טוב, זה נראה שאין פיתרון.
אי אפשר שגם אתה תהיה אברך וגם אבא שלך יהיה אברך וכולכם תקנו דירות לכל ילד שמתחתן.
אני לא אמרתי יציאה קולקטיבית לעבודה, רק עשיתי חשבון של אחד ועוד אחד.
אני חושב שהגיל הממוצע של הכותבים באשכול הזה הוא שלושים מי פחות ומי יותר. כבר הרווחנו כמה משכורות בחיים, ויודעים מה ערכו של כסף.
לדעתי הפתרון צריך לבוא מאיתנו, לא מהרווקים שאין להם מושג מה ההבדל בין אם אבא'לה מתחייב 200,000 או 500,000 ולא מאלו שכבר מחתנים ושקועים עמוק בבוץ.
אדרבה, ההורים מצפים שאנחנו נעצור את הגלגל בשבילם. אנחנו עדיין לא בלחץ של לחתן, אבל רואים לאן מובילה הרכבת, וזה לא למקום טוב.
לנו גם יש יותר השפעה על האחים והאחיות הצעירים שלנו, אנחנו לא כל כך רחוקים מהם בגיל, והם מרגישים שאנחנו מבינים אותם יותר מההורים שהם מהדור שעבר.
אולי נוכל ליצור נורמה של קניית דירה בסכום של עד 600,000. וגם זה בדוחק.
מה אפשר לקנות בסכום הזה? תבדקו ביד2.
ההורים ישלמו גם את חלק המשכנתא של הזוג בשנתיים הראשונות כדי שיכנסו לנעליים הגדולות לאט לאט.
מי שיש לו פיתרון ריאלי אחר, יעלה ויבוא בכבוד.