לצערנו כיום בהרבה מקומות יש קהל לא קטן שקצת... נחיתי לגבי מיקומו בסמינר/ישיבה, ואם קורה מקרה שכזה לא תמיד יש את הכוח והאומץ לקום ולדבר, ולפעמים כשכן קמים וכן מדברים מגלים שהקמת קואליציה שלמה מנגד.
הפחד, ההרגשה הנוראית הזו של פושעת המדינה זה לא משהו שניתן למחוק ברגע אחד של ההתנצלות.
ולא שאני ממליצה לנסות לשתוק ולבלוע, אבל כן להתנהג בחוכמה ולא לצעוק בכיכר העיר כי מה לעשות המציאות מוכיחה פעם אחר פעם שזה רק מזיק ולא מועיל.
לקחתם לי את המילים
התלבטתי אם לכתוב את זה, אבל לצערי זה כל כך כל כך נכון. וד"ל.
יש אנשים שכנראה אין להם פריבילגיה להתלונן, וזה מתסכל, אבל ממש.
מכירה כאלה שנאלצו לשתוק על התנהגויות (גרועות!) של מישהו מהצוות, כי תגידו תודה שאתם כאן בכלל.
בעוד אחרים בעלי זכויות אחרות...... שנעשה להם רק חצי מזה- הרימו קול זעקה בלי לחשוב פעמיים.
אני הסתכלתי מייד לבדוק את שם הניק, לא נראה ששם זו הבעיה ; )
הבעיה שלא תמיד הגיוני להוציא ילד "באמצע החיים" מכיתה, ממקום לימוד.
זה ממש לא כזה פשוט כמו שמתארים את זה כאן.
ובכל מקרה, גם אם כן יצליחו איכשהו, ייגרם לו סבל גדול מזה.
תחשבו שבת בסמינר לפעמים לקח לה המון זמן בכלל להתקבל,
היא כבר שם, עם כל החברה שיש לה- פתאום לעזוב??
וגם לא בכל אזור יש אופציות לתחליף ראוי.
בכל אופן, באשכול הזה נשמע רק קולו של הרוע
ומישהו שיראה את האשכול עלול לחשוב שהצוותות הם תרכיב של אנשים נוראיים
חשוב לי לומר שיש גם את הצד השני של המטבע- וחד משמעית- הוא רחב יותר!!!!
יש רבה שמרגש אותי לחשוב איך הוא מציל חיים כפשוטו, שיש לו המון המון זכויות בגידול של הילד
רבנים שכותבים לבחורים הערות מחממות לב ומעודדים אותם בצורה שלא תיאמן
וכמובן גם מורות שבמסירות ויחס סבלני מצילות נפשות!
(וזה חוץ מאלה שסתם אנשים נחמדים וכייפים)
תכל'ס אנשים בצוות חינוכי (לאו דווקא מחנכת כמובן)
- חייבים לדעת שיש להם אחריות עצומה בידיים (יותר נכון בפה, בלב, ובמאור העיניים)
וזה יכול להיות לטוב ולמוטב.