוד.... זה כיף!
וכולנו עוברות את זה. ושמחות עם זה... אשרינו!
רק באמת- בהתחלה, ובאמצע, ובסוף, וגם בין לבין- תזכרו להגיד מיליון פעמים ב"ה!
ב"ה ב"ה ב"ה....
ותדעו! זה לא בעיה! ולא משהו שאסור לדבר עליו! ההפך הוא נכון....

 

[תקוה]

ולא משהו שאסור לדבר עליו! .

מותר לדבר על זה אבל בין נשים בלבד.
וכאן לצערינו עדיין אין פורום לנשים בלבד. ו.. אני מאמינה שגם גברים קראו את כל מה שתבנו פה.
ו..סטינו פה הרבה ממה שמותר לדבר בין גברים.

 

[סביונים]

איזה אשכול מנחם
(רובו לפחות....)
טוב לדעת שיש לי אחיות ל...שמחה.....

וכמו שכבר כתבו כאן- למרות הקושי, לזכור להודות ולהודות ולבקש הלאה!!
(ואל תחשבו לרגע שאני מאלה שקל להן....-
אחרי הלידה החלפתי מרכך כביסה, אבקות, דאודורנט, בושם וכו' וכו' כי הם הזכירו לי את הבחילות וההקאות...)

רק בשמחות!

 

[GRN]

סוף סוף שומעים כאן זמירות חדשות. חכיתי לתגובה כזו...
אני קוראת את האשכול והמילים פשוט לא מתאימות למצב- סיוט... לא עליכם...
וכן, אני מקיאה מהחודש הראשון ועד האחרון כולל הלידה, אבל מעולם זה לא היה סיוט- אלא תודה ענקית לה' על המתנה שאני זוכה ושותפה לה-
אז נשים יקרות, שמנה לב למה אתן משדרות גם לעצמכן וגם לילדכן...

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
מאחלת לך שלעולם לא תגיעי.

 

[אסתי3311]

סוף סוף שומעים כאן זמירות חדשות. חכיתי לתגובה כזו...
אני קוראת את האשכול והמילים פשוט לא מתאימות למצב- סיוט... לא עליכם...
וכן, אני מקיאה מהחודש הראשון ועד האחרון כולל הלידה, אבל מעולם זה לא היה סיוט- אלא תודה ענקית לה' על המתנה שאני זוכה ושותפה לה-
אז נשים יקרות, שמנה לב למה אתן משדרות גם לעצמכן וגם לילדכן...

כשיש קושי מותר לדבר אליו.
זה ברוב המקרים לגמרי מרגיע.

 

[להרגיש בבית]

לאמא של מלא בנות יש פלוסים אחרים,
לעומת הבנים שרוב היום לא בבית והעזרה מצידם מינימלית בד"כ,
הבנות בבית שותפות הרבה יותר ומסייעות, עם הקטנים, במטבח וכו'

לכל צד של המטבע יש את הפלוסים שלו...
אני אמא לחבורת בנים וגם 2 בנות שמחכה שתגדלנה ונרגיש אותם יותר...
אז כל תקופה משתדלים להנות מהקיים ב"ה!

לך ולשאר המגיבות על תגובתי...

אני שמחה ומאושרת בחבורת בנות שלי.
פשוט הייתי חייבת תאור נגדי לתאור העסיסי ההוא...

אה, ויש לי גם בן בסוף. סוף סוף...

 

[דבושינקה]

רק לקרוא את האשכול הזה זה מעורר בחילה...

 

[רבקהא]

כשיש קושי מותר לדבר אליו.
זה ברוב המקרים לגמרי מרגיע.

לא אמרתי שלא לדבר, להפך אפשר לשמוע עיצות, להרגיש שותפות ואמפתיה- השאלה באיזו נימה נערכת השיחה ואיזו קונוטציה יש למילים... סיוט זו אף פעם לא מילה חיובית!

 

[GRN]

לא אמרתי שלא לדבר, להפך אפשר לשמוע עיצות, להרגיש שותפות ואמפתיה- השאלה באיזו נימה נערכת השיחה ואיזו קונוטציה יש למילים... סיוט זו אף פעם לא מילה חיובית!

ואם ההיריון הוא באמת סיוט?
ואם ההיריון הוא באמת חוויה לא חיובית?

הרבה ארבה הריונך ועצבונך, את זה אמר מי שנתן לנו את ההריון בתור קללה.

 

[bbr]

ואם ההיריון הוא באמת סיוט?
ואם ההיריון הוא באמת חוויה לא חיובית?

הרבה ארבה הריונך ועצבונך, את זה אמר מי שנתן לנו את ההריון בתור קללה.

למה את עצבנית? זהו זה נגמר, עכשיו אפשר לומר על ההריון מה שרוצים, מה אכפת לך עד הפעם הבאה...

 

[תקוה]

ואם ההיריון הוא באמת סיוט?
ואם ההיריון הוא באמת חוויה לא חיובית?

הרבה ארבה הריונך ועצבונך, את זה אמר מי שנתן לנו את ההריון בתור קללה.

נכון, הרבה נשים ככה מרגישות אבל אל נא נשכח זו מתנה ענקית משמים! מידו האהובה והרחומה! ועל מתנות אומרים תודה ולא מתלוננים!

 

[GRN]

למה את עצבנית? זהו זה נגמר, עכשיו אפשר לומר על ההריון מה שרוצים, מה אכפת לך עד הפעם הבאה...

שרידי הריון

נכון, הרבה נשים ככה מרגישות אבל אל נא נשכח זו מתנה ענקית משמים! מידו האהובה והרחומה! ועל מתנות אומרים תודה ולא מתלוננים!

כל מה שה' נותן לנו זה מתנה.
גם דברים קשים.
אבל כשמקבלים מכה - זה לגיטימי לכאוב
וכשההריון קשה - פתאום צריך רק להודות.

בבקשה לחלק:
יש את הרך שעתיד להיוולד, והוא מתנה גדולה.
ויש את צער העיבור שהוא מתנה ע"ד "להודות על הרעה".

ובבקשה גם לזכור, שלכולן קשה ההיריון, אבל יש נשים שקשה להן הרבה יותר מאחרות, ובמקום לזכות לאמפטיה הן מקבלות ביקורת.

 

[תקוה]

שרידי הריון



כל מה שה' נותן לנו זה מתנה.
גם דברים קשים.
אבל כשמקבלים מכה - זה לגיטימי לכאוב
וכשההריון קשה - פתאום צריך רק להודות.

בבקשה לחלק:
יש את הרך שעתיד להיוולד, והוא מתנה גדולה.
ויש את צער העיבור שהוא מתנה ע"ד "להודות על הרעה".

ובבקשה גם לזכור, שלכולן קשה ההיריון, אבל יש נשים שקשה להן הרבה יותר מאחרות, ובמקום לזכות לאמפטיה הן מקבלות ביקורת.

אולי על זה נאמר לכל מטבע יש שני צדדים.
אני רואה את המתנה המיוחלת כבר מהרגע של ההתשובה החיובית וכל מה שקורה בדרך זה כמו 'ארץ ישראל נקנית ביסורים' על דברים טובים מזיעים קשה. ולפום צערא אגרא!

 

[GRN]

אולי על זה נאמר לכל מטבע יש שני צדדים.
אני רואה את המתנה המיוחלת כבר מהרגע של ההתשובה החיובית וכל מה שקורה בדרך זה כמו 'ארץ ישראל נקנית ביסורים' על דברים טובים מזיעים קשה. ולפום צערא אגרא!

אולי

 

[פונפונית אדומה]

אולי על זה נאמר לכל מטבע יש שני צדדים.
אני רואה את המתנה המיוחלת כבר מהרגע של ההתשובה החיובית וכל מה שקורה בדרך זה כמו 'ארץ ישראל נקנית ביסורים' על דברים טובים מזיעים קשה. ולפום צערא אגרא!

בטוח! זה נכון! זה אומנם לא מגיע בקלות. אבל כשזוכרים תמיד מה יגיע אח"כ- יודעים שזה שווה! כל רגע! אי מוצאת את עצמי ברגעים הכי קשים, אבל באמת הכי קשים, להתפלל- שיהיה שווה! שאני אוכל להגיד אח"כ שכל הבחילות, החוסר שינה, החוסר תאבון, וכל הדברים הקשים שעברתי- שכל זה יהיה כלא היה כשאחזיק בעז"ה ילד בריא ושלם, מושלם, בלי שום בעיה ל"ע. ואני חושבת- שהתפילות ממקום כזה בטוח מתקבלות... (ותזכרו- השכינה עומדת למראשותיו של החולה.... ואנחנו...)

 

[תקוה]

בטוח! זה נכון! זה אומנם לא מגיע בקלות. אבל כשזוכרים תמיד מה יגיע אח"כ- יודעים שזה שווה! כל רגע! אי מוצאת את עצמי ברגעים הכי קשים, אבל באמת הכי קשים, להתפלל- שיהיה שווה! שאני אוכל להגיד אח"כ שכל הבחילות, החוסר שינה, החוסר תאבון, וכל הדברים הקשים שעברתי- שכל זה יהיה כלא היה כשאחזיק בעז"ה ילד בריא ושלם, מושלם, בלי שום בעיה ל"ע. ואני חושבת- שהתפילות ממקום כזה בטוח מתקבלות... (ותזכרו- השכינה עומדת למראשותיו של החולה.... ואנחנו...)

לא רק שכינה מלווה. גם המלאך שמלמד... מלווה אותך לשמירה.

 

[ארבע]

שרידי הריון



כל מה שה' נותן לנו זה מתנה.
גם דברים קשים.
אבל כשמקבלים מכה - זה לגיטימי לכאוב
וכשההריון קשה - פתאום צריך רק להודות.

לא צריך רק להודות. צריך גם להודות.
מכירה נשים שגם חיכו וגם עברו הריון לא קל בכלל, ועדיין מעדיפות אותו על פני הריק.

 

[שיינדי אייזנבך]

GRN - אני מניחה שההריון הוא לא קללה אלא צער ההריון הוא קללה.

לזאת שאמרה שהבחילות פסיכולוגיות: בתחילת הריון עולה רמת הורמון הhCG ורמת האסטרוגן בצורה חדה. כ 70% מהנשים רגישות להורמונים ומגיבות בבחילות והקאות. יש כאלה שמגיבות טוב לטיפולי דמיון מודרך או להילינג, יש שמגיבות לטיפולי סו ג'וק, תוספי תזונה כמו בי 6 וג'ינג'ר, ויש שכלום לא עושה עליהם רושם.
כשהבחילות וההקאות תכופות, נלווה להן גם דיכאון קל (לפעמים לא כל כך קל) ואז זה לא המקום לתת הרצאות מוסר של: צריך להודות לה', ואסור להתלונן, וזה מתנה וכד'. אין לאשה כלים לשמוע, להבין, להפנים. טוב יותר לעודד אותה להוציא את המרמור שמתחבא בפנים: הקיטורים, והתסכול, וההרגשה הנוראית, והייאוש וההרגשה שלעולם לא יהיה לזה סוף. הזדהות ותמיכה יכולים לעזור מאד.
גם לגיל יש מה לומר. ייתכן שבגיל 22 יש יותר כוח להתמודד, ובגיל 44 יש פחות כוח. אולי מה שנשים בתחילת הדרך מצליחות לומר לעצמן, אשה שצריכה לארח 3 זוגות לחג ולתפקד 'כאילו כלום' מול חתנים וכלות, מרגישה שהעולם נסגר עליה, והיא לא מצליחה לומר לעצמה את כל משפטי העידוד ששיננה בגיל 28 או 30?
בקיצור, לא חכמה לשפוט את האחר.
הזדהות, אמפטיה, תמיכה. והזמן הוא הרופא הכי טוב....

שיינדי אייזנבך ph.d
---------------------------------
אשמח לאחר אתכן בפורום של מכון שי www.machonshay.co.il

 

[ארבע]

שיינדי, תודה שהארת את הצד הזה. פקחת את עיני.