נכתב ע"י פדואלה;n4906176:תדעי לך שלא ידעתי שיש בי את התכונה הזאת.
לא הגעתי מבית מאוד מסודר.
ופתאום כשהתחתנתי, ראיתי שאני אוהבת אתזה מאוד, ויודעת איך לעשות אתזה מאוד טוב.
ויש לי אחיות שרובן לא כמוני, כך שאני מכירה מקרוב קרוב נשים שהם לא כאלה, ואני לא מתלהבת שלא מסודר, כי הכרתי משהו דומה בילדותי.
אני רק לא מבינה איך אמא ל-9 ילדים, עושה הכל לאט ל-א-ט, ובכל אופן הילדים שלה יוצאים כל בוקר יחד עם ילדיי, והולכים לישון כמעט איתם,למרות שהארונות הפוכים, והכביסות מטיילות, והכלים "מתחברים"(הבשרי עם החלבי+הפרשי הגובה) והכל טס ומטייס ומתנייד וזז כל הזמן..., והכל שם ב-ס-ד-ר!! פשוט חיים, נושמים ונהנים גם בלי סדר. סוג של אופוריה כזאת...
כנראה שזה אפשרי.
פדואלה את חמודה.
אני חושבת שאני מתאימה לאמא שאת מתארת
אבל אני דוקא עושה הכל מהר מהר
אבל אין לי עצבים להיות כל היום סביב הסדר.
והכביסות שלי מטיילות בלי לעצור..
ויש לי המון צעצועים שלא עוזר כמה שאני יסדר וימיין
בסוף תמיד הכל מבולגן.
ותמיד מגיע אצלי שלב שאני מיואשת ורוצה קצת שקט
ולא מענין אותי בכלל שיהפכו את כל הבית ויגזרו את כל העיתונים
העיקר שיתעסקו ויניחו לי לכמה דקות של שקט
וכשהילדים מסיימים להעסיק את עצמם אז יורדים קצת לחצר
ואחר כך רק צריך לאכול
ואחר כך לישון
אז איפה מספיקים לסדר??
וכל הבלגן של כל היום נשאר לערב שלאף אחד כבר אין כח
אבל זה מן יאוש כזה ולא כזאת אופוריה כמו שאת מתארת
כי זה לא כייף לחיות בבלגן...
ויש ימים שאני מחליטה שלא יורדים לפני שמסדרים אבל בתכלס זה לא כ"כ הולך.
מוכר למישהו?
..דוקא אצלי הבנים יותר מסודרים (כולל בעלי)