הם היו שניים, שווים במראה, בנתונים, בשושלת הייחוסין. שני עיזים תמימים, חסרי בינה או יכולת בחירה.
גובהם זהה, אין בהם כל שוני, אחד מהם נבחר להתעטר, להיות קודש, השני – נבחר להיות טמא, ללכת לעזאזל.
וכאן השאלה: למה?
מה מפריד ביניהם? מה המטרה?
*
במשך שנים ארוכות היו לי מחשבות והתלבטויות סביב השאלה: מי אני?
האם אני טובה? האם אני רעה?
התנגדתי להמן, וגם את הנאצים שנאתי כמובן, אך מחשבה מרדנית היתה עולה בי: ומה אם הייתי נולדת חלילה ביתו של המן? ואם הייתי נולדת חלילה למשפחה גרמנית ועוברת את המסלול של נוער היטלרי ממוצע? גם אז הייתי שונאת? את מי? מה אשמים הרעים שנולדו להיות כאלה?
האם אני מנסה להצדיק את הרשע במחשבות הללו? לדון אותו לכף זכות? זה מותר?
השאלות היו קשות, ניסיתי להתעמת מולם.
מי מחליט מי יהיה רע? מי ייוולד למשפחה של 'רעים' ויקבל חינוך 'רע'?
מה אשם קים ג'ונג-און שהוא נולד עם נתונים של רודן מושחת ועם חשיבה של רודן ועם אמונות מסוימות וכו'?
השאלות היו קשות, כי התחלתי לחשוב על הרעים מתוך מקום של – מה היה אם אני הייתי שם? זאת אומרת – דנתי אותם מתוך נקודת מבט ששמה אותי חלילה במקומם.
התשובה לוקחת אותנו לשני עיזים – אחד מהם נבחר בגורל אקראי להתרסק בעזאזל והשני נבחר להגיע לפסגה הכי גבוהה ולהיות קודש לה'.
האמת היא שהם חסרי בחירה, ואין כאן חשיבות לא לעז הנבחר ולא לאף אחד אחר.
יש כאן את בורא עולם, אין טובים ואין רעים, יש את האינטרס של בורא עולם (חלילה, לא אינטרס רגיל כמובן אלא יש את הרצון של הבורא שיהיו חיים מתוקנים בעולמו ונזכה לעולם הבא)
וכדי שהתוכנית האלוקית תמומש העולם מתחלק לטובים ורעים. יש רוע ורשע והם צריכים להיות מושמדים בעזאזל, לכבוד הבורא יתברך.
לאנשים שדוגלים ברוע וברשע אין שום דבר בפני עצמם. אין בהם שלילה או חיוביות, הם נבחרו להיוולד לתוך מציאות כזו, גם לאלו שדוגלים בטוב ובחסד, אין שום דבר, אין בהם חיוביות ובטח לא שלילה, הם נבראו לשמש קונם.
אנחנו באמת כלום, המטרה היא להיות עבדי ה', לחיות בביטחון ובאמונה, להימנע מרגשות שליליים ולהכניס חשיבה חיובית של אמונה בטוב, שמחה, עין טובה וכו'.
ויחד עם זה לכופף את עצמנו ולהבין שאין בנו שום יתרון כלשהו. אנחנו בלי כלום, והמטרה היא שיהיה טוב בעולם, בשביל זה צריך למחות את עמלק, את הרע - גם בתוכנו.
ואז – כשהטובים יפסיקו להיות טובים אלא יבינו שהם צריכים לגייס את הרוע ולהיות מתוחכמים נגד הרע – אז גם הרע יפסיק להתקיים ומי שיזרוק את העז לעזאזל לא יטמא, כי גם עזאזל וגם הקודש – שניהם יהיו בעצם קודש כי רק ה' ימלוך.
כנראה שהדברים אינם פשוטים כמו שהוצגו, הם הרבה יותר רחבים ומשמעותיים, בטח יש הסבר לכל דבר, בכל מקרה כתבתי את הדברים מתוך זווית הראיה שלי.
חשוב לציין את המסקנה העולה מהדברים:
כשעם ישראל בכו במדבר בגלל חטא המרגלים ונענשו, הם לא היו רעים.
הם היו אנושיים, הם התנהגו באנושיות. גם הבורא לא כעס עליהם, העונש הוא התוצאה.
אין אדם שהוא 'צדיק' ואדם שהוא 'רשע'.
יש התנהלות שמובילה חלילה לאבדון, זו התנהלות שבדרך כלל נעשית מתוך אנושיות טובה, בלי מחשבה, מתוך אינסטינקט. בדרך כלל כולנו סובבים שם, במקום האנושי הזה, מדברים מתוך הרגל, מרגישים רע כל היום גם כשממש טוב לנו, מחפשים לעלות עוד ועוד, לזכות, להרוויח ושוכחים להנות מהרגע, מהטוב שיש לנו כבר עכשיו.
ויש התנהלות שמובילה לחיי עולם הבא, זו ההתנהלות בה אנחנו משקיפים בעיני השכל התכליתי: מה יצא לנו מכך? מה המניע? מה המטרה? מה בורא עולם מצפה מאיתנו ברגע זה? זו התנהלות בה אנחנו מבקשים עזרה מאת הבורא יתברך שיכוון אותנו לדרך הטובה, זו התנהלות בה אנחנו כל הזמן מחפשים את האיזון בין הרצון (האנושי) להרוויח רווח אישי מכל דבר, לבין הרצון האלוקי שחפץ שנחיה בטוב, נתרום לסביבה ונזכה גם להיתרם.
גובהם זהה, אין בהם כל שוני, אחד מהם נבחר להתעטר, להיות קודש, השני – נבחר להיות טמא, ללכת לעזאזל.
וכאן השאלה: למה?
מה מפריד ביניהם? מה המטרה?
*
במשך שנים ארוכות היו לי מחשבות והתלבטויות סביב השאלה: מי אני?
האם אני טובה? האם אני רעה?
התנגדתי להמן, וגם את הנאצים שנאתי כמובן, אך מחשבה מרדנית היתה עולה בי: ומה אם הייתי נולדת חלילה ביתו של המן? ואם הייתי נולדת חלילה למשפחה גרמנית ועוברת את המסלול של נוער היטלרי ממוצע? גם אז הייתי שונאת? את מי? מה אשמים הרעים שנולדו להיות כאלה?
האם אני מנסה להצדיק את הרשע במחשבות הללו? לדון אותו לכף זכות? זה מותר?
השאלות היו קשות, ניסיתי להתעמת מולם.
מי מחליט מי יהיה רע? מי ייוולד למשפחה של 'רעים' ויקבל חינוך 'רע'?
מה אשם קים ג'ונג-און שהוא נולד עם נתונים של רודן מושחת ועם חשיבה של רודן ועם אמונות מסוימות וכו'?
השאלות היו קשות, כי התחלתי לחשוב על הרעים מתוך מקום של – מה היה אם אני הייתי שם? זאת אומרת – דנתי אותם מתוך נקודת מבט ששמה אותי חלילה במקומם.
התשובה לוקחת אותנו לשני עיזים – אחד מהם נבחר בגורל אקראי להתרסק בעזאזל והשני נבחר להגיע לפסגה הכי גבוהה ולהיות קודש לה'.
האמת היא שהם חסרי בחירה, ואין כאן חשיבות לא לעז הנבחר ולא לאף אחד אחר.
יש כאן את בורא עולם, אין טובים ואין רעים, יש את האינטרס של בורא עולם (חלילה, לא אינטרס רגיל כמובן אלא יש את הרצון של הבורא שיהיו חיים מתוקנים בעולמו ונזכה לעולם הבא)
וכדי שהתוכנית האלוקית תמומש העולם מתחלק לטובים ורעים. יש רוע ורשע והם צריכים להיות מושמדים בעזאזל, לכבוד הבורא יתברך.
לאנשים שדוגלים ברוע וברשע אין שום דבר בפני עצמם. אין בהם שלילה או חיוביות, הם נבחרו להיוולד לתוך מציאות כזו, גם לאלו שדוגלים בטוב ובחסד, אין שום דבר, אין בהם חיוביות ובטח לא שלילה, הם נבראו לשמש קונם.
אנחנו באמת כלום, המטרה היא להיות עבדי ה', לחיות בביטחון ובאמונה, להימנע מרגשות שליליים ולהכניס חשיבה חיובית של אמונה בטוב, שמחה, עין טובה וכו'.
ויחד עם זה לכופף את עצמנו ולהבין שאין בנו שום יתרון כלשהו. אנחנו בלי כלום, והמטרה היא שיהיה טוב בעולם, בשביל זה צריך למחות את עמלק, את הרע - גם בתוכנו.
ואז – כשהטובים יפסיקו להיות טובים אלא יבינו שהם צריכים לגייס את הרוע ולהיות מתוחכמים נגד הרע – אז גם הרע יפסיק להתקיים ומי שיזרוק את העז לעזאזל לא יטמא, כי גם עזאזל וגם הקודש – שניהם יהיו בעצם קודש כי רק ה' ימלוך.
כנראה שהדברים אינם פשוטים כמו שהוצגו, הם הרבה יותר רחבים ומשמעותיים, בטח יש הסבר לכל דבר, בכל מקרה כתבתי את הדברים מתוך זווית הראיה שלי.
חשוב לציין את המסקנה העולה מהדברים:
כשעם ישראל בכו במדבר בגלל חטא המרגלים ונענשו, הם לא היו רעים.
הם היו אנושיים, הם התנהגו באנושיות. גם הבורא לא כעס עליהם, העונש הוא התוצאה.
אין אדם שהוא 'צדיק' ואדם שהוא 'רשע'.
יש התנהלות שמובילה חלילה לאבדון, זו התנהלות שבדרך כלל נעשית מתוך אנושיות טובה, בלי מחשבה, מתוך אינסטינקט. בדרך כלל כולנו סובבים שם, במקום האנושי הזה, מדברים מתוך הרגל, מרגישים רע כל היום גם כשממש טוב לנו, מחפשים לעלות עוד ועוד, לזכות, להרוויח ושוכחים להנות מהרגע, מהטוב שיש לנו כבר עכשיו.
ויש התנהלות שמובילה לחיי עולם הבא, זו ההתנהלות בה אנחנו משקיפים בעיני השכל התכליתי: מה יצא לנו מכך? מה המניע? מה המטרה? מה בורא עולם מצפה מאיתנו ברגע זה? זו התנהלות בה אנחנו מבקשים עזרה מאת הבורא יתברך שיכוון אותנו לדרך הטובה, זו התנהלות בה אנחנו כל הזמן מחפשים את האיזון בין הרצון (האנושי) להרוויח רווח אישי מכל דבר, לבין הרצון האלוקי שחפץ שנחיה בטוב, נתרום לסביבה ונזכה גם להיתרם.