מסכימה לגמרי, למרות שכל אחד והמותרות שלו.
ואם אין, אז אין. עובדה.
לא יעזור שצריך.
אבל לענייננו,
לא מתערבת בחיים של אף אחד, ומי שרוצה לקנות בוגבו, שתקנה.
באמת. מכל הלב.
למרות שאני מקוה שלא לקנות את זה לעולם גם אם יהיה לי מניות בבוגבו.
אבל להגיד אחרי זה,
שלפעמים חייבים מותרות? רציני?
אני פשט תוהה אם היא באמת התכוונה למה שאמרה.
נפשית, קשה מאד לאדם לעבוד כמו חמור בלי להרגיש שהוא מפצה עצמו במשהו.
אצל אדם קמצן או חסכן הסיפוק יכול לבוא בדמות ההרגשה שהחסכון שלו משמין ותופח.
אדם אחר, שלפעמים זקוק לסיפוקים מידיים, צריך משהו ביד ומיד. ואפילו לא מיד, בטווח המתנה סביר שתואם את יכולת האיפוק שלו. נניח לחסוך לנופש בסופשנה.
לא לחינם חז"ל אמרו שדקדוקי עניות קשים מעניות. התחשבנות על כל שווה פרוטה יכולה להוציא מהדעת ולהעכיר מאד את החיים. פינוק פה ושם הוא צורך ואינו חטא.
מה שכן, חשוב שאדם יבין שאם הוא זקוק למשהו ולהרגשתו זה צורך נפשי חיוני, הוא צריך להגדיל הכנסה אם אין לו יכולת לממן את אותו צורך מצד הכנסותיו הנוכחיות.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
