הפתרון הכי הגיוני בשביל הניתוק מהמשפחה שכותבים עליו פה בלי סוף הוא להתארגן כמה אחים ולהחליט שעוברים ביחד לאותו מקום,
ככה גם חלק מהשמחות ייערכו באותה פריפריה, גם הילדים יכירו בני דודים, גם להורים תהיה חברה ומשפחה,
והרי בכל משפחה יש כמה לפחות שלא בדיוק הסתדרו עם דירה במרכז ועם התרחבות המשפחה היו שמחים לעוד כמה ס"מ...
בתור אחת שגדלה בפריפריה והתחתנה עם בני ברקי, חשבתי שאני הולכת לחיות את שארית חיי בבני ברק, גם כי בעלי היה מעורב מאד עם חבריו בישיבה וגם רוב משפחתו גרה פה, והנה אנחנו לא הרבה שנים אחרי החתונה הולכים לחזור לפריפריה שבה גרתי בנעוריי- ולא בבקשתי אלא ברצונו!
ודווקא מבחינת דירה יכולנו אולי לקנות בבני ברק, יש לנו דירה חדשה באזור חדש שעל מכירתה אנחנו יכולים לצאת ברווח רציני מאד שיאפשר לנו כנראה למצוא דירה בבני ברק, אבל עם הילדים שבאים מבינים שקל יותר לגדל אותם בפחות אינטנסיביות, ביותר משפחתיות, ברחובות עם פחות בורות ביוב שעולים על גדותיהם אחת ליומיים, אז נכון שמבחינתי זה אפילו להקריב על נוחות של קרבה לעבודה, של זמינות של קופות חולים, בנקים, שמחות משפחתיות מסויימות, קניות- אבל עדיין היתרונות לטובת הילדים גברו על החסרונות.
ולגבי התמימות הפריפריאלית- בתור אחת שלא גדלה במרכז אני בהחלט מודעת להבדלים אבל לאו דווקא חושבת שהם בעייתים, זה בסדר שיש המון סגנונות, זה בסדר שכל אחד חושב אחרת, אולי יש פחות מושגים וצמצום מסוים, אבל מי שיש לו רמה אישית משל עצמו יכול לפתח את עצמו בכל מקום, גם אם זה בצורה שונה שהאלה מהמרכז לא תמיד יבינו..
הנושאים החמים
הנושאים החמים
