מצב רוח של אמהות בחדר תינוקות

[efrat1]

קוריוז אמיתי שחוויתי -
מחדר לידה הסמוך נשמעו צעקות באידיש (לא יודעת לצטט)
אחרי דקה צרחות של תינוק ו---
שאגה -
אייבישטער, שכוייח! אייבישטער, שכוייח!

(המילדת שלידי אמרה: אני מקווה שהאייבישטער מבין אידיש)

חני

בטח גילו שזה בן אחרי 7 הבנות שלהם

 

[נוי]

קוריוז אמיתי שחוויתי -
מחדר לידה הסמוך נשמעו צעקות באידיש (לא יודעת לצטט)
אחרי דקה צרחות של תינוק ו---
שאגה -
אייבישטער, שכוייח! אייבישטער, שכוייח!

(המילדת שלידי אמרה: אני מקווה שהאייבישטער מבין אידיש)

חני

איזה מתוק!!

 

[צילומנציה]

נכנסתי לפגיה פחות מיומיים לאחר הניתוח הפתאומי להכיר לראשונה את ביתי הזערורית שבקושי שקלה 1 ק"ג, עריסה אחת לפניה שכבה פגית פיצפונת 750 גרםומרוב הלם נעצרתי לידה, מיד צעקה מהאחות: "גיברת כל אמא מסתכלת רק על התינוק שלה" יאהו כמה בכיתי
(בסוף התינוקת ההיא והתינוקת שלי נפגשו בגן והפכו לחברות טובות)

 

[קווי מתאר]

בקורס ההכנה ללידה, בין שאר הטיפים, הטיפות ושאר הירקות
הסבירו לנו שכדאי לשתות מיץ תפוזים טרי כדי לזרז את התהליך.
כך קרה שתו"כ הלחץ לצאת לביה"ח, בעלי תפס שקית מלאה תפוזים, הכניס פנימה מסחטה
ומאותו רגע והלאה השקית הזו ליותה אותנו בנאמנות לכל אורך היומיים-שלושה הבאים
(סופו העגום של הסיפור: כמובן זרקנו את התפוזים, כי הם שהו לילה מתחת למיטה).



היום אני צוחקת, אבל אז השקית הזו וכל שאר חברותיה שהצטרפו אליה שיגעו אותי וסובבו לי את הראש. חוץ מזה שהייתי בבי"ח חילוני בשבת, בלי טלפון, בלי אמא, הבעל היה בתפילה, התינוק לא היה איתי (כי מחוסר מקום במחלקת יולדות אשפזו אותי במחלקה אחרת, אליה אסור היה להם להביא את התינוק...) ובנוסף לכל, המנקה הגיעה והתעצבנה שכל השקיות מפריעות לה לנקות וששום דבר לא אמור להיות על הרצפה.

אז באמת נפתח הברז - - -

 

[רי]

נכנסתי לפגיה פחות מיומיים לאחר הניתוח הפתאומי להכיר לראשונה את ביתי הזערורית שבקושי שקלה 1 ק"ג, עריסה אחת לפניה שכבה פגית פיצפונת 750 גרםומרוב הלם נעצרתי לידה, מיד צעקה מהאחות: "גיברת כל אמא מסתכלת רק על התינוק שלה" יאהו כמה בכיתי
(בסוף התינוקת ההיא והתינוקת שלי נפגשו בגן והפכו לחברות טובות)

רק מי שהיה בפגיה פעם מבין....

 

[bracha]

נכנסתי לפגיה פחות מיומיים לאחר הניתוח הפתאומי להכיר לראשונה את ביתי הזערורית שבקושי שקלה 1 ק"ג, עריסה אחת לפניה שכבה פגית פיצפונת 750 גרםומרוב הלם נעצרתי לידה, מיד צעקה מהאחות: "גיברת כל אמא מסתכלת רק על התינוק שלה" יאהו כמה בכיתי
(בסוף התינוקת ההיא והתינוקת שלי נפגשו בגן והפכו לחברות טובות)

יווווווו הזכרת לי, התינוק שלי היה בפגיה, ומרוב מכשירים ודברים לא נשאר לי מקום ללטף אותו רק ברגלים. עמדתי וליטפתי אותו בערגה, פתאום באה האחות וצעקה עלי, פשוט בכעס: "לא ככה, זה לא נעים להם, זה מעצבן אותם, רק להחזיק לא ללטף, לתפוס את הרגל ולהחזיק, אחרת הם בוכים".

ואני מרוב הלם, מהדבר "הזוועתי" שעשיתי - ליטפתי את הבן שלי. ברחתי משם כל עוד נפשי בי.
לא זוכרת כמה דמעות נשפכו, (זה לא משהו שהיה שייך לספור באותה תקופה..) אבל אני כן זוכרת שמאז לא נכנסתי לפגיה בלי בעלי. פשוט פחדתי ממנה, לא ידעתי מתי היא תתפוצץ עלי שוב.

 

[צילומנציה]

יווווווו הזכרת לי, התינוק שלי היה בפגיה, ומרוב מכשירים ודברים לא נשאר לי מקום ללטף אותו רק ברגלים. עמדתי וליטפתי אותו בערגה, פתאום באה האחות וצעקה עלי, פשוט בכעס: "לא ככה, זה לא נעים להם, זה מעצבן אותם, רק להחזיק לא ללטף, לתפוס את הרגל ולהחזיק, אחרת הם בוכים".

ואני מרוב הלם, מהדבר "הזוועתי" שעשיתי - ליטפתי את הבן שלי. ברחתי משם כל עוד נפשי בי.
לא זוכרת כמה דמעות נשפכו, (זה לא משהו שהיה שייך לספור באותה תקופה..) אבל אני כן זוכרת שמאז לא נכנסתי לפגיה בלי בעלי. פשוט פחדתי ממנה, לא ידעתי מתי היא תתפוצץ עלי שוב.

ואני שאלתי את האחות- למה אף אחד לא בוכה בפגייה הזו??? בוכים בלי קול.

 

[מאושר]

אני אחרי התאריך...
ואתם עושות מהזה חשק ללדת
אבל תאמת שאף פעם לא בכיתי אחרי לידות. (רק לפני...)

 

[הני מושקוביץ]

מחכים לסיפור שלך, בקרוב....

 

[האיה]

פינתי לי ממש זמן לקרא בנחת.
אני קוראת וחושבת איזה הפוכות אנחנו לקרא סיפורים...
ולהתגעגע ולהתרפק על הרגעים והזכרונות האלו.
נראה לי שזה מה שאומרים שהקב"ה משכיח את הכאב של הלידה...

 

[מימי זו]

חמודות אתן

אני מחכה מחוץ למיון יולדות, בדרך לזירוז, משתגעת מעצבים, מסרבת לסגולות שנשות בני ברק הצדקניות מציעות, לא בא לי להגיד תהילים ואת הספר המשעמם שהיה שם כבר קראתי, את בעלי שילחתי לארגן את הגדולה, ואימאלה, היום אני יולדת
ואז מופיעה אישה צעירה עם טרולי, נראית קלאסה של יולדת בפוטנציה, ואיתה משלחת של נשים מבוגרות, מחויכות ומפטפטות. אחת מהן שואלת איש צוות שיוצא מפתח המיון:
"סליחה, איפה יולדים פה?"
הוא מסביר לה פנים: "בבקשה, פה יולדים! " בתנועה רחבה לעבר הדלת.
וכל המשלחת מהדסת פנימה.

 

[hila]

חחחח אני לא אשכח כמה אחותי בכתה אחרי לידה ראשונה שהיא הבינה מה זה לידה אמיתית...

 

[האמת שבדרך]

חמודות אתן

אני מחכה מחוץ למיון יולדות, בדרך לזירוז, משתגעת מעצבים, מסרבת לסגולות שנשות בני ברק הצדקניות מציעות, לא בא לי להגיד תהילים ואת הספר המשעמם שהיה שם כבר קראתי, את בעלי שילחתי לארגן את הגדולה, ואימאלה, היום אני יולדת
ואז מופיעה אישה צעירה עם טרולי, נראית קלאסה של יולדת בפוטנציה, ואיתה משלחת של נשים מבוגרות, מחויכות ומפטפטות. אחת מהן שואלת איש צוות שיוצא מפתח המיון:
"סליחה, איפה יולדים פה?"
הוא מסביר לה פנים: "בבקשה, פה יולדים! " בתנועה רחבה לעבר הדלת.
וכל המשלחת מהדסת פנימה.

 

[אמא פלוס]

אני קוראת את האשכול ברתק,
ויכולה לספר לכן שסיפור אחד של יולדת מתוסכלת ובוכה,
הוליד את מגזין "אמא פלוס".
הייתי בבית החולים, חילוני ומשעמם,
וחיפשתי חומר קריאה לנשמה המיובשת.
פתחתי את הארון ומצאתי שם איזה עיתון להורים.
השיעמום הביא לידי חטא - וקראתי.
שאלתי את עצמי - למה אני צריכה לחפש חומר בכלל, ולמה את החומר הזה אי אפשר למצוא בשום מקום משלנו?
מאז התחלתי "לשגע" הרבה נשים מוכשרות שירימו דבר כזה, אבל כל אחת אמרה לי שזה משימה מאד מורכבת.
ברגע מסוים הרגשתי במין כח משמים שדוחפים אותי למשימה,
ובאמת כעבור חודש מלידת ביתי, כבר התחלתי לעסוק במגזין, כשהיא היתה פחות מגיל חצי שנה, ב"ה יצא המגזין הראשון של אמא פלוס.
היעד הראשון שהועדתי לו - זה חלוקה בבתי החולים.
אז מי אמר שיולדות "מסובבות" זה דבר כ"כ גרוע?

 

[manof1]

מחר אני אהיה בבית החולים ואשמח אם יש משהי מוכשרת שרוצה לכתוב לי את זה ולאייר אנסה לבד (או שאבקש עזרה).
תודה

הבטחת איורים..... מחכים במתח

 

[yosher2005]

קשה לי להתאפק, יש משהו שרציתי לומר כבר מתחילת האשכול ולא העזתי.

אני בטוחה שכל אחת שמחה לחלוק כאן את הסיפור שלה, בין אם הוא קוריוז משעשע ובין אם הוא זיכרון קשה יותר.
אבל ברגעים אלו - בל נשכח את אלו שלא יכולות להשתתף עדין באשכול הזה, כי הסיפור שלהן עדין לא נולד.
אנחנו מחזיקות לכן אצבעות ומחכות איתכן בתפילה לסיפור שלכן בקרוב, ושהדמעות תהיינה דמעות מסוג שונה.
וסליחה אם העבתי למישהו על מצב הרוח.

 

[chavi9]

קשה לי להתאפק, יש משהו שרציתי לומר כבר מתחילת האשכול ולא העזתי.

אני בטוחה שכל אחת שמחה לחלוק כאן את הסיפור שלה, בין אם הוא קוריוז משעשע ובין אם הוא זיכרון קשה יותר.
אבל ברגעים אלו - בל נשכח את אלו שלא יכולות להשתתף עדין באשכול הזה, כי הסיפור שלהן עדין לא נולד.
אנחנו מחזיקות לכן אצבעות ומחכות איתכן בתפילה לסיפור שלכן בקרוב, ושהדמעות תהיינה דמעות מסוג שונה.
וסליחה אם העבתי למישהו על מצב הרוח.

יושר,
הוצאת לי את המילים מהפה. והעלית לי דמעות...

 

[yaffab]

לי האשכול הזה מוליד דמעות בעינים...
לידה היא חוויה שמביאה לרגשות הכי עמוקים של תחינה ובקשה, קרבת ה' והודיה.
הלוואי שכולנו נזכה לחוות את הרגעים הללו בשמחה ובנחת.

 

[רי]

קשה לי להתאפק, יש משהו שרציתי לומר כבר מתחילת האשכול ולא העזתי.

אני בטוחה שכל אחת שמחה לחלוק כאן את הסיפור שלה, בין אם הוא קוריוז משעשע ובין אם הוא זיכרון קשה יותר.
אבל ברגעים אלו - בל נשכח את אלו שלא יכולות להשתתף עדין באשכול הזה, כי הסיפור שלהן עדין לא נולד.
אנחנו מחזיקות לכן אצבעות ומחכות איתכן בתפילה לסיפור שלכן בקרוב, ושהדמעות תהיינה דמעות מסוג שונה.
וסליחה אם העבתי למישהו על מצב הרוח.

את לא צריכה להתאפק. כל הכבוד לך

 

[גלבוע]

די !איזה סיוט!
הייתי בוכה גם אם לא הייתי יולדת...
אבל, למה כולן החליטו ללדת ביום הראשון של המלחמה?

למה.
הלחץ עושה משהו לאנשים....