אהבתי את האשכול!
נראה לי כדאי להוציא גם משהו לשוויגעריות,
להזכיר להן מה זה להיות אחרי לידה.
אני אחרי הלידה הייתי בהיי! לא בכיתי בכלל!
מכל דבר רק התרגשתי! והייתי מאושרת!
עד היום של הברית!
עשינו את הברית בבית הורי, יש להם 2 קומות.
הברית הייתה בקומה למטה,
ואני הייתי בקומה למעלה, עייפה, אחרי לידה ומנסה להניק (לידה ראשונה)
ישבתי שם על איזה כורסא, מניקה, מטפחת שמוטה החדר תוהו ובוהו כי בעלי הביא את כל הבגדים ואביזרים ותכשיטים מהבית שלנו (אנחנו לא גרים בעיר של הורי והוא לא מבין בזה אז הוא הביא הכל! כדי שלפחות כמה דברים יהיו טובים.)
ופתאום, מי פותח את הדלת ונכנס? כאילו זה ביתו הפרטי?
השוויגער שלי!
היא רק רוצה להוריד ללמטה את התינוק. (זה היה נכד ראשון, רק נכדות - אבל לדעתי זה לא סיבה מספקת - אמא שלי לא נכנסה לחדר שהיינו בו בלי לדפוק ורשות)
הייתי בכזה הלם שלא הגבתי,
והיא בשיא האלגנטיות לוקחת את
התינוק שלי!!!!!!!!!! ויורדת ללמטה!
התקשרתי לפלאפון של בעלי שהיה למטה וקיבל את האורחים שהתחילו לבוא כולי בוכה.
הוא עלה בשיא הלחץ,
ואני בכיתי ובכיתי ובכיתי...
וסיפרתי לו עד כמה אמא שלו מזעזת, ואת כל מה שאני לא סובלת בה (הדחקתי הכל - היה עוד שנה ראשונה לא מדברים על זה) וכל האיפור נמרח על כל הפנים ולא הסכמתי לרדת וכו' וכו'....
טוב, בסוף בעלי ירד להביא חזרה את התינוק וקרא לאמא שלו לצד וצעק עליה,
ואני בינתיים התאפרתי מחדש (מלא סביב לעיניים שלא יראו)
ואז כל הברית (במקום להנות) בעלי דאג להיות בסביבה ולשמור על אמא שלו!
כמה ימים אחרי הברית (אני בקושי שבועיים אחרי לידה) היא מתקשרת אלי ודורשת שנבוא לשבת!
ניתקתי עליה את הטלפון ובכיתי, (היא תמיד דורשת דברים ולא נעים לנו אז תמיד באנו לפי הדרישות שלה וכו') אבל עכשיו, אחרי לידה לא הייתי במצב אפילו לחשוב על זה (בקושי היה לי כח לרדת לקומה למטה בבית הורי), התחלתי לבכות והודעתי לבעלי שאם הוא רוצה הוא יכול לנסוע אליה לשבת, אני נשארת פה עם התינוק.
איך שהוא נבהל, בחיים לא אמרתי כלום על זה.
בסוף כעונש שהיא ככה דרשה שנבוא בקושי שבועיים אחרי לידה,
לא באנו למשך חודשיים!
פשוט לא הסכמתי!
טוב - לפחות משהו אחד הרווחתי מזה שבוכים אחרי לידה,
שלימדנו את השוויגער שלי שאנו לא חייבים לעשות הכל לפי הגחמות האישיות שלה!