זה הקונפליקט בין האישה שהמנוע העיקרי שלה הוא הרגש, והגבר שהמנוע העיקרי שלו הוא השכל, שיוצר מצבי אי הבנה מסויימים
כי זה פשוט מוסכמה ציבורית, ומי שחורג ממנה-אפשר להבין שמפילים עליו עוד תיקי חריגויות שונות ומשונות
אולי הגיע הזמן להפריך את המוסכמות האלו, לפחות חלקית? הרי בינינו, למוסכמות האלו יש קשר קלוש בלבד לעולם האמתי, מתחילות מגרעין של אמת ומתרחבות למוסכמות חסרות שכל, וזה בדיוק התפקיד של כותב. לעורר את הצד הזה, האנושי, האמתי. לא ללבות את השקר.
סיפורי הקצנה לצד של האישה המכשפה והבעל הקורבן הם לא מה שיאזנו פה.
ולענ"ד סיפורים על הקצה השני של הסקאלה לא מאזנים.
השאלה מה הכוונה "לאזן". אם הכוונה היא "להציג מציאות נורמלית", אז נכון. אבל זאת כנראה לא כוונת הכותבת, כן?
ואם מקובל עלינו לשמוע סיפורי הקצנה על גברים, קצת מטריד שלא מקובל לשמוע כאלו על הצד השני. הרי לא באמת חושבים שיש פחות קיצוניות לצד הזה מאשר לצד השני, נכון?
אני מוסיפה שמי בכלל החליט שצריך לאזן? אוקי אז תמונת הסיפורים, כאן בפורום כתיבה הפרוגי, מציגה מצג שווא מסויים של מציאות זוגית בה יש צד רומס וצד נרמס, ומשום מה ברוב הסיפורים נבחר הצד הרומס להיות הגבר. נו אז מה. אף אחד לא חושב שזה באמת ככה, ודאי שיש בעייתיים משני הצדדים, ולא נראה לי שהגברים כל כך צריכים מישהו שיגן עליהם (כאילו מישהו התקיף את הגברים. הרי דובר על החריגים, ולא על הכלל.)
ואולי פשוט צריך להזהר מלהסחף למקומות האלו, ודי.
זה קצת לא הגיוני. מחילה.
זה שכותבים על תמיד צד אחד שרומס - ולא משנה מי הוא - זה "נו אז מה".
אבל לכתוב על הקונטרה זה "להסחף למקומות האלה"? ו"הם לא צריכים שיגנו עליהם"? למה ללכת לכיוון הזה, זאת לא מגננה, זה סיפור ככל הסיפורים. אישית אני לא אוהבת הקצנות לאף כיוון, אבל באותה מידה שזה "נו אז מה" לכתוב את זה על צד אחד, למה זה כל כך לא טריוויאלי לכתוב את זה על הצד השני? באמת לא הבנתי.
וסתם כך - קשה לכתוב על זה "אז מה". יש תפיסה מחשבתית בעולם המערבי שנכנסה אלינו, יחד עם כל התרבות, בלית ברירה; החלש הצודק והחזק הרשע. לכן השחור תמיד צודק, הערבי תמיד צודק. האישה תמיד צודקת.
וככותבים יש לנו כח, האם להסכים עם התפיסות האלו שמעוותות את המציאות כשהיא סותרת אותן, או להחליט לחשוב בראש עצמאי ולהעביר היגיון בריא וכנה יותר לקוראים. בעיני חבל לזלזל בכח הזה.
ידידיה מאיר כתב על זה יפה
בטור הזה, מחלק 4 והלאה.