עזרה מה ההבדל בין פיליפינית לאמא?

[היסמין יר]

מה אתם מדברים בשמה למה היא מרגישה את מה שהיא מרגישה
מישהו שאל אותה על כך ?
טבעם של אנשים לשים את סיפור חייהם למקומו של השני
ולא תמיד הנתונים מתאימים

 

[מרשמלו]

@ששונית , זה נושא שמתאים יותר לפורום חכמת נשים (אשמח להמליץ עלייך שם).
יש הרבה דברים ששם אפשר לפתוח בעדינות, וכאן לא.

גם לנשים שלא בפורום מגיע לפעמים...
וששונית, כשתרצה, ההמלצות כבר בפנים!!

 

[פשוש]

רגשות כאלו של חידלון וחוסר אונים מתעוררות אצל אישה כשמערכת היחסים עם הבעל העלתה אבק.
אישה שמקבלת אנרגיות כוח מבעלה וזוכה לקשר תומך ופורה מסוגלת לעשות הכל בכל מכל כל מבלי להרגיש כל מאמץ.
כדאי לבדוק כיצד לרענן את הקשר ולטפח אותו.
כל העצות הנ"ל נכונות ויפות אך כשהעיקר חסר מן הספר זה בגדר בניית בית חולים מתחת לגשר.
בהצלחה ויפה שעה אחת קודם.

ממש לא חושבת כך!
שלוש ילדים ברצף זה קשה מאד!
מאמינה שכל אחת מרגישה יום אחד פיליפינית, ובמשנהו מתחזקת ומחזקת את עצמה שהיא עושה שליחות ועבודת קודש והיא אמא טובה וכו וכו' וכו'... כל הדברים הנפלאים שנכתבו לעיל.
זה קורה וזה עובר!!!
הבעל יכול לתמוך ולסייע וזה עדיין רק עזרה!!! העול עלינו, מה לעשות....
וגם אם הקשר פורה ונפלא, עדיין היא כל היום עובדת קשה!

 

[מרחבית]

הזכירו כאן כמה פעמים את הבעל. והרי אף אחת כאן לא יודעת באמת את נתוני המשפחה ההיא.
אז אם להעלות 'סיפורים', אז מה דעתכם למשל על אפשרות של בעל צעיר מאוד, שעוזר סביב השעון עם שלושה קטנטנים ועבודות בית, לא מצליח למלא את חובותיו בחוץ, טענות כלפיו בבית, לא ממש מבין לאן אשתו נעלמה ואיפה החיות שהיתה לה פעם, הבלגן חוגג בבית ובלב, והוא לא יודע מה עוד הוא יכול לעשות ולא עשה - כדי לזכות לראות אותה סוף סוף מרוצה...
'האם הסיפור הזה היה באמת?' - 'לא יודעת. אבל הוא יכול להיות...'.

 

[לצאת מהריבוע]

ם לנשים שלא בפורום מגיע לפעמים...
וששונית, כשתרצה, ההמלצות כבר בפנים!!

בס"ד
איך נרשמים? ומה עושים שאין המלצות?
תודה

 

[חושב מחדש]

3 ילדים צפופים, זה שיא השיאים של הקושי באמהות לילדים.

בתור הורים ללא מעט ילדים,
התקופה של 3 ילדים, עולה באלפי אלפי מונים על הקושי שיש ב4 וחמשה וששה וכו',
זו תקופה שאי אפשר להסביר למה היא כל כך קשה, ומה כל כך מורכב בה.
אבל כשאני רואה הורים ל3 ילדים, אני ניגש ואומר - עם הרביעי זה יעבור.

 

[ארבע]

תמיהני מהיכן הקביעה, שהרי כל אדם הוא בעל ניסיון על חייו שלו בלבד...

אני מכירה אמהות לחמישה-ששה-שבעה-שמונה ילדים, חלקן ילדו בצפיפות, וגם הן חוות קשיים. יש ילדים עם קשיים בריאותיים/גופניים/התנהגותיים/חינוכיים, החיים שלהן לא הוקלו עם כל לידה, והלידה השלישית לא היתה הקלימקס שממנו ישנה ירידה תלולה ברמת הקושי.

 

[חושב מחדש]

תמיהני מהיכן הקביעה, שהרי כל אדם הוא בעל ניסיון על חייו שלו בלבד...

אני מכירה אמהות לחמישה-ששה-שבעה-שמונה ילדים, חלקן ילדו בצפיפות, וגם הן חוות קשיים. יש ילדים עם קשיים בריאותיים/גופניים/התנהגותיים/חינוכיים, החיים שלהן לא הוקלו עם כל לידה, והלידה השלישית לא היתה הקלימקס שממנו ישנה ירידה תלולה ברמת הקושי.

אני לא מדבר על מקרים מיוחדים, אלא מתוך ניסיון אישי, ושיחות עם המון חברים..
כאשר ישנה סיבה נוספת, זה כבר נושא אחר לגמרי.

צפיפות... רק לשם הידע - כשהבת ה9 שלי נולדה, עדיין בקושי חגגנו בת מצוה לראשונה.

 

[סמינר דוד]

לא קראתי את כל האשכול, אבל מה שקראתי מדבר בעיקר על תפקידה של האם היהודיה, ועל הצדקות ומעשי החסד שלה.

או על טיפול שהיא צריכה.

אשה שמרגישה שהיא פיליפינית, לא יעזרו האמרות הקדושות והאמיתיות. קשה לה וזהו.

כל אשה בריאה, עושה את כל העבודה של הבית מתוך רצון, גם כשזה קשה, ולא חשובה דרגת הקושי.

אם בכל זאת אשה קשה לה והיא יורדת לפסים של חוסר הערכה עצמית בגלל הקושי, יתכן גם שהיא לא בנויה למירוץ הזה, יתכן שהיא חלשה פיזית, או איטית, או חסר לה את בעלה, שיצא אתה לסיבוב בערב ויתן לה את הכוח למחר. או עוד כמה וכמה אפשרויות.

אי אפשר לאבחן דבר כזה על אדם שלא מכירים.

 

[גרניטא פקאן]

כבוד עצמי אין לה למסכנה. לאן הוא נעלם???
אני אולי פילפינית? בחיים אבל בחיים לא חשבתי על ההשוואה האומללה הזו...
חבר'ה זה מילים יפות כל מה שכותבים פה אבל יש פה משהוא מעבר לכך שאשה חושבת שהיא ללא שום ערך עצמי .אפילו עובד בתברואה גאה בילדיו ובביתו ולא חושב להשוות את עצמו לסודני שישן באיזה בית מוזנח עם עוד ארבעים כמותו...
כמו שכתבו פה כבר קודם אין לי איך להסביר מה ההבדל לבן אדם שחושב שאין הבדל!
זה להסביר לעיוור מה ההבדל בין ברזל לזהב טהור...כשלא רואים את הטוב הבעיה היא אמיתית בלי קשר לנתונים הקיימים.

 

[חפציבה]

אני חושבת שיש, או יותר נכון אמור להיות - הבדל עצום בין אמא לפליפינית:
הקשר של האמא לבני הבית, המעמד שלה, הכבוד וההערכה שהיא מקבלת, העזרה וההתחשבות שאמורים לתת לה. ועצם זה שאלו החיים שלה והבית שלה, זו הבחירה שלה. היא לא באה רק לעבוד.
ואם היא תרגיש ותתייחס לעצמה ולסובבים כמו אמא אז ככה יתייחסו אליה.
(ואם היא מקבלת יחס של פיליפינית למרות הכל, אז אולי באמת משהו לא תקין...)

 

[מרחבית]

כבוד עצמי אין לה למסכנה. לאן הוא נעלם???
אני אולי פילפינית? בחיים אבל בחיים לא חשבתי על ההשוואה האומללה הזו...
חבר'ה זה מילים יפות כל מה שכותבים פה אבל יש פה משהוא מעבר לכך שאשה חושבת שהיא ללא שום ערך עצמי .אפילו עובד בתברואה גאה בילדיו ובביתו ולא חושב להשוות את עצמו לסודני שישן באיזה בית מוזנח עם עוד ארבעים כמותו...
כמו שכתבו פה כבר קודם אין לי איך להסביר מה ההבדל לבן אדם שחושב שאין הבדל!
זה להסביר לעיוור מה ההבדל בין ברזל לזהב טהור...כשלא רואים את הטוב הבעיה היא אמיתית בלי קשר לנתונים הקיימים.

כשמשווים דברים, לא משווים בכל הפרמטרים.
פיליפינית, היא הרבה דברים. היא בן אדם בצלם אלוקים קודם כל. גם לה יש משפחה שהיא גאה בה ואוהבת אותה...ועוד הרבה דברים אחרים, שלא קשורים כאן לעניין.
בשבלינו פיליפינית מסמלת את התפקיד של עובדת ועוזרת הבית. ועל זה היתה ההשוואה.

 

[ארבע]

אני לא מדבר על מקרים מיוחדים, אלא מתוך ניסיון אישי, ושיחות עם המון חברים..
כאשר ישנה סיבה נוספת, זה כבר נושא אחר לגמרי.

צפיפות... רק לשם הידע - כשהבת ה9 שלי נולדה, עדיין בקושי חגגנו בת מצוה לראשונה.

טוב, הרזומה שלי בענייני צופף נמוך יותר (: אבל בחסד ה' עלי הייתי אם לארבעה כשבכורתי היתה בת רבע לארבע.

המקרים שנקבתי בהם הם לאו דווקא מיוחדים. זכורתני שבזמנו אמרה לי הסופרת ואשת החינוך שרי וולך שבכל בית ומשפחה ישנו הילד ה'בעייתי' - ילד שדורש הרבה אנרגיות.

גם לא צריך בעיות אקוטיות כדי לגייס לגמרי את מוח ולב ההורים: גמילה מתמשכת עד גיל בוגר, צורך בקידום לימודי, תרפיה כלשהי, התחצפויות, ניתוח כפתורים, פוליפים, הידבקות עיקשת בכינים, קנאה, אלו שמשתמטים מכל תורנות, התובעניים וכן הלאה והלאה. בתכל'ס אין בית שנמלט מאלו, ומכמה ההתמודדויות כאלו יחדיו... והן יכולות להתיש ולשגע מאד.

רק מה? כל קושי הוא זמני, וכמו שחרט שלמה המלך על טבעתו 'גז"י' - גם זה יעבור. אני עצמי מנסה להיאחז במילים הללו.

 

[חושב מחדש]

שבכל בית ומשפחה ישנו הילד ה'בעייתי' - ילד שדורש הרבה אנרגיות.

איני מכיר את האשה הנ''ל, אבל אני ממש לא חושב שבכל בית יש ילד בעייתי, אנחנו ממשפחה גדולה גם אני וגם רעייתי, וכולם עם ב''ה המון ילדים, ולא ראיתי את זה.

לא כאן המקום להכנס, אבל אולי ההורים לעיתים יוצרים ילד בעייתי [ובאמת אין כאן המקום להכנס]

 

[ארבע]

ילד בעייתי זה לא ילד רע. זה ילד שיותר קשה איתו.
זו לא תופעה רווחת?
גם לנו משפחה גדולה מסביב, ב"ה, ולא נראה לי שמישהו נמלט מהעניין...

 

[ממוחשבת]

מה שאכן קשה בשלושה ילדים צפוף זה הקושי הטכני.
בתקופה הזו הכל רק על ההורים: קניות, הבאת ילד לגן, החזרה מהגן וכו'...
אני זוכרת את עצמי אחה"צ תקועה בבית ואם חסר משהו לארוחת ערב אין איך לצאת.. ואין את מי לשלוח.
לאט לאט הילדים גדלים ופתאום יש עוד זוג ידים בבית שיכול לקנות ולעזור מעט.

 

[חושב מחדש]

ולא נראה לי שמישהו נמלט מהעניין

אני חושב אחרת.
כלומר - יתכן ויש ילד שפחות קל לו מאחרים,
אבל לא ברמה כזו שמקשה על כל המשפחה.

וטוב להודות לד'.

 

[אשר כותבת]

אני לא מדבר על מקרים מיוחדים, אלא מתוך ניסיון אישי, ושיחות עם המון חברים..
כאשר ישנה סיבה נוספת, זה כבר נושא אחר לגמרי.

צפיפות... רק לשם הידע - כשהבת ה9 שלי נולדה, עדיין בקושי חגגנו בת מצוה לראשונה.

גם לי אמרו את זה עם השלישיה שנולדו לנו צפופים מאד.
כשהרביעית הגיע, נהיה קשה פי כמה.
רק מה, כשיש ארבע צפופים, אז יורד האסימון שב-א-מ-ת אי אפשר להסתדר
ומתחילים להביא עזרה מבחוץ- כמו בייביסיטר ליציאות זוגיות (שלא חלמנו אף פעם לצאת, כי לא משאירים כאלו פיציים עם מישהי מהשכונה).
מזמינים מנקה/עוזרת. מתחילים גם להנמיך ציפיות ממראה הרצפה והקירות ולא רודפים אחריהם בלי הפסקה.

ואז אומרים בכיף: "אח, כשהיו לי רק שלושה היה יותר קשה"

 

[אשר כותבת]

איני מכיר את האשה הנ''ל, אבל אני ממש לא חושב שבכל בית יש ילד בעייתי, אנחנו ממשפחה גדולה גם אני וגם רעייתי, וכולם עם ב''ה המון ילדים, ולא ראיתי את זה.

לא כאן המקום להכנס, אבל אולי ההורים לעיתים יוצרים ילד בעייתי [ובאמת אין כאן המקום להכנס]

סליחה, אבל לא מסכימה בכלל.
ילד בעייתי זה לא יצירת ההורים!
ילד בעייתי יכול להיות ילד עם מוסחות גבוהה בלימודים שדורשת יותר השקעה בלימודים עם ההורים.
ילד עם בעיה שפתית שצריך יציאה פעמיים בשבוע לקלינאית
ילד עם בעיית התנהגות בגלל קושי קוגנטיבי מולד
וכן על זו הדרך.

וכולי תפילה שלעולם לא תתקלו לא בביתכם ולא בבית המשפחה המורחבת באף ילד בעייתי.

 

[חושב מחדש]

אז יורד האסימון שב-א-מ-ת אי אפשר להסתדר

זה אכן חלק מההקלה כשיש ארבעה ילדים.
הקונספט אבל שב3 ילדים, זה היה קשה בטירוף....