הורדת מעגלי הצריכה לדעתי צריכה להעשות בהדרגה.
דבר ראשון מורידים את מה שלא כואב. את מה שלא מדבר. את מה שלא באמת רוצים אלא צורכים כי כולם.
אח"כ מגלים שאפשר להסתדר בלי ואז לאט לאט מורידים עוד דברים.
אם יש מישהו שזה בנשמה שלו אלבום דיגיטלי. אין טעם לכרות לו את הרצון הזה בכח.
לכן התהליך הזה לא יכול להיות נכון אם הוא תחת הנחיות מונחתות מגבוה.
כי אז כשלוקחים לבנ"א רגל אחת מהשולחן הוא יחפש להשען על משהו וימצא משהו חדש.
יש פה דברים מאד עמוקים בנפש. ויש לי המון מה להרחיב אבל אין לי חשק לעשות את זה באשכול מפוצץ שהודעות מושקעות טובעות בהן.
תנוח דעתכם.
לא הולכים להחרים את המושג 'צלם' ו'מסריט'.
אם כבר זה להסתפק ביותר זולים. אם אנשים ירצו.
זה יותר לשנות את המודעות.
יש הרבה אנשים, רגילים, שרודפים אחר כל מבצע של זול ובגדול. שורפים המון זמן על חיסכון של עשרות שקלים בחודש. אפילו מאות.
כשהם מגיעים לחתונה יש את תופעת ה'אם כבר'.
הוצאות מיותרות לגמרי של אלפי שקלים פה, ואלפי שקלים שם, ועוד אלף שקל לזה, ולזה,
ולסיכום שורפים המון המון כסף על כלום.
כי התחושה היא שהחתונה עולה הון. אז מה, האלף שקל האלו יושיעו אותי? יאללה, שיהיה.
עוד אלף שקל, פחות אלף שקל, הרי בסוף הכל נלקח מהגמ"ח.
ברגע שמכניסים למודעות שגם חתונה צריכים לדעת איך לעשות מבחינה כלכלית, זה נכנס יותר למודע.
וכאן אדגיש: גם אם המהלך יצליח, הוא יכול להתפוגג מהר מאוד.
זה יצריך השקעה לאורך זמן + חינוך מחדש כמו שהציעה פותחת האשכול.
חינוך מחדש אינו מצריך קמפיינים, רק החלטות.
החלטות של ראשי הישיבות, מנהלי הסמינרים.
להחדיר את הערך לממון ישראל ועוד מסרים שונים.
זה משהו שיושג באופן איטי ועקבי ויסודי.
וזה לא סותר את הצורך לבצע 'כתר זמני' על החור הקיים בדרך לטיפול שורש.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
