עזרה מה ההבדל בין פיליפינית לאמא?

[מרחבית]

חס ושלום!!
אני ממש לא בעד דיבור ישיר ופוגעני כל כך,

וואו, סליחה. לא התכוונתי אישית אלייך ולא לאף אחד מסוים, התגובה שלך רק נתנה לי פתח להדגיש את הדברים הללו...

 

[secret]

וואו, סליחה. לא התכוונתי אישית אלייך ולא לאף אחד מסוים, התגובה שלך רק נתנה לי פתח להדגיש את הדברים הללו...

בסדר גמור, זה גם מה שאני הבנתי,
אולי מתוך בהלה עניתי מודגש, שאף אחד לא יחשוב שזו הדרך

[אני נתקלת בתגובות מאוד ישירות ובוטות, מפילות ולא בונות. גם כאן באשכול הזה.
תגובות חסרות הכלה. אז לכן].

 

[חולי]

אני חושבת שלאותה אישה אין צורך בכלל לענות אלא פשוט לעזור.
כשאנו עייפים פיזית ונפשית קשה מאוד להכיל את עצמנו ולכן אנו נופלים למרה שחורה, ומכאן מגיעה ההרגשה של הפיליפינית.

 

[Tweenset]

גם כשיש ילד שדורש יותר משאבים ותשומת לב, לפעמים האהבה כל כך גדולה ועמוקה שהכי כיף בעולם לתת לו את מה שהוא צריך!

בנוגע לצפופים - אני לא יודעת מה לומר.. שכחתי איך זה עם שלוש. יש מצב שהיה באמת קשה..
תכלס - יש תקווה. אפשרי אפילו לשכוח איך היה!

והיום שהם קצת גדלו, אז יש לי מישהו לשלוח למכולת למשל, או לשמור על התינוקת בזמן שאני עושה משהו.. או לקפל יחד כביסה (ולעבו שוב על מה שהם קיפלו) שזה נחמד.
ולמה נחמד? כי מצד אחד הם עוזרים מצד שני הם עדיין בגיל שהולכים לישון מוקדם

 

[חושב מחדש]

ומרחבית

מתאים לסיטואציה

 

[חושב מחדש]

מצד שני הם עדיין בגיל שהולכים לישון מוקדם

תנצלו את הגיל הזה...
אחרי זה צריך לסדר קומה נפרדת לילדים הגדולים, כדי שיהיה מעט שקט להורים, ושעות שינה שפויות.

 

[secret]

כדי שיהיה מעט שקט להורים

יש סיכוי?
אולי אחרי שהם יתחתנו...

 

[חושב מחדש]

יש סיכוי?
אולי אחרי שהם יתחתנו...

הכייף הגדול בילדים גדולים - זה היכולת לשבת בערב ולנהל דיון פילוסופי מעמיק, ניתוח מצבים, ופסיכולוגיים.
לפתע הקשר עם הילדים הוא לא רק הוראות, והסברים, תעשה שיעורי בית וכדומה,
אלא באמת נושאי שיחה מאד מאד מרתקים.

רק שבאותו הזמן החשיבות לשמר את הזוגיות נכון - עולה מדרגה.
לא לשכוח שהשיחה האמיתית היא רק עם הבן/בת זוג.

וכן - יש צורך ליתן על כך את הדעת.

 

[חלבית]

לפני מספר שנים בהרצאה למורות של הרב נחום דיאמנט הוא אמר - למורות יש הצלחה עם 85 אחוז מן התלמידות...
כל המורות חייכו מאוזן לאוזן - והנהנו בראש לתשובת כן.
ואז הוא הרים קולו ואמר - אם זו התוצאה.. אז למורות יש אפס אחוז הצלחה עם התלמידות...
ומדוע?
85 אחוז מהילדים יצליחו בחייהם החברתיים והלימודיים עם המורה ובלעדיה.
ה15 אחוז, הם אלו שזקוקות לה... ודווקא בהם היא נכשלת.

ממש לא נכון!!
נכון ש85 אחוז מהתלמידות תצלחנה עם מורה כזו או אחרת, אך הם לא תצלחנה ללא כל מורה, הן לא תצלחנה בחייהן אם תהיינה ברחוב.
כשמורה מכינה שיעור היא צריכה לחשוב על ה-85 אחוז, לתת להן השקפה ברורה, לחשוב לפני כל מילה איך תפרשנה זאת ה-85 אחוז להטוות להן את הדרך הנכונה.
והיא תקבל שכר רב על כך שהייתה שליחה טובה ל-85 אחוז.

אוי ואבוי יהיה אם מורה תראה לנגד עיניה רק את ה-15 אחוז.
שתכין שיעור שמיועד רק להן, עם עולם מושגים שרק הן מכירות.

נכון שאם תקדם באופן אישי אחוז אחד מתוך ה-15 ותעלה אותה על דרך המלך היא תקבל שכר לאין שיעור, אך ללא ספק, גם אם תתמקד "רק" ב-85 אחוז היא עושה את מלאכתה נאמנה.

 

[חושב מחדש]

הן לא תצלחנה בחייהן אם תהיינה ברחוב.

אף אחד לא התכוון לומר שאם הן תהיינה ברחוב הן תצלחנה,
הכוונה הייתה שקל מאד לחנך אותם, ועצם מסירת השיעור ואמירת הדברים תסייע בעדם, ואין להם צורך שעזרה אישית מעבר לרגיל.

 

[אנונימי/ת]

היא פשוט לא נהנית מהחיים
וחבל
יש שתי אפשרויות ללכת לגינה ,
1, אפשר להתייחס כאילו אני פיליפינית שמוציאה את הילדים
2, אפשר להרגיש איזה זמן כייף לראות את הילדים שלי קופצים ומשחקים בגינה
ככה גם בארוחת צהריים אפשר לעשות מזה טקס משפחתי יפה ואפשר לעשות את זה כמו עוד ארוחת צהריים סטרדנטית -

הכל תלוי בהסתכלות
וגם במציאות !,
אם היא תלביש את הילדים יפה ותוריד אותם לגינה זה יהיה בשבילה זמן של נחת ולא של עבודה
אם חדר ילדים יהיה יפה ומסודר והילדים ישחקו במשחק חדש על השטיח והיא האמא היקרה והמסורה תשב בצד על כורסה יפה בחדר ילדים ותקרא עיתון נשים ,
היא תשב ותרווה נחת וכלל לא תרגיש '' פיליפינית '' ! ! !

עם קצת מאמץ ומחשבה החיים שלנו יהיו יפים יותר
ימים יפים לכולם

 

[חושב מחדש]

יצחק אבינו רק כאשר רבקה מגיעה אל ביתו הוא מוצא שלווה, רק אז הוא מוצא הייעוד שלו [לא מילים שלי, אלא הרש''ר הירש בחומש שם]

אולי לא שמתי לב -
אבל זה בפרשת השבוע שלנו... חיי שרה.

 

[מעצב פנימיות]

איזה פיליפינית?! אי רובוט!! מה בין עקרת הבית ובין המכשיר העגלגל והחביב?!?!
זו שאלת השאלות.

לא סתם 'אי רובוט'.
דגם ממש מתקדם שגם מייצר 'אי רובוטים' חדשים, מטעין אותם, מחליף להם את שקית הפסולת כשהיא מלאה, וממשיך תוך כדי להחליק על המרצפות ולחלק ל'אי רובוטים' הצעירים הוראות במערכת התומכת דיבור והמהום.

אי אי אי, איזה אי רובוט. ומותר האדם מן הטכנולוגיה - אין.

דברו על 'בצלם אלוקים', והיא - מספיקה עוד מכונה להעמיד בלופ אינסופי.
דברו על האשה היהודיה, והיא - תבנית עוגות שמתחסלת בחמש דקות סיימה לאפות.
דברו על 'כח הנתינה', והיא - מותשת ממלחמות על שיעורי בית ומי התחיל.

היא לא מצליחה להתחבר לעניינים הגבוהים ולחוות את כל המכתב מאליהו על חמשת חלקיו. ואיך תוכל, כשזה מושך משם וזה דוחף משם ולא מניחים לרגע להיות היא?

אז, אולי, מבט קצת שונה.
לא סתם אי רובוט.

כפי שלימדנו ה'נפש החיים', שבלימוד תורה גם מי שלא מתכוון לשום דבר ואינו יודע את הסודות הטמירים, בעצם לימודו הרי הוא דבק בקב"ה ברמה הגבוהה ביוחר,
כך, בדיוק אותו דבר, זכותן של נשים בהעמדת דור העתיד אינו מותנה בכוונות, חוויות ותחושות. גם מי שלא יודעת לצטט מרבני הסמינר בו למדה מילה וחצי מילה, אם רק רצונה היסודי לקיים את תפקידה בעולם, הרי בזה מקומה גבוה רם אורן ונישא.

שלא יתפרשו הדברים כזלזול חס וחלילה. אדרבה דווקא ה'שעשני כרצונו' מורה שהטבע היסודי של אם בישראל גם בלי כוונות ויחודים הוא בשלמות עליונה ונפלאה, ובוודאי אפשר להתקדם בדרגות בנושא זה עד אין קץ.

מה רב המרחק בין מלוכסנת העיניים השלווה ובעלת הכח הבלתי מתכלה, לאשה שאולי מותשת ולעיתים חסרת סבלנות, אבל כל מהותה וקיומה במודע ושלא במודע הוא ריבוי כבוד שמים והמשך קיומו של עם ישראל בעולם.
כל סיבון צלחת, כל קיפול מגבת, כל פליית כינה מגעילה, עולה לפני הקב"ה, עומדת לפניו וקוראת: "ראה בת ישראל שבראת בעולמך, עד היכן מעשיה מגיעים".

היי רובוט! הייליגע רובוט!

 

[פשוש]

אם חדר ילדים יהיה יפה ומסודר והילדים ישחקו במשחק חדש על השטיח והיא האמא היקרה והמסורה תשב בצד על כורסה יפה בחדר ילדים ותקרא עיתון נשים ,
היא תשב ותרווה נחת וכלל לא תרגיש '' פיליפינית '' ! ! !

וואו! איזה כיף לך! ככה זה הולך אצלך?

 

[אנונימי/ת]

וואו! איזה כיף לך! ככה זה הולך אצלך?

לא בדיוק, אבל קרוב לזה
ולפחות ההסתכלות והשאיפה לכיוון הזה !

 

[פסי דבלינגר]

איך מעבירים אשכול ל"חוכמת נשים"?
לעניניינו, זו שפתחה בשאלה כותבת שהיא מרגישה כמו פיליפנית- כי היא לא מקבלת הערכה, והזילזול ביחס מתבטא בזה שגורמים לה עבודה קשה יותר, היא צודקת כ"כ, זה משפיל.
לעניות דעתי פילפינית אמיתית גם זקוקה להערכה וכבוד כאדם, ולמשפחות שמעסיקות אחת כזו- היא תחזיק מעמד לאורך זמן אם תקבל יחס הוגן....
כנשים ואימהות עובדות לפעמים הרגשת הניצול כלפינו קיימת גם בעבודה , ולא פעם אנחנו אלו שמנצלות...
את ההשראה לפוסט : גם לה יש לב, קיבלתי אחרי שהייתי בחתונה בה המלצרית שהייתה אשה חרדית משלנו מילצרה ברוח טובה, הנשים בשולחן בהתחלה גיחכו, קרצו אבל אח"כ נהנו מהקטע, ובקשו ממנה כל מיני דברים והיא אצה רצה להביא להן כבקשתן, כמובן שאמרו תודה, אבל חלק מההטרחה הייתה מיותרת, ובמיוחד שמבחינת הגיל היא יכלה להיות אמא של רוב הנשים הצעיורת שישבו שם...
לחצי לקריאה.

 

[שמרלינג]

איך מעבירים אשכול ל"חוכמת נשים"?

נראה לי רק המנהלות.

 

[חלבית]

איך מעבירים אשכול ל"חוכמת נשים"?

למה להעביר את הפורום לחכמת נשים?
חלק גדול מהמגיבות ובתוכן גם פותחת האשכול לא נמצאות כלל בפורום "חכמת נשים"
אך יותר מזה
האם הנושא המדובר הוא נשי בדווקא?
למה שגברים לא יקראו שנשותיהם זקוקות להערכה?
למה שבנות לא תקראנה שאמא זקוקה להערכה ועזרה?

 

[חושב מחדש]

למה שגברים לא יקראו שנשותיהם זקוקות להערכה?

הנושא עצמו קשור הן לגברים והן לנשים,
כמובן שאני קם לאשתי באוטובוס...

אבל סגנון התגובות כאן, וההתקפה ההדדית,
היה נשי יותר..
לכן הציעו להעביר לחכמת נשים.