ממש ימות המשיח - כלה קמה בחמותה... (או בחמתה
)
יש לי שוויגער מקסימה, אבל אחרי לידה זה תמיד לא קל, אז נדון לכף זכות.
ובמיוחד ביום הברית... - אז מגיע השטן עם כל ההורמונים והורס לנו תמיד את הרגעים הכי יפים.
כמה בכיתי לפני הברית ולא הסכמתי בשום אופן ללכת לאולם כי... (תדמיינו את הסיבה הכי טפשית בעולם)
בסוף בעלי כמעט בכה בעצמו (דמעה אחת היתה ודאי אמיתית) עד שהגעתי ולא הסכמתי בשום אופן שמישהו יגע לי בתינוק! (רק לקווטער היה פרוטקציה...
)
והכי נורא שקרה לי - עם השוויגער - הייתי אצלה אחרי לידה עם עוד ילדון בן שנה וחצי, והלבישו לו בגד לא לטעמי או משהו כזה - קשה לי להזכר בפרטים מדויק - לשוויגער שלי יש לי כבוד אבל חשבתי שזו אחת מהגיסות שמחזיקה אותו והתפרצתי בזעם עד שהשויגער הסתובבה ואני כמעט קברתי עצמי מרוב בושה... לא העזתי לצאת מהחדר עד שבעלי דיבר עם אמא שלו והסביר לה שהתבלבלתי וההורמונים וכו'...
ואגב, למדתי לקח ואני לא הולכת לשוויגער אחרי לידה ולא לאף אחד, רק הביתה.
בעלי לא נבהל ממני אף פעם.
נזכרתי בקורויוז לא קשור לנ"ל אבל קשור ל"אחרי לידה":
יום שישי של שחרורים בבי"ח - כולן דואגות - איך אני עושה שבת? ואיך את עושה שבת? - עד שאשה אחת (לא דתיה...) התפרצה - אני מנסה להבין כבר כמה דקות - שבת הרי כבר עשויה מששת ימי בראשית - איך אתן "עושות" אותה?