מצב רוח של אמהות בחדר תינוקות

[frog]

אני רק נזכרת בפרצוף של האחות האתיופית שהעיזה להעיר אותי משינה של חצי שעה אחרי לידה של 12 שעות... דחוף לקחת בדיקת דם... כמעט תקעתי לה אגרוף...
אצלי הדמעות היו ביום השלישי ללידה כמובן... ועל מה?! שה"שלום זכר" יהיה במקום אחד במקום המקום השני... פשוט טרגדי... כאילו אני הולכת להיות שם.

 

[קורן פלקס]

---

 

[האמת שבדרך]

מותר לפעמים לשתוק ולא להגיב......
(אותו דבר עם האשכול של השגיאות הבנה של ילדים)

למען השלום!!!

לא להגיב כדי לא לפתוח ריב ומדון ולהפר את היופי של האשקול כאן!

 

[אלישבע אבר]

.......

 

[יועצת]

איזה אשכול כובש!!!
איזה שיתוף, זה כ"כ מוסיף.

מי מוכנה להיות חברהמנית ולצרף את כל התגובות לקובץ 1 להדפסה ?
למען יולדת טריה שעל ילדיה בוכיה ומאנה להנחם...

נשמע שהיא מדברת על הרבה ממה שאתן כותבות פה ומשתפות במתיקות...
זה כ"כ יכול לחזק אותה, ניסיתי להתחיל לתאר לה את התגובות והיא ממש בקשה אם אוכל להדפיס לה..

 

[שני יוד]

אחרי הלידה של הגדולה, הייתי עם חום ולא נתנו לי ללכת אליה.
שלחתי את בעלי לראות בשלומה ולמסור את געגועי
הוא חוזר, אני שואלת אותו: נו, איך היא?
והוא עונה לי: היא נראית עצובה

עכשיו אני צוחקת, אז בכיתי ממש..

 

[רי]

איזה אשכול כובש!!!
איזה שיתוף, זה כ"כ מוסיף.

מי מוכנה להיות חברהמנית ולצרף את כל התגובות לקובץ 1 להדפסה ?
למען יולדת טריה שעל ילדיה בוכיה ומאנה להנחם...

נשמע שהיא מדברת על הרבה ממה שאתן כותבות פה ומשתפות במתיקות...
זה כ"כ יכול לחזק אותה, ניסיתי להתחיל לתאר לה את התגובות והיא ממש בקשה אם אוכל להדפיס לה..

זה מדהים, כי אני רציתי פשוט לכתוב כמה סיפורים ולעשות מסגרת ואולי כמה תמונות מתאימות (אני לא כותבת ולא גרפיקאית). זה היה דחוף לי כי באותו יום הבת שלי השתחררה (אחרי שקראה לבעלה מתחנת האוטובוס בחזרה כי אחות שאלה אותה אם היא חושבת שהיא תסתדר בבית לבד... לא שמעתם שמפלס הכנרת עלה?) ורציתי להשאיר שם משהו בחדר תינוקות אבל באותו יום לא יצא כלום מזה. ועכשיו אני רואה שזה יכול לעזור להרבה אפילו עוד לפני הלידה.
ואם משהו תרים את הכפפה ותעשה משהו יפה... או כתבה באמא פלוס...

 

[tofi]

יש פה עד תגובה #120

 

[tofi]

וזה העמוד הרביעי

 

[ari]

פשוט ללחוץ באפשרויות דיון - הצג גרסה להדפסה.
חבל על העבודה הקשה....

 

[ari]

פשוט ללחוץ באפשרויות דיון - הצג גרסה להדפסה.
חבל על העבודה הקשה....

 

[nechamie]

תוספות - לשליחה לשוויגער!

אהבתי את האשכול!

נראה לי כדאי להוציא גם משהו לשוויגעריות,
להזכיר להן מה זה להיות אחרי לידה.

אני אחרי הלידה הייתי בהיי! לא בכיתי בכלל!
מכל דבר רק התרגשתי! והייתי מאושרת!
עד היום של הברית!
עשינו את הברית בבית הורי, יש להם 2 קומות.
הברית הייתה בקומה למטה,
ואני הייתי בקומה למעלה, עייפה, אחרי לידה ומנסה להניק (לידה ראשונה)
ישבתי שם על איזה כורסא, מניקה, מטפחת שמוטה החדר תוהו ובוהו כי בעלי הביא את כל הבגדים ואביזרים ותכשיטים מהבית שלנו (אנחנו לא גרים בעיר של הורי והוא לא מבין בזה אז הוא הביא הכל! כדי שלפחות כמה דברים יהיו טובים.)
ופתאום, מי פותח את הדלת ונכנס? כאילו זה ביתו הפרטי?
השוויגער שלי!
היא רק רוצה להוריד ללמטה את התינוק. (זה היה נכד ראשון, רק נכדות - אבל לדעתי זה לא סיבה מספקת - אמא שלי לא נכנסה לחדר שהיינו בו בלי לדפוק ורשות)
הייתי בכזה הלם שלא הגבתי,
והיא בשיא האלגנטיות לוקחת את התינוק שלי!!!!!!!!!! ויורדת ללמטה!
התקשרתי לפלאפון של בעלי שהיה למטה וקיבל את האורחים שהתחילו לבוא כולי בוכה.
הוא עלה בשיא הלחץ,
ואני בכיתי ובכיתי ובכיתי...
וסיפרתי לו עד כמה אמא שלו מזעזת, ואת כל מה שאני לא סובלת בה (הדחקתי הכל - היה עוד שנה ראשונה לא מדברים על זה) וכל האיפור נמרח על כל הפנים ולא הסכמתי לרדת וכו' וכו'....
טוב, בסוף בעלי ירד להביא חזרה את התינוק וקרא לאמא שלו לצד וצעק עליה,
ואני בינתיים התאפרתי מחדש (מלא סביב לעיניים שלא יראו)
ואז כל הברית (במקום להנות) בעלי דאג להיות בסביבה ולשמור על אמא שלו!

כמה ימים אחרי הברית (אני בקושי שבועיים אחרי לידה) היא מתקשרת אלי ודורשת שנבוא לשבת!
ניתקתי עליה את הטלפון ובכיתי, (היא תמיד דורשת דברים ולא נעים לנו אז תמיד באנו לפי הדרישות שלה וכו') אבל עכשיו, אחרי לידה לא הייתי במצב אפילו לחשוב על זה (בקושי היה לי כח לרדת לקומה למטה בבית הורי), התחלתי לבכות והודעתי לבעלי שאם הוא רוצה הוא יכול לנסוע אליה לשבת, אני נשארת פה עם התינוק.
איך שהוא נבהל, בחיים לא אמרתי כלום על זה.
בסוף כעונש שהיא ככה דרשה שנבוא בקושי שבועיים אחרי לידה,
לא באנו למשך חודשיים!
פשוט לא הסכמתי!

טוב - לפחות משהו אחד הרווחתי מזה שבוכים אחרי לידה,
שלימדנו את השוויגער שלי שאנו לא חייבים לעשות הכל לפי הגחמות האישיות שלה!

 

[A JERBI]

הממ קצת הגזמת, לא?
חמות או איך שקראת לה, היא כמו אמא! רק של בעלך.
ולא משנה באיזה מצב.

מוסיפה: אולי בעצם היא העלתה את זה פה.. כי זה אשכול מגוחך לא?

 

[במבה נוגט]

הממ קצת הגזמת, לא?
חמות או איך שקראת לה, היא כמו אמא! רק של בעלך.
ולא משנה באיזה מצב.

בעקרון אני מסכימה איתך,
אבל - להכנס בלי לדפוק?!
ואם היא באמצע להתלבש, למשל?

 

[אות ומופת]

וואי וואי, איזו אסרטיביות...
אני הסכמתי להגיע לחמותי שבוע וחצי אחרי הלידה. אמא שלי היתה ממש בצער מזה שעזבנו את הבית שלהם, אבל הרגשתי שאני חייבת לתת את זה לחמותי. בלידות הבאות כבר הייתי חכמה יותר...

 

[A JERBI]

בעקרון אני מסכימה איתך,
אבל - להכנס בלי לדפוק?!
ואם היא באמצע להתלבש, למשל?

נכון, אבל לא צריך לתפוס על חם. זה יכול לקרות לכל אחד. גם לאמא שלה.

ואולי בעצם היא העלתה את זה פה.. כי זה באמת מגוחך להפגע מזה

 

[לבן]

וגיסות בנות 16 שמרגישות "ענקיות", ונכנסות לדבר איתך בשיא החופשיות כשאת מאכילה את התינוק???
סליחה!!!
גם אם את מרגישה חופשית עם מישהו, זה לא אומר שהוא מרגיש ככה איתך!!!
מבינה לגמרי את התגובה שלה
זה שהתאפקה עד הלידה ולא אמרה כלום לבעלה- על זה כל הכבוד לה...
לא נכנסים לחדר סגור בלי לדפוק לאף אחד, קל וחומר לא ליולדת

 

[אסתי-בראון]

חמות היא לא אמא. בואו לא נגזים.
והיא צריכה לדעת בדיוק את מקומה.

גם החמות הכי מתוקה ונהדרת, כמו שלי למשל, היא עדין לא אמא שלי.
היא אמא של בעלי, וככזאת אני מכבדת אותה. היא גם סופר נחמדה ואנחנו ממש חברות.
אבל צריך לדעת את הגבולות.

וכשהיא נכנסה אלי לחדר הלידה בלידה הראשונה...
זה היה, אהההם, טיפשי וחצי!
אבל הייתי כל כך עייפה ורצוצה אחרי יומיים אשפוז, שלא אמרתי כלום.
וגם היה לה שכל, לתת נשיקה, ולצאת מיד.

 

[mend]

ואל תשכחו,
שכמו שלאמא סולחים על כל מיני פשלות ודברים לא נעימים,
כך גם לשויגער.
היא גם אמא (אומנם של בעלך אבל אמא).

אצלי בבית כל מה שאני מספרת לאמא שלי זה גם לשויגער.
אני לא חושבת שהיא אשמה שהיא אמא של בעלי ולא שלי.
כל התקופה של לפני/אחרי לידה
מה ששיתפנו-שיתפנו את שתיהם.
ומה שלא-לא.

(יש לציין שהשויגער שלי מדהימה.
הכי לא מתערבת והכי לא שויגרית בכלל!!!!!)

ואיך שחיכינו כבר לבוא גם אליהם אחרי הלידה.....

 

[RacheliArt]

אהבתי את האשכול!

נראה לי כדאי להוציא גם משהו לשוויגעריות,
להזכיר להן מה זה להיות אחרי לידה.

אני אחרי הלידה הייתי בהיי! לא בכיתי בכלל!
מכל דבר רק התרגשתי! והייתי מאושרת!
עד היום של הברית!
עשינו את הברית בבית הורי, יש להם 2 קומות.
הברית הייתה בקומה למטה,
ואני הייתי בקומה למעלה, עייפה, אחרי לידה ומנסה להניק (לידה ראשונה)
ישבתי שם על איזה כורסא, מניקה, מטפחת שמוטה החדר תוהו ובוהו כי בעלי הביא את כל הבגדים ואביזרים ותכשיטים מהבית שלנו (אנחנו לא גרים בעיר של הורי והוא לא מבין בזה אז הוא הביא הכל! כדי שלפחות כמה דברים יהיו טובים.)
ופתאום, מי פותח את הדלת ונכנס? כאילו זה ביתו הפרטי?
השוויגער שלי!
היא רק רוצה להוריד ללמטה את התינוק. (זה היה נכד ראשון, רק נכדות - אבל לדעתי זה לא סיבה מספקת - אמא שלי לא נכנסה לחדר שהיינו בו בלי לדפוק ורשות)
הייתי בכזה הלם שלא הגבתי,
והיא בשיא האלגנטיות לוקחת את התינוק שלי!!!!!!!!!! ויורדת ללמטה!
התקשרתי לפלאפון של בעלי שהיה למטה וקיבל את האורחים שהתחילו לבוא כולי בוכה.
הוא עלה בשיא הלחץ,
ואני בכיתי ובכיתי ובכיתי...
וסיפרתי לו עד כמה אמא שלו מזעזת, ואת כל מה שאני לא סובלת בה (הדחקתי הכל - היה עוד שנה ראשונה לא מדברים על זה) וכל האיפור נמרח על כל הפנים ולא הסכמתי לרדת וכו' וכו'....
טוב, בסוף בעלי ירד להביא חזרה את התינוק וקרא לאמא שלו לצד וצעק עליה,
ואני בינתיים התאפרתי מחדש (מלא סביב לעיניים שלא יראו)
ואז כל הברית (במקום להנות) בעלי דאג להיות בסביבה ולשמור על אמא שלו!

כמה ימים אחרי הברית (אני בקושי שבועיים אחרי לידה) היא מתקשרת אלי ודורשת שנבוא לשבת!
ניתקתי עליה את הטלפון ובכיתי, (היא תמיד דורשת דברים ולא נעים לנו אז תמיד באנו לפי הדרישות שלה וכו') אבל עכשיו, אחרי לידה לא הייתי במצב אפילו לחשוב על זה (בקושי היה לי כח לרדת לקומה למטה בבית הורי), התחלתי לבכות והודעתי לבעלי שאם הוא רוצה הוא יכול לנסוע אליה לשבת, אני נשארת פה עם התינוק.
איך שהוא נבהל, בחיים לא אמרתי כלום על זה.
בסוף כעונש שהיא ככה דרשה שנבוא בקושי שבועיים אחרי לידה,
לא באנו למשך חודשיים!
פשוט לא הסכמתי!

טוב - לפחות משהו אחד הרווחתי מזה שבוכים אחרי לידה,
שלימדנו את השוויגער שלי שאנו לא חייבים לעשות הכל לפי הגחמות האישיות שלה!

נכון שאחרי לידה תמיד יש קטעים משפחתיים?
אחרי לידה של בני הקטן, 5 דקות לפני הברית, ניגש אלי אחד הסבים/סבתות ובקש/ה שנקרא שם של סבא רבא שלו/שלה. אמרתי שכבר יש לנו שם ושי/תגש לשאול את בעלי. בעלי לא הסכים(היה מדובר ב-2 שמות )אז הקרוב/ה אמר/ה שנוסיף אותם לשם שלנו!!!
זה לא קרה כמובן. לא היינו מעוניינים לקרוא 3 שמות.
ושבועיים הקרוב/ה לא דבר/ה אתנו...
עד ששכח/ה מזה. ואהב/ה מאד את הנכד החדש.