הראיה לדיון האם שתיה מתוקה וסוכר בכלל, ממכר או לא, אינה יכולה להיות מאחת שיש לה 'שיטה' לגמילה מהתמכרות כל שהיא, כיון ששקולי הקביעה שמדובר בהתמכרות נובעים מרצונה למכור את הקורס שלה, ולא מתפיסה אמיתית שמדובר בהתמכרות.זה גמילה משתיה מתוקה.
לדעתי, אין גמילה ממוצרים לא ממכרים.
ההחלטה אם מדובר בהתמכרות או לא, היא אובייקטיבית ותלויה במספר פרמטרים:
אני מצטט מכאן:
"
אבחון של אדם הסובל מהתמכרות נקבע על פי שבעה קריטריונים. אם הנבדק עומד בשלושה מתוכם, הוא מוגדר כ"אדם מכור":
- האדם המכור מפתח סבילות לחומר ועם הזמן עליו לצרוך יותר חומר על מנת לחוש בהשפעותיו.
- ההתמכרות מלווה בכאבים פיזיים ותגובות נפשיות קשות.
- המכור רוצה לשלוט בצריכתו את החומר או בביצועו אך אינו מצליח.
- המכור מתכנן כמות מסוימת של חומר אך נוטל יותר.
- המכור משקיע חלק ניכר בזמנו בצריכת החומר.
- ניכרת פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים.
- המכור יודע כי החומר עלול להזיק לו בתחומים רבים בחיים, אך עדיין ממשיך להשתמש בכפייתיות.
הסעיף היחיד ששייך לצריכת סוכר הוא סעיף 3 ואולי גם 4. מכאן שצריכת סוכר אינה התמכרות.