עזרה מה ההבדל בין פיליפינית לאמא?

[חושב מחדש]

מקסימום האינטרקציה בין ההורים לילד המסוים הזה - לא 'הלכה' טוב

לפני מספר שנים בהרצאה למורות של הרב נחום דיאמנט הוא אמר - למורות יש הצלחה עם 85 אחוז מן התלמידות...
כל המורות חייכו מאוזן לאוזן - והנהנו בראש לתשובת כן.
ואז הוא הרים קולו ואמר - אם זו התוצאה.. אז למורות יש אפס אחוז הצלחה עם התלמידות...
ומדוע?
85 אחוז מהילדים יצליחו בחייהם החברתיים והלימודיים עם המורה ובלעדיה.
ה15 אחוז, הם אלו שזקוקות לה... ודווקא בהם היא נכשלת.

בחינוך ילדים זה שונה, אבל הרעיון דומה.
עם רוב הילדים כייף וקל להסתדר, דווקא אלו שזו התמודדות להסתדר איתם, הם התפקיד שלנו, והם מדד ההצלחה שלנו.

יש ילדים שפשוט זקוקים ליותר. בלי קשר לבעייתיות משום סוג

כתבתי רוב ולא כל..
לא הכללתי - אלא בסך הכל כתבתי שלא מעט מן הבעיות נוצרות על ידי ההורים,
ואוסיף ואומר שחלק גדול מן הפתרונות לבעיות תלוי כן בהורים...

 

[cherry c]

למען האמת, התגובות על האושר העצום והשליחות המופלאה והשכר האלוקי ודומיהם די עיצבנו אותה, כמו שהרבה אמרו כאן, כי היא יודעת את זה היטב ויכולה גם למסור סדרת הרצאות בנושא.

התלבטתי אם להזהיר אותך שלא למסור לה את אלו.
התגובות האלו זה מלח על הפצעים.

 

[כוכב103]

לא קראתי את האשכול מפאת אורכו
אני חושבת שמי שמרגישה על גבול הפיליפינית- צריכה לעשות עם עצמה עבודה יסודית.

אנא עבדא דקודשא בריך הוא - אני וכל עובדי ה' הם לגמרי עבדים, אבל מן הזן המובחר והנבחר.
אני חייל בצבא מרומם, נבחרתי לתפקיד הזה ואני גאה בו.

אני גם יודעת שאחרי ה-120 שלי מחכה לי שם קופה - שכר טרחה על היותי עבד נאמן.
ונאמן הוא בעל מלאכתי שישלם לי שכר פעולתי...

הדימוי פיליפינית הוא לגמרי בעייתי, כי הוא נובע מתסכול, מאי הבנה מה תפקידה של אמא יהודיה, מחוסר הערכה למקומה ולמעמדה. ממליצה לה להיות בקשר עם נשים חרדיות שמחות בחלקן ולהתרחק מאלו שמרפים לה את הידיים.

 

[פשוש]

הכי אני אוהבת את אלה שמסבירות: "ההבדל הוא ש..."...
זה נראה לי תסכול הכי גדול, אם את מרגישה צורך להסביר....

 

[ששונית]

לא קראתי את האשכול מפאת אורכו
אני חושבת שמי שמרגישה על גבול הפיליפינית- צריכה לעשות עם עצמה עבודה יסודית.

אנא עבדא דקודשא בריך הוא - אני וכל עובדי ה' הם לגמרי עבדים, אבל מן הזן המובחר והנבחר.
אני חייל בצבא מרומם, נבחרתי לתפקיד הזה ואני גאה בו.

אני גם יודעת שאחרי ה-120 שלי מחכה לי שם קופה - שכר טרחה על היותי עבד נאמן.
ונאמן הוא בעל מלאכתי שישלם לי שכר פעולתי...

הדימוי פיליפינית הוא לגמרי בעייתי, כי הוא נובע מתסכול, מאי הבנה מה תפקידה של אמא יהודיה, מחוסר הערכה למקומה ולמעמדה. ממליצה לה להיות בקשר עם נשים חרדיות שמחות בחלקן ולהתרחק מאלו שמרפים לה את הידיים.

דוקא תגובה כזו היא זו שמרפה את הידים.
את כל המליצות הפומפוזיות האלו יודעת כל אמא יהודיה ואולי אם כן תקראי את כל האשכול תביני יותר.

 

[מגנום]

תתפלאי לשמוע, אבל יתכן מאד שהיא והילדים היו מרגישים מצויין גם אם לא היא בעצמה היתה מכבסת, מבשלת, מגהצת ועושה את כל העבודות של הפיליפינית

תראי מה קורה אצל הרבה משפחות חרדיות בחו"ל, ששם האמא היא רק מנהלת העבודה, ומי שבפועל עושה את כל העבודות הסיזיפיות האלה זו אכן פיליפינית או הודית, ולאמא נשאר זמן וכח להנות באמת מהילדים, נדמה לי שפה בישראל התבלבלנו קצת (או שאולי כורח המציאות הביא לכך?) והאשה+עבודות הבית הפכו להיות אישיות אחת,
אם הבית נקי=את מושלמת, אם הבית מלוכלך=את כישלון
וקחו את זה גם לשאר העניינים הטכניים האלה.
יש דברים שאכן רק האמא יכולה לעשות - ליצור אוירה טובה בבית, לחנך לערכי התורה והמצוות - לזה אין תחליף לאמא!!!
אבל לשאר הדברים הטכניים של "הפיליפינית" - יש ועוד איך יש תחליף.- שלפעמים אפילו טוב יותר מהמקור

הלואי!
אבל במציאות הקיימת אלו הן האפשרויות.
לפעול, (ולקחת קצת עזרה) = בית מתפקד
להזניח (קורה גם אצלי בתקופות מסויימות) = בית על גלגלים וכולם עצבניים
בטח שנעים לחלום על פיליפינית צמודה אבל כל עוד זה לא ריאלי, כדאי לפעול בצורה שתועיל ותהנה את כולם.
(כמובן לקחת פסקי זמן, לנסות כמה שאפשר להנות מהקיים ולזכור שפיליפינית אח"כ הולכת לשיממון ואת נהנת מעמלך ויכולה לחשוב על מה שעשית ולשאוב מלא חפניים סיפוק ואושר [לא גורם לך אושר לראות אותם שבעים ונקיים במיטות ישנים כמו מלאכים והלב שלך גואה שכל זה בזכותך??] )
ובזמנים שבאמת קשה- לזכור שזה רק זמני! בהמשך בעז"ה יהיה יותר קל, יותר כח ויותר זמן להרגיש אמא במלוא מובן המילה.

 

[מרחבית]

עם רוב הילדים כייף וקל להסתדר,

ועדיין עבור כל ילד, קל ככל שיהיה, נדרשת השקעה גדולה מאוד, וגידול כל ילד וילד הוא דבר עצום וראוי להערכה גדולה.

דווקא אלו שזו התמודדות להסתדר איתם, הם התפקיד שלנו,

גם הם התפקיד שלנו, לא רק. וכמו שציינו - האתגר איתם והקושי לכל המשפחה - גדול יותר.

והם מדד ההצלחה שלנו.

ממש לא מסכימה. אנחנו לא מסתכלים על התוצאה, כי היא לא בידינו.
ובכלל, לשדר שהצלחות הם לא שלנו וכשלונות כן, זה גרוע כמו לשדר שהצלחות הם שלנו וכשלונות - לא.

כתבתי שלא מעט מן הבעיות נוצרות על ידי ההורים,
ואוסיף ואומר שחלק גדול מן הפתרונות לבעיות תלוי כן בהורים...

ומה המסקנה מהאמירות האלה בהקשר לקושי בגידול ילדים עם בעיות?

 

[חושב מחדש]

וגידול כל ילד וילד הוא דבר עצום וראוי להערכה גדולה.

ברור -
תפקיד חיינו הוא חינוך ילדינו..

וכמו שאמר הרש''ר הירש זצ"ל, חינוך הילדים מתחיל בחינוך עצמי, ואז החינוך העתידי קל יותר.

גם הם התפקיד שלנו, לא רק.

צודקת.

ממש לא מסכימה. אנחנו לא מסתכלים על התוצאה, כי היא לא בידינו.

הצלחה זו לא תוצאה - הצלחה זה הדרך.
את התוצאה אבא שלמעלה קובע.

ומה המסקנה מהאמירות האלה בהקשר לקושי בגידול ילדים עם בעיות?

לא נושא לפורום מכובד ככל שיהיה.
אבל מלמד אותנו המון עד כמה כח ועוצמה יש בידים שלנו, להיטיב לילדים או ח''ו להפך.

 

[nicky]

טוב, נו, היא לא התכוונה לפיליפינית-פיליפינית עם עיניים אליפסות, שיזוף ושיער חלק.
אלא כמו שכל אמא צועקת לפעמים בבית, תוך כדי שהיא מרימה גרביים מהרצפה בסלון:

"תגידו מהההה?? אני פיליפינית שלכם????"

זה הצחיק אותי נורא, אבל גם העלה לי איזו מחשבה שבא לי לשתף..

בגלל מכלול של כל מיני נסיבות - בשנות ילדותי היתה תקופה מסוימת של מס' שנים שגרה איתנו עוזרת פיליפינית. (אל תקנאו, נכון שזה מאד מקל בדברים מסוימים, אבל זה גם בא עם הרבה מאד חסרונות. שעד היום, לא מעט שנים אחרי, אני מרגישה אותם...)

יחד עם זאת - תמיד חונכנו שגם פיליפינית היא לא הפיליפינית שלנו!!!
אף פעם לא השארנו גרביים בסלון או צלחות על השולחן או עטיפות על הרצפה...
גם אם היום בזמן לחוץ אני כן אצא מהבית אם התינוקת זרקה עטיפה על הרצפה- בזמנו לא הייתי עושה את זה, כי הבנתי כמה זה לא מכבד להשאיר למישהו אחר לאסוף את הזבל שלך, ואיך הוא אמור להרגיש עם זה.

אדם הוא אחראי לעצמו ולביתו. התפקיד של הפיליפינית הוא לתחזק ולנקות לעומק, אבל חייבת להיות מחשבה על הדברים גם מהצד השני. הפיליפינית היא לא המשרתת האישית ולא התחליף לידיים של אף אחד (ב"ה!).

אז לכל הבעלים שפשוט לא התרגלו לחשוב על זה - בפעם הבאה שאתם משאירים את הנעליים בסלון או את הצלחת על השולחן..... תיזכרו בהשוואה הזו לפיליפינית ותבינו שלפעמים כשהדברים נעלמים משם אח"כ באורח פלא---- כנראה שיש מישהי שטיפלה בזה, ואולי אולי אולי הרגישה קצת כמו עובדת זר מלוכסנת עיניים......

(ואחרי שתפנימו את זה, נתחיל לדבר גם על זה שלכל פיליפינית יש גם יום או יומיים חופש והיא גם לא קמה בלילה לילדים... אבל כל דבר בעיתו)

 

[ריקיה]

לדעתי נשים מוכנות ויכולות לעשות המון
הן צריכות רק שיעריכו אותן
לפעמים כמה מילים עושות את כל ההבדל...

 

[מרחבית]

לא נושא לפורום מכובד ככל שיהיה.

אכן.
ובכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב משהו מאוד כללי שלמדתי בהתעסקות עם עצמי ועם אחרים. וכמובן לא חייבים לקבל.
כל דבר שאנחנו משדרים לעצמנו או לאחרים שקשור בבניה רוחנית ונפשית, טוב שיעבור את הסינון הבא: האם הוא בונה או שהוא מסיג אחורה...
כלומר, גם אם האמירה נכונה ואמיתית (שלא לדבר על אמירות וססמאות שגויות) זה לא מספיק. כי כל דבר אפשר להסתכל עליו בכמה וכמה צורות שונות שכל אחת מהן היא נכונה ואמיתית.

לדוגמא מתחום אחר: ילד (לא ממש קטנטן) רצה לעשות משהו אסור בשבת, אבל הוא לא עושה.
מה האמת בקשר לזה?
- 'עצוב שילד שגדל בבית חרדי, בכלל חושב על דבר כזה. לא מתאים לחינוך, לאווירה בה גדל ולדוגמא האישית שראה תמיד'.
- 'כל הכבוד שעל אף הרצון החזק שלו לעשות דבר שהוא אסור בשבת - הוא התגבר ולא עשה את מה שרצה!'

שני המשפטים נכונים. אז מה לשדר לילד? במה להתמקד? על איזו אמת לכוון את אור הפנס?
כאן באה השאלה הקריטית: מה יבנה אותו?! ומה יגרום לו לסגת אחורה?!
התשובה השקולה והכנה לשאלה הזו - היא היא האמורה לכוון אותנו על מה לשים את הדגש.

 

[חושב מחדש]

לכתוב משהו מאוד כללי

הנושא אותו העלת, עלה בכתבי רבותינו זי''ע כבר לפני מאה שנים ויותר,
לסבא מקלם, לרבנו ירוחם ממיר, ואפילו בכתבי המהר''ל נמצא הקשרים לנושא זה.
אבל - הוא שונה במהותו מהנושא עליו כתבתי.

 

[מרחבית]

אבל - הוא שונה במהותו מהנושא עליו כתבתי.

הנושא של לבחון מה מועיל ומה מזיק - איננו שייך לכל תחום ותחום?...

 

[חושב מחדש]

הנושא של לבחון מה מועיל ומה מזיק - איננו שייך לכל תחום ותחום?...

הנושא של מה מועיל ומה מזיק הוא בוודאי קשור לכל דבר,
אך הוא נושא כללי ומהותי.

הכתיבה שלי הייתה על המבט של מעשי האישיים בהשפעה על ה'בעיתיות' של הילד,

 

[secret]

הכתיבה שלי הייתה על המבט של מעשי האישיים בהשפעה על ה'בעיתיות' של הילד,

אני מסכימה עם הדברים,
הרבה ממה שקורה עם הילדים זה תוצאה ישירה של דברים שקשורים אלינו.
לפעמים די בזה שנעשה עבודה עם עצמינו, ואת התוצאות נראה על הילדים..
[וגם עלינו, גם עלינו]

 

[מרחבית]

אני מסכימה עם הדברים,
הרבה ממה שקורה עם הילדים זה תוצאה ישירה של דברים שקשורים אלינו.
לפעמים די בזה שנעשה עבודה עם עצמינו, ואת התוצאות נראה על הילדים..
[וגם עלינו, גם עלינו]

ודאי שזה נכון בהרבה מקרים. השאלה באיזו צורה עובדים עם הורים שהם לא במקום הזה, אלא במקום של קריסה, ו/או חוסר יכולת, וכל דיבור על 'תוצאה מההורים' נותנת להם עוד אגרוף בלב ותחושת בדידות נוספת.

 

[חושב מחדש]

השאלה באיזו צורה עובדים עם הורים שהם לא במקום הזה

המון תמיכה וחיזוקים,
וכמו שכתבתי בשם הרב הירש, ההורה מחנך אחרי שהוא נמצא במקום שטוב לו,
אז קודם כל נביא את ההורים למקום הטוב להם, ואז נתחיל לדבר על חינוך דור העתיד.

 

[מרחבית]

אז קודם כל נביא את ההורים למקום הטוב להם,

רבים מדלגים על השלב הקריטי הזה...
ואגב הוא אמור להיעשות בכבוד אמיתי, בגובה העיניים ובענווה.

 

[חושב מחדש]

רבים מדלגים על השלב הקריטי הזה...

בזה אני נאלץ בכאב להסכים איתך.
טעות קריטית.


ישנו ווארט יפה של אחד האדמורי''ם - לא זוכר כרגע מי הוא.

כתוב 'קל מלא רחמים'
מה הפירוש מלא רחמים..

משל למה הדבר דומה - לכוס יין מלאה עד הסוף, אם אמשיך לשפוך לתוכה, יצאו טיפות יין אחרות, והכוס לא תגמר.
אבל אם הכוס ריקה, ורוצים להעביר ממנה לאחרים - כל טיפה שהכוס נותנת לאחרים, היא עצמה מתרוקנת.

האדמו''ר אמר זאת כמשל להקב''ה,
אבל למעשה זה משל לכל סוג של נתינה,
ובטח ובטח לנתינה אין סופית של ההורים.

כאשר ההורים מעניקים לילדים והם לא מלאים - זה מרוקן אותם.

 

[secret]

ודאי שזה נכון בהרבה מקרים. השאלה באיזו צורה עובדים עם הורים שהם לא במקום הזה, אלא במקום של קריסה, ו/או חוסר יכולת, וכל דיבור על 'תוצאה מההורים' נותנת להם עוד אגרוף בלב ותחושת בדידות נוספת.

חס ושלום!!
אני ממש לא בעד דיבור ישיר ופוגעני כל כך,
וודאי שלא להגיד להורים 'תקשיבי אמאל'ה, תבדקי מה לא בסדר אצלך ואח"כ תלכי לבדוק מה קורה עם הילד...'
אמירות כאלה, לא רק שלא מועילות, הן הורסות כל חלקה טובה ומרסקות אל התהום [הפעורה ממילא].

רק כשמדברים באופן כללי באיזה פורום נחמד ובלי קושי מסוים שהעלו, שם אני מרשה לעצמי לדון גם בסוגיה הזאת.
לא כלפי ההורה עצמו ולא כשיש בעיה או עולה קושי,
אלא במסגרת כוללנית ומרחבית אפשר להעלות את הנקודה הזאת, שהרבה פעמים המקום שלנו, כהורים, בא בצורתו לביטוי דווקא על הילדים.
וכשאנחנו עובדים על המקום הזה, אז יש מצב שהבעיה של הילד באה אל פתרונה ללא צורך במטפלים למיניהם.
בדידי הווא עובדא.
אני לא מצטטת סיסמאות שקראתי באיזה מאמר קדום.

וכמובן ללא הכללות וגו'
ואין בדברים התוויה רפואית וגו'
יש בעיות שצריכות טיפול וגו'
ותחסכי לי את עוד משפטים בסגנון עם סיומת וגו'