עזרה מה ההבדל בין פיליפינית לאמא?

[CONNECTIONS]

בעיניי השאלה הזאת היא קריאת הצלה.
התשובות באשכול יפות ונכונות, אבל לא מתאימות לשאלה הזאת, שנשאלת בכאב או מתוך מצוקה.

פיליפנית זו אחת שנשלטת , שאומרים לה מה לעשות, עבודות הבית צריכות לבוא מתוך לב של אימא שדואגת לילדיה ולבעלה, משהו מבתוכו, ולכן נראה לי אחת מהשנים או שהגברת רועה בשדות זרים שם באמת היחס לעבודות הבית הוא כזה, כמו כן יכול להיות בהחלט שההרגשה שיש לה היא בגלל היחס של בעלה אליה, לא מעריך לא מעודד ורק מתלונן.

 

[תהילתך]

• ישעיה פרק-נח
  
  {ז} הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: {ח} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יי יַאַסְפֶךָ: {ט} אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:
  
  
• את הפסוקים האלו קוראים בהפטרה של יום כיפור.
• הטיפול בילדים שלנו, הבישול, הכיבוס וכו' אלו הדברים החשובים ביותר, שזוכים בהם לדברים הנשגבים ביותר.

 

[cherry c]

כל הכבוד שחברות פורקות לך ככה את ליבן, מה שאני הייתי עושה עם חברה כזו, זה בעיקר מכילה. היא לא באמת בקשה ממך תשובה אנליטית/השקפתית.
היא זעקה לך שאין לה אויר. שהחיים סגרו עליה והיא מרגישה שהיא רק עושה ופועלת את עבודות הבית ושום דבר מעבר לזה.

3 ילדים צפופים, זה שיא השיאים של הקושי באמהות לילדים.
אמרו לי את זה אינספור נשים שגם גדלו 8 ו9 ילדים.
היא במרוץ החיים ואין לה זמן אפילו לחשוב מי היא ומה היא. לעשות פעולות שפעם היא היתה עושה כתחביב וכמילוי מצברים נשמע לה מעל ומעבר לדמיונות.

אחרי זה הייתי מנסה לברר איתה מה יעשה לך טוב, מה יתן לה מרווח נשימה, מה יכול להקל עליה.
לאחת זה האוט-סורסינג של עבודות הבית (הלוואי עלינו פיליפינית לכל בית)
לשניה זה נערה שתעזור בהשכבות. (גיסה/אחיינית/שכנה)
לשלישית זה יציאה שבועית עם בעלה.
לרביעית זה לצאת לקורס, להשאיר את הבית מאחוריה ולהתנתק. (צריך הרבה אומץ וכוח כדי להחליט לעשות את זה כשאת במצב כזה)
לחמישית זה הליכה יומית.
הייתי מבררת גם, האם בעלה שותף אליה, האם הוא מעריך אותה כאשה ולא רק כספקית שירותי עזר, והאם הוא מודע לתחושות שלה. תחושות כאלה לפעמים מגיעות מיחס מסוים של בעל, ולפעמים זה נטו התבחבשות של האשה עם עצמה. זה היא שלא יודעת לשחרר כלום בעבודות הבית, זה היא שמעריכה את עצמה דרך הכלים שנשארו בכיור/הרצפה המלוכלכת.

סביר להניח שאת תדברי איתה על הרשימה לעיל, היא תגיד הלוואי, בחלומות שלי, אין לי כסף, אני אפילו לא מספיקה לאכול אז לצאת להליכה... וכולי וכולי.
אבל זה הקושי לשנות את הרגלי החיים ולחשוב מחוץ לשלולית.
ובעלה גם צריך להתגייס לתמוך בה בשינוי, והיא צריכה לשקף לו את מה שהיא מרגישה כדי שיבין שהמצב זועק את זה.

ותודה ל @נחמי פורתא ול @מרחבית על התגובות.

 

[cherry c]

• הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: {ח} אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יי יַאַסְפֶךָ: {ט} אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:

• את הפסוקים האלו קוראים בהפטרה של יום כיפור.

• הטיפול בילדים שלנו, הבישול, הכיבוס וכו' אלו הדברים החשובים ביותר, שזוכים בהם לדברים הנשגבים ביותר.

אם כבר הייתי שולחת את זה לבעלה...

 

[ש. צ. וינמן]

אישה צעירה אמא לשלושה צפופים שאלה אותי את השאלה הזו.
היא מרגישה הפיליפינית של הבית, רק שפיליפינית מקבלת משכורת והיא לא.
בעלה משתדל לעזור גם בבית וגם עם הילדים, היא עובדת בבקרים בעבודה נחמדה, אבל מרגישה פיליפינית.
אמרתי לה שפיליפינית לא שותפה בקבלת החלטות אבל הטיעון לא התקבל על דעתה. למרות שהיא מחליטה הרבה בבית, היא עדיין מרגישה עוזרת ולא אמא.
אז איזה עוד הבדל יש בינהן? או מה יגרום לה להרגיש אמא ולא עובדת זרה?
תודה מראש על כל תגובה

מה שאני שומעת כאן זה כי היא חיה עכשיו בתחושת ניצול.
היא נותנת ולא מקבלת תמורה.
ובעיקר, מטלות הבית מרוקנות את המשאבים שלה. ומותירים אותה במינוס רגשי.

כמובן, שאפשר לצטט כאן אינספור מובאות על גודל ומעלת האם. וזה נכון. מאוד.
אבל, נכון גם שהטיפול בבית עם קטנטנים הוא לא קל בכלל.

נראה לי כי היא צריכה לשקול את כל המערכת, והיא לא זקוקה ללכת לטיפול לשם כך.
כל אדם צריך לעשות לברר לעצמו מידי פעם, מה קורה לו, ואבוי אם הוא יחכה לטיפול כדי להגיע למסקנות.

היא צריכה לבדוק מהיכן היא מקבלת כוחות. מה מעניק לה שלווה. מה ממלא אותה באנרגיות.
והתשובות אינדבידואליות לחלוטין.
לאחת מתאים לצאת פעם בשבוע עם חברה, לשניה לקרוא לביביסטר ולהכנס למיטה עם ספר טוב ופיצוחים. שיעור טוב. שחיה. הליכה יומית וכו'

לבדוק היכן ניתן להקל מהעומס אבל בעיקר לבדוק מהם מקורות האנרגיה שלה.
וכמו שבמזון אנו לא מצפות שמישהו יאכיל אותנו, כך במזון לנפש אנו חייבות לבדוק מה ממלא אותנו, ולדאוג להתמלא. ולא רק בשעת מצוקה וחסר.

 

[vhsvchch]

יש סיפור ידוע על הרב אייזיק שר שפגש יהודי הולך עם ילדו לרופא,
שאל אותו, להיכן אתה הולך?
ענה היהודי, עם הילד לרופא.
אמר לו הרב, אם כך הפרה הולכת עם העגל לרופא...
היהודי כמובן לא הבין מה רצונו של הרב, הסביר לו הרב:
כל בעל חי מטבעו מטפל בוולדות שלו, אם אתה הולך לרופא ללא מחשבה אתה דומה לפרה שמטפלת בעגל.
אבל אם אתה חושב על כך שאתה גומל חסד עם ילד יהודי שלא חש בטוב, ואתה מגדל אותו לתורה וליראה, אתה מקיים את מצוות גמ"ח וחינון וכו'
הכל תלוי בכוונה....

 

[בחן ובחסד]

יש פה כ"כ הרבה תגובות מחכימות. @נחמי פורתא, נהניתי מאד לקרוא את מה שכתבת.
בראיה שלי, אמירה כזו ממש לא מחייבת מצוקה קיצונית או צורך דחוף בטיפול.
היא כן מצביעה על איזשהוא ריק משמעותי, על חסר כמו שכתבה @מרחבית.
יש נשים שבנויות בצורה שונה- פחות מעשיות וטכניות, מתעייפות מהר מעבודה פיזית או סתם עם קשיי ריכוז ובעיות בהתארגנות.
יש כאלה שאין להן שום עזרה מהסביבה ולפעמים גם התמיכה לוקה בחסר.
כשלנתונים האלו מתווספת צפיפות של מס' קטנטנים או תקופה מורכבת יותר בחיים- זה סוג של מלכוד.
אמא מחויבת למשפחתה לפחות למינימום- אוכל מזין, בגדים נקיים וסדר וניקיון בסיסיים, אבל לפעמים היא, לצערה, לא מסוגלת לעשות את זה בשמחה ובפניות הנדרשים. כשלמישהו אין כח והוא עושה משהו רק כי צריכים וחייבים, זה יכול להוביל לשחיקה משמעותית שכנראה תלך ותחריף - תחשבו כמה זה נורא לעשות באופן קבוע מטלות ששואבות ממך את כל האנרגיה שלך. זה מייבש את הגוף ויותר מזה- את הנפש. יש פה מעגל שלילי שמזין את עצמו ונהיה סבוך יותר ויותר.

לא חושבת שיש פה פתרונות קסמים. יש כאלו שיתמלאו מהרצאות ומרעיונות רוחניים, יש כאלו שיטענו כח מהפוגות קטנות ויזומות במהלך השגרה ויש כאלו שיזדקקו לשינויים יותר רדיקלים. אמרה לי חברה שמה שעזר לה בתקופות כאלו זה בעיקר ההכרה והמודעות שזה כרגע המצב ולא כדאי להלחם עם זה ועוד משהו שאלי מאד דיבר: להחליט מראש שאני מורידה פרופיל בזמן הקרוב, עושה את המינימום הנדרש ומפנה יותר זמן לעצמי. סוג של ניתוק יזום כדי לשוב ולהיטען מחדש.
מתפללת על עצמי עם כל נשות עם ישראל הצדיקות ש- ה' יתן לנו הרבה ס"ד, אושר וכוח לעשות את התפקיד שלנו באמונה ובאהבה.

 

[לשונית]

הכל תלוי בכוונה....

וגם בשעות השינה.
כשישנים היטב, העולם נראה אחרת.
לפעמים רק זו הבעיה, ואפשר למצוא דרכים לעקוף אותה, ולאפשר לאמא לקטנטנים שינה ראויה ומספקת.

 

[ששל]

מאמינה שיש גם פיליפיניות שמרגישות שליחות........
גם סייעת לילד מוגבל מרגישה עבודת קודש. וצודקת.

 

[ארבע]

מה ההבדל בין אמא פיליפינית? בעיני הוא מקופל במשפט 'אמא יש רק אחת'.
זה משפט שיכול להתיש ולהחליש, כאילו כל כובד העול מונח על הכתפיים.
זה משפט שיכול למלא בתעצומות ובגאווה.
אני לא יכולה ויודעת ורוצה לאבחן את האישה הזו, אבל מאחלת לה בחום רב שתחוש הרבה סיפוק ומלאות ונחת.

 

[***]

סיפור מדהים שאני לא יודעת עד כמה הוא קשור,
אבל זה בהחלט מראה לנו מזה אמא..........
******************************
לאמא שלי הייתה רק עין אחת,
שנאתי אותה- היא הייתה מבוכה גדולה עבורי...
היא בישלה עבור תלמידים ומורים בכדי לתמוך במשפחה כלכלית.

היה יום אחד, במהלך בית הספר, שבו אמא שלי באה לבקר אותי
הייתי כל כל מובך... איך היא עשתה לי את זה?
התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.

יום למחרת, אחד מחברי הכיתה צחק: "חחח, לאמא שלך יש רק עין אחת!"
רציתי לקבור את עצמי- רציתי גם שאמא שלי תיעלם...
כאשר באתי הביתה התעמתתי עימה ואמרתי :
" את כנראה רוצה שאני אהפוך לבדיחה...למה שלא תמותי וזהו? "
אמא שלי לא הגיבה.

לא עצרתי לשנייה לחשוב על מה שאמרתי- הייתי מלא זעם
הייתי עיוור לרגשות שלה...
כל מה שרציתי זה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.
אז למדתי מאוד קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.

יום אחד, אמא שלי באה לבקר אותי...
היא לא ראתה אותי שנים ולא פגשה כלל את הנכדים שלה,
היא עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה, אני צעקתי עליה על כך שהיא הגיעה ללא הזמנה.
צרחתי עליה: " איך את מעיזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים?
לכי מכאן! עכשיו!

לנוכח מה שאמרתי, אמא שלי הגיבה : "אוי, אני מצטערת, אני בטח קיבלתי כתובת שגוייה" - אמרה ונעלמה...
אחרי תקופה הגיע לביתי בסינגפור מכתב בנוגע לנשף מחזור.
אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.

אחרי הנשף, הלכתי לבית של אמא שלי, מתוך סקרנות
השכנה אמרה לי שהיא מתה...
לא הזלתי ולו דמעה!
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה

"בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן...
אני מצטערת שהגעתי לסינגפור והפחדתי את הילדים
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף
אך כנראה שלא אוכל לראותך
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת
תבין... כשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,
בתור אמא, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת, לכן...
נתתי לך אחת משלי!
כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול לראות עולם שלם, במקומי, בעין זו...
עם הרבה אהבה,
אמא שלך..."

 

[GRN]

סיפור מדהים שאני לא יודעת עד כמה הוא קשור,
אבל זה בהחלט מראה לנו מזה אמא..........
******************************
לאמא שלי הייתה רק עין אחת,
שנאתי אותה- היא הייתה מבוכה גדולה עבורי...
היא בישלה עבור תלמידים ומורים בכדי לתמוך במשפחה כלכלית.

היה יום אחד, במהלך בית הספר, שבו אמא שלי באה לבקר אותי
הייתי כל כל מובך... איך היא עשתה לי את זה?
התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.

יום למחרת, אחד מחברי הכיתה צחק: "חחח, לאמא שלך יש רק עין אחת!"
רציתי לקבור את עצמי- רציתי גם שאמא שלי תיעלם...
כאשר באתי הביתה התעמתתי עימה ואמרתי :
" את כנראה רוצה שאני אהפוך לבדיחה...למה שלא תמותי וזהו? "
אמא שלי לא הגיבה.

לא עצרתי לשנייה לחשוב על מה שאמרתי- הייתי מלא זעם
הייתי עיוור לרגשות שלה...
כל מה שרציתי זה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.
אז למדתי מאוד קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.

יום אחד, אמא שלי באה לבקר אותי...
היא לא ראתה אותי שנים ולא פגשה כלל את הנכדים שלה,
היא עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה, אני צעקתי עליה על כך שהיא הגיעה ללא הזמנה.
צרחתי עליה: " איך את מעיזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים?
לכי מכאן! עכשיו!

לנוכח מה שאמרתי, אמא שלי הגיבה : "אוי, אני מצטערת, אני בטח קיבלתי כתובת שגוייה" - אמרה ונעלמה...
אחרי תקופה הגיע לביתי בסינגפור מכתב בנוגע לנשף מחזור.
אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.

אחרי הנשף, הלכתי לבית של אמא שלי, מתוך סקרנות
השכנה אמרה לי שהיא מתה...
לא הזלתי ולו דמעה!
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה

"בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן...
אני מצטערת שהגעתי לסינגפור והפחדתי את הילדים
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף
אך כנראה שלא אוכל לראותך
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת
תבין... כשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,
בתור אמא, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת, לכן...
נתתי לך אחת משלי!
כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול לראות עולם שלם, במקומי, בעין זו...
עם הרבה אהבה,
אמא שלך..."

מה מדהים בסיפור הזה?

 

[***]

מה מדהים בסיפור הזה?

מי שלא הבין....
מסר לא מסבירים, מסר מבינים לבד...

 

[היסמין יר]

אישה צעירה אמא לשלושה צפופים שאלה אותי את השאלה הזו.
היא מרגישה הפיליפינית של הבית, רק שפיליפינית מקבלת משכורת והיא לא.
בעלה משתדל לעזור גם בבית וגם עם הילדים, היא עובדת בבקרים בעבודה נחמדה, אבל מרגישה פיליפינית.
אמרתי לה שפיליפינית לא שותפה בקבלת החלטות אבל הטיעון לא התקבל על דעתה. למרות שהיא מחליטה הרבה בבית, היא עדיין מרגישה עוזרת ולא אמא.
אז איזה עוד הבדל יש בינהן? או מה יגרום לה להרגיש אמא ולא עובדת זרה?
תודה מראש על כל תגובה

האמת זה לא שאלה שצריכים למצוא את הבידול בין פיליפינית לאימא
וגם לא להציע הסתכלות חדשה(בשלב זה)
דבר ראשון להבין מאיפה זה נובע
צריך לשמוע ממנה למה היא חשה ככה ?
מה בדיוק גורם לזה
ולאחר בדיקה מעמיקה מהיכן זה נובע
להתחיל לחשוב על פתרונות
(תחשבו בהגיון זה הגיוני שאימא תרגיש שפחה ?)
אז אחרי שיאתרו את הנביעה לטענה הזאת יהיה על מה לדבר
כן טיף קטן שבטוח לא יזיק טיפוח התחביבים

 

[Tweenset]

כשאמא מרגישה כמו משרתת/פיליפינית
זה סימן שהיא עמוסה יותר מדי
או שהיא מרגישה היחידה שדואגת לתפקוד התקין של הבית.
זו הזדמנות להביא עזרה מבחוץ
או לשתף את השותף.

ואם שאלתם מה ההבדל?
ובכן.. אמא היא הלב של הבית. זו שלא משנה איפה היא ומה היא עושה, לילדים יש רגיעות מסוימת רק בגלל שאמא נמצאת!!
אי אפשר לומר את זה על פיליפינית..

 

[Ruty Kepler]

@ששונית , זה נושא שמתאים יותר לפורום חכמת נשים (אשמח להמליץ עלייך שם).
יש הרבה דברים ששם אפשר לפתוח בעדינות, וכאן לא.

 

[שיר770]

@ששונית , זה נושא שמתאים יותר לפורום חכמת נשים (אשמח להמליץ עלייך שם).
יש הרבה דברים ששם אפשר לפתוח בעדינות, וכאן לא.

ואני הייתי בטוחה שזה בחכמת נשים.
אני מציעה להעביר אותו לשם...

 

[פעמוני שלג]

אז לפני שיעבירו... רותי, רוצה להמליץ גם עלי, אגב? ממש אשכול מלא השראה! משהו קטן משלי, מצטרפת לתהית המשמעות והנפש, ומוסיפה-אולי קשה לה עם העבודות הטכניות, ה"פיליפיניות"? משהו שאפשר לעזור בו? ולפעמים באמת קשה לעבוד כל היום.

 

[bbh200]

אישה צעירה אמא לשלושה צפופים שאלה אותי את השאלה הזו.
היא מרגישה הפיליפינית של הבית, רק שפיליפינית מקבלת משכורת והיא לא.
בעלה משתדל לעזור גם בבית וגם עם הילדים, היא עובדת בבקרים בעבודה נחמדה, אבל מרגישה פיליפינית.
אמרתי לה שפיליפינית לא שותפה בקבלת החלטות אבל הטיעון לא התקבל על דעתה. למרות שהיא מחליטה הרבה בבית, היא עדיין מרגישה עוזרת ולא אמא.
אז איזה עוד הבדל יש בינהן? או מה יגרום לה להרגיש אמא ולא עובדת זרה?
תודה מראש על כל תגובה

למה היא מרגישה פיליפינית, היא אמא שלהם את האהבה האימהית והאכפתיות האמיתית רק היא יכולה לתת, לא אף אחד בעולם!!!!
ממליצה לה לקרוא פוסטים של @פסי דבלינגר , שכותבת כ"כ אמיתי ועוזרת לנו להרגיש את היופי שבאמהות שלנו

וחוץ מזה שאת המשכורת שלה אי אפשר לשער בכלל במושגים שלנו

ותמסרי לה בשמי שאני מעריכה אותה מאוד ושולחת לה חיבוק חם (על החתום אמא לשישה רצופים בלע"ר כי"ר אמן)

 

[מרגלית חן]

רגשות כאלו של חידלון וחוסר אונים מתעוררות אצל אישה כשמערכת היחסים עם הבעל העלתה אבק.
אישה שמקבלת אנרגיות כוח מבעלה וזוכה לקשר תומך ופורה מסוגלת לעשות הכל בכל מכל כל מבלי להרגיש כל מאמץ.
כדאי לבדוק כיצד לרענן את הקשר ולטפח אותו.
כל העצות הנ"ל נכונות ויפות אך כשהעיקר חסר מן הספר זה בגדר בניית בית חולים מתחת לגשר.
בהצלחה ויפה שעה אחת קודם.