הי צלמים/ות,
רציתי להתייעץ איתכם/ן:
חשבתי לעשות הסבת מקצוע -
עיצוב גרפי זה קשה וסוחט ומוציא קרניים.
כיון שאני טובה למדי בכל תחומי העיצוב נשקלו שתי אפשרויות: עיצוב אופנה וצילום.
עיצוב אופנה כי נורא מתחשק לי לדעת לתפור ולעצב את הבגדים בעצמי, ולא להתקל במצבים כאלה של בגד מהמם והכל, אבל אוף! למה הוא בלי שרוולים! למה בכזה צבע! למה לא קצת יותר ארוך / קצר / רחב / צר! וכן הלאה (וגם לביזנס כמובן).
אבל כמו עיצוב גרפי, גם עבודה של שעות מול מכונת התפירה עלולה לגרום למיגרנות קשות, ולרפיפת עצבים.
נשאר צילום.
כשהייתי בחורה היתה לי מצלמה מקצועית, שהייתי מוציאה ממנה תמונות אמנותיות למדי, ויש לי גישה צילומית ועיצובית.
והאמת, זה נראה לי סבבה של מקצוע!
לא עוד לשבת ולקדוח שעות מול המסך המרצד של המחשב, לחכות להשראה שמיימית שלא מגיעה, לעבוד בלחץ מטורף של זמן, ושל לקוחות שרוצים הכל עכשיו כאן ומיד, שלא מבינים מה הסיפור בלוגו ולמה זה לוקח יותר מחצי שעה (הלואי קרוב לזה), לעבוד ולעבוד ולעבוד, ובשעות הקטנות שרק נשימותיהן המתוקות של הילדים בחדר נשמעות (בזכות הדממה, כי גם הבעל המיואש כבר פרש לשנתו) - להמשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד, ולסגור לדפוס, ולעשות טעויות, ולשלוח קובץ מתוקן1, ואז קובץ מתוקן2, ואז קובץ מתוקן 3.
וגם לא קשה כמו לשבת שעות על מכונת תפירה, ולפרום ולתקן ולתפור.
לא עוד עבודה קשה! לא עוד כאבי ראש ומיגרנות!
יוצאים! חוגגים! רוקדים בשדות! מפריחים בלונים! מדלגים! משתוללים עם הילדים! בכיף!
ועל הדרך - קליק! קליק! קליק!
מתקתקים ומקליקים,
וכעבור שעה מסיימים,
חוזרים לאוטו, מדליקים מוזיקה,
וחוזרים הביתה! עם בוחטה של כסף בכיס! (כן או לא, אבל בהנחה שאהיה צלמת טובה, אמן).
אני צודקת?
אני לא צוחקת, אלא שוקלת ברצינות גדולה מאד הסבת מקצוע, וצריכה יעוץ מהצלמים.
אין בשאלתי טיפה של ציניות או מסרים עקלקלים.
(נא לא לעשות סקנדלים, עצבניות שכמותכן)
רציתי להתייעץ איתכם/ן:
חשבתי לעשות הסבת מקצוע -
עיצוב גרפי זה קשה וסוחט ומוציא קרניים.
כיון שאני טובה למדי בכל תחומי העיצוב נשקלו שתי אפשרויות: עיצוב אופנה וצילום.
עיצוב אופנה כי נורא מתחשק לי לדעת לתפור ולעצב את הבגדים בעצמי, ולא להתקל במצבים כאלה של בגד מהמם והכל, אבל אוף! למה הוא בלי שרוולים! למה בכזה צבע! למה לא קצת יותר ארוך / קצר / רחב / צר! וכן הלאה (וגם לביזנס כמובן).
אבל כמו עיצוב גרפי, גם עבודה של שעות מול מכונת התפירה עלולה לגרום למיגרנות קשות, ולרפיפת עצבים.
נשאר צילום.
כשהייתי בחורה היתה לי מצלמה מקצועית, שהייתי מוציאה ממנה תמונות אמנותיות למדי, ויש לי גישה צילומית ועיצובית.
והאמת, זה נראה לי סבבה של מקצוע!
לא עוד לשבת ולקדוח שעות מול המסך המרצד של המחשב, לחכות להשראה שמיימית שלא מגיעה, לעבוד בלחץ מטורף של זמן, ושל לקוחות שרוצים הכל עכשיו כאן ומיד, שלא מבינים מה הסיפור בלוגו ולמה זה לוקח יותר מחצי שעה (הלואי קרוב לזה), לעבוד ולעבוד ולעבוד, ובשעות הקטנות שרק נשימותיהן המתוקות של הילדים בחדר נשמעות (בזכות הדממה, כי גם הבעל המיואש כבר פרש לשנתו) - להמשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד, ולסגור לדפוס, ולעשות טעויות, ולשלוח קובץ מתוקן1, ואז קובץ מתוקן2, ואז קובץ מתוקן 3.
וגם לא קשה כמו לשבת שעות על מכונת תפירה, ולפרום ולתקן ולתפור.
לא עוד עבודה קשה! לא עוד כאבי ראש ומיגרנות!
יוצאים! חוגגים! רוקדים בשדות! מפריחים בלונים! מדלגים! משתוללים עם הילדים! בכיף!
ועל הדרך - קליק! קליק! קליק!
מתקתקים ומקליקים,
וכעבור שעה מסיימים,
חוזרים לאוטו, מדליקים מוזיקה,
וחוזרים הביתה! עם בוחטה של כסף בכיס! (כן או לא, אבל בהנחה שאהיה צלמת טובה, אמן).
אני צודקת?
אני לא צוחקת, אלא שוקלת ברצינות גדולה מאד הסבת מקצוע, וצריכה יעוץ מהצלמים.
אין בשאלתי טיפה של ציניות או מסרים עקלקלים.
(נא לא לעשות סקנדלים, עצבניות שכמותכן)