הסבת מקצוע!

[C H A N Y]

בתשלום נוסף זה כבר סיפור שונה.
(וגם ככה לא הייתי עושה כל דבר)

גם בלי תשלום, זה לא אומר שאין בקשות מוגזמות,יש כל הזמן.
וכמובן יש דברים שאי אפשר לעשות.

 

[רחלי 1234]

בלי שום השוואה לגרפיקה.
נכון לסנן אורך זמן, אבל זה לא נקרא "לשבת".

עיבוד תמונות לא צריך לקחת יותר מכמה דקות בודדות, וכל התיאורים כאן על "תחליפי פרצוף" "תעשי אותו מחייך" הם סתם הגזמה.

הם הגזמה בשבילך, כי את בשיטה של מינימום עיבוד, אבל רוב הצלמות כאן כן משקיעות שעות בעיבוד, ובואו לא נכנס לוויכוח של "למה צריך לעבד, אפשר לצלם מלחתחילה טוב וכדו" כי הנושא הזה כבר חפור.
אבל היוצאת מן הכלל פה זה את. וזכותך.

{אגב רותי פעם העלת פה תמונה של תינוקת מתוקה עם המון פצעים על הפנים, והיא נתנה אתגר מי יכול להוריד את זה בצורה היפה ביותר, רשמת שאת לא מתחילה בכלל, כי זה חצי שעה עבודה רק על התמונה הזו, אז שפשוט לא יצלמו ילד עם פצעים....}

 

[יעל אייזיקוביץ]

אסתר אם את מחפשת חיים קלים זה מה זה לא זה.
אני מוכנה לסבול הכל כי אני מאוהבת בצילום ועל כל פשעים תכסה אהבה.

אבל לבחור בזה כי זה קל? גיחצי.


אגב הילד רוקד בשדה, את לא רוקדת את רצה אחריו.
רוב שעות העבודה מול המסך האמת

 

[רותי המניק]

אבל למה דוקא ביום חמישי הדבקתם אותנו למחשב??

אסתר, קודם כל קחי בחשבון שמגרפיקאית מכובדת ומנוסה עם קהל לקוחות
תצטרכי להתחיל להיות צלמת מאפס שזה אומר שיקח זמן עד שיעריכו אותך ועד שגבשי לך לקוחות..

אם העבודה היתה צילום נטו זה היה חלום.
עיקר העבודה זה על המחשב ומול הלקוחות
גם למי שלא מעבדת הרבה את התמונות
יש לך את כל ההתעסקות עם הלקוחות שליחת התמונות
בחירת התמונות ע"י הלקוח
הוראות מפה ועד אמריקה בלי נגמרות (מלאות במספרים..)
עיצוב של אלבומים וכו
בקיצור את כל העצבים האלו לא חסכת לרגע.

דיברת על מיגרנה? למה לחזור אחרי 2-3 שעות צילומים מחוץ לעיר בשמש זה לא נראה לך מתכון בטוח למגרנות?

לצלם NB 5 שעות בלי מזגן? המגירנה ממש לא ממתינה...

לגמור אלבום עדXTZ לענות למיילים של לקוחות שלכל אחד אצ מחויבת באופן אישי.

להעיז לנח פעם בצהרים ולגלות 9 שיחות שלא נענו כי הלקוחה החליטה שהיא באה לקחת את האלבום אפילו שלא עניתי לה (מה לעשות והייתי בנופש בכלל..)

כל זה לפני סטודיו,
לפתוח סטודיו בבית זה אומר שכל הבית שלך מתמלא בכל מיני דברים שבחיים לא חלמת עליהם ותמצאי מקום לאכסן אותם.


ועוד ועוד
כסף לא בא ברגל צריך לעבוד קשה
מה טוב אם אוהבים את העבודה.

ב"ה אני אוהבת

בהצלחה!!

 

[א"ב]

אני מצטערת, האצבעות דגדגו לי ולא הצלחתי להשתלט עליהן -
אסתר זה ממש לא בשביל לצחוק עליך, אני כל כך מבינה אותך...
זה פשוט לתמוך בצלמות - וגם בגלל שהצחקת אותי עד דמעות עם התיאור הלבבי שלך,
אם זה מעליב תאמרי ואני אוריד, אבל זה לגמרי ברוח טובה ועליזה.
גבירותי וגבירותי... קבלו במחיאות כפיים... את - - - - מחול הצלמות!!!!
(צילום: שירי כהן, אילוסטרציה)

גדולה את

אוקי,
הבאתם לתודעתי את הצדדים האפלים בענין. באמת שלא חשבתי עליהם.
תודה! אתן עובדות קשה, ועל כך הערכתי הכנה.

 

[אסתי 25]

אני מצטערת, האצבעות דגדגו לי ולא הצלחתי להשתלט עליהן -
אסתר זה ממש לא בשביל לצחוק עליך, אני כל כך מבינה אותך...
זה פשוט לתמוך בצלמות - וגם בגלל שהצחקת אותי עד דמעות עם התיאור הלבבי שלך,
אם זה מעליב תאמרי ואני אוריד, אבל זה לגמרי ברוח טובה ועליזה.
גבירותי וגבירותי... קבלו במחיאות כפיים... את - - - - מחול הצלמות!!!!
(צילום: שירי כהן, אילוסטרציה)

אחרי תמונה כזאת, אני גם שוקלת לעשות הסבה לצילום

 

[יצירתית]

אחרי תמונה כזאת, אני גם שוקלת לעשות הסבה לצילום

נראה בפרופיל שלך שאין לך גישה למכשירים למינהם.... מצלמה זה דבר רגיש

 

[ariels]

וואי איזה אשכול.
אחד הגדולים.
שירי קרעת אותי מצחוק, אין עליך.
ולאסתר היקרה נשאר לי רק לומר - שאני מבינה אותך, ויש שלב כזה שפשוט רוצים לרענן, לעשות משהו אחר, להתחדש. אולי לא צילום, אולי תחום אחר (כתיבה באמת מתאים לך...)
וזה בלי קשר לכשרון המהמם שלך, משהו נפשי.
כל כך חשוב לקבל סיפוק ממה שאת עושה!
הייתי לגמרי משקיעה בזה מחשבה, מה יעשה לך טוב, אולי כן משהו שיוצא מתוך תחום העיצוב אבל לכיוון אחר?

 

[ישראלה]

אולי תנסי לשלב,
קצת להוריד את שעות העבודה
ובמקביל לעשות משהו כתחביב והרפיה
כמו אומנות מכל סוג שחביב עליך.

 

[רחלי 1234]

גדולה את

אוקי,
הבאתם לתודעתי את הצדדים האפלים בענין. באמת שלא חשבתי עליהם.
תודה! אתן עובדות קשה, ועל כך הערכתי הכנה.

אסתר כל הכבוד!!!
צריך לדעת לומר בחייים" טעיתי- סליחה"

ובאמת יש בצילום ככ הרבה כיף ושמחה, שכמו שיעל כתבה, זה מפצה על כל עוגמות הנפש.

המון המון בהצלחה.

 

[רחלי 1234]

נראה בפרופיל שלך שאין לך גישה למכשירים למינהם.... מצלמה זה דבר רגיש

מה שבטוח, מירלה, אחרי האשכול הזה ראיתי שאת מלאת חוש הומור. צחקתי היום המון על ההודעות שלך

 

[אספרה]

שירי, אני לא גומרת לצחוק מהציור שלך.

הצלמת הקטנה שם זה הבת של הניק "יאיר"?

 

[יונה יונה]

הם הגזמה בשבילך, כי את בשיטה של מינימום עיבוד, אבל רוב הצלמות כאן כן משקיעות שעות בעיבוד,

{אגב רותי פעם העלת פה תמונה של תינוקת מתוקה עם המון פצעים על הפנים, והיא נתנה אתגר מי יכול להוריד את זה בצורה היפה ביותר, רשמת שאת לא מתחילה בכלל, כי זה חצי שעה עבודה רק על התמונה הזו, אז שפשוט לא יצלמו ילד עם פצעים....}

מי שמשקיעה שעות בעיבוד לרוב לא יודעת לצלם מספיק טוב.
את שעות העבודה על העיבוד תלכו להשקיע בלימוד, זה יהיה אפקטיבי יותר.

(ואגב אגבי, התחלתי במפורש לעבד... ונראה לי אפילו זכיתי שם במקום שלישי/רביעי .
זה מקרה קיצון, בכזה מקרה באמת אין ברירה וחייבים לעבד, אבל רוב הילדים לא מגיעים לסטודיו עם שחין....)

 

[ליאור מ]

הי צלמים/ות,
רציתי להתייעץ איתכם/ן:
יוצאים! חוגגים! רוקדים בשדות! מפריחים בלונים! מדלגים! משתוללים עם הילדים! בכיף!
ועל הדרך - קליק! קליק! קליק!
מתקתקים ומקליקים,
וכעבור שעה מסיימים,
חוזרים לאוטו, מדליקים מוזיקה,
וחוזרים הביתה! עם בוחטה של כסף בכיס! (כן או לא, אבל בהנחה שאהיה צלמת טובה, אמן).

אז זהו שלא נראה לי.
צרות וקושי יש בכל מקצוע, אדם לעמל יולד.
חוץ מזה בכל מקצוע יש כסף, וגם הרבה, זה תלוי בבן אדם, כמה הוא יודע את העבודה שלו וכמה הוא יודע לעבוד מול אנשים.
התבוננות ועצה לעכשיו אולי בתור גרפיקאית עדיף לתמחר אחרת, לעשות תאום צפיות עם לקוח, או לעבוד לפי שעות ולא פר פרוקייט. או שפשוט תעשי תכנון עתידי מוגזם לפרוייקט לכל מקרה שלא תפסידי.

לפי תיאור האישיות שלך אז אם את גרפיקאית, ואת אומרת שאת טובה בזה הן הכי נמי בצילום. תקחי בחשבון שילדים יכולים להיות לא פשוטים (בלשון המעטה) וגם ההורים שלהם או לקוחות אחרים יכולים להיות נוראיים.

-בתור גרפיקאית מהבית (עצמאית- שזה העדיפות לכל גרפיקאי לפי דיבורים עם הרבה אנשים שעוסקים בתחום) את יכולה להקליק ולהקליק לשמוע מוזיקה, בלי להכנס ולצאת מהאוטו.. וכעבור שעה יש בוחטות של כסף בכיס... תלוי כמה את טובה.
-גרפיקאי עובד יותר מול מחשב, זה אומנם אנמי ומשעמם אבל דורש פחות יחסי אנוש.

- צילומי חוץ זה לא פיקניק, זה סחיבת ציוד (היותר קשה בד"כ לנשים) זה תחזוקה שלו וכו'.
גם עריכת תמונות זה סיפור על אף שאת גרפיקאית, טובה

אישית בתור צלם, לצלם ילדים זה דבר שהוא מהנה מבחינתי, אבל לא סוג הצילום שאני רוצה להתמקד בו. בצילום מוצר יש גם כן שקט, והמוצר לא מבלבל לך את המח.

קצת מבולגן אבל
לסיכום, זה לא שחור ולבן, לכל דבר יש צדדים טובים ופחות טובים, אנדיבידואלי לכל אחד.
כמו כל בעל מקצוע החיים שלו לא ורודים {לצלם} (על אף האופטימיות שעוזרת)
מצד שני את אוחזת מעצמך מוכשרת ובעלת כריזמה ורצון להצליח וזה יכול רק לשחק לטובתך.

 

[gg]

קהילת הצלמים חוגגת היום!

 

[רותי ארליך]

מי שמשקיעה שעות בעיבוד לרוב לא יודעת לצלם מספיק טוב.
את שעות העבודה על העיבוד תלכו להשקיע בלימוד, זה יהיה אפקטיבי יותר.

(ואגב אגבי, התחלתי במפורש לעבד... ונראה לי אפילו זכיתי שם במקום שלישי/רביעי .
זה מקרה קיצון, בכזה מקרה באמת אין ברירה וחייבים לעבד, אבל רוב הילדים לא מגיעים לסטודיו עם שחין....)

נכון, את ממש צודקת
צלמת שלא מצליחה להוציא מתמונה משפחתית של 7 ילדים קטנטנים, פוזה שכל הילדים מחייכים אליה חיוך קסום ואף אחד לא עוצם חלילה עיניים
צריכה ללכת דחוף להשקיע בלימוד, זה יהיה אפקטיבי יותר.

סליחה על הציניות..
אבל אחרי התמונות שלך על הרקע השמנת (המקסימות, אגב) שהייתי משוכנעת שצילמת על צבע bone והתברר לי שצילמת על לבן, אני לא מאמינה לאף אחד.

 

[א"ב]

התחרות | סיפור
מבוסס על ספרו של ד"ר סוס בתרגומה של לאה גולדברג "הארנב החשוב בעיניו"

גרפיקאית אחת ישבה על אבן בגבעה, ומרוב שיעמום ומיגרנה החלה מתנה צרותיה:
"אין מסכנה כמוני! אין שפחה נרצעת כמוני! בכל העולם לא ימצא אחד מסכן ועלוב כמוני...!"
"מה אמרת??" נשמע קול נהמה רוגז מאחור.
הסתובבה הגרפיקאית, והנה מולה צלמת:
"את מסכנה?????? אני מסכנה עשרת מונים!"
"את??? הבה ותוכיחי....!"
הרימה הצלמת סנטרה בחשיבות, גלגלה עיניה מעלה בעליונות, כחכחה בגרונה כחח... כחח..., ולאחר כמה דקות קפצה:
"הנה, ראי ושפטי בעצמך:
איזה עוד בעל מקצוע מלבדי יוכל לסגור קובץ בפעם האחרונה באמת 4 פעמים?
- תמונה סופית אף מושתל 11!
- תמונה סופית אף מושתל 11 נחיר ימני 13!
- תמונה סופית אף מושתל נחיר ימני 13 גבנון גרמי 18!
- תמונה סופית ביטול השתלת אף השארת נחיר 13!

אה??? ראית מי משתינו מסכנה באמת??"

"מסכנה את, אכן, אך אני מסכנה ממך, כן כן...!
זוכרת אני קובץ שסגרתי אותו סופית 5 פעמים, לא פחות:
- קובץ מתוקן סופי!
- קובץ מתוקן סופי באמת!
- קובץ מתוקן סופי באמת אמן!
- קובץ מתוקן סופי באמת אמן בעזרת השם!
- קובץ מתוקן סופי באמת בעזרת השם יתברך!"

כבשה הצלמת פניה בידיה, חשבה וחשבה, ועוד חשבה, ולבסוף מצאה:
"בואי נדבר על הלילה, פשוט מאד. אתמול בלילה, וגם שלשום הלכתי לישון כשהאיר כבר היום! ובכלל, שתדעי! אצלי 4:00 לפנות בוקר, זה 8:00 אצל כל אחד אחר...!"
"את עושה צחוק, יקירתי! אני לא הלכתי לישון בכלל! למעשה אם אני זוכרת נכון, גם אתמול לא הלכתי לישון, וגם שלשום!"

"אני יש לי דלקת כרונית בלתי הפיכה במרפק השמאלי מרוב כובד המצלמה!"
"ולי יש פריצת דיסק בגלל הישיבה הממושכת מול המחשב. הלך לי לגמרי עמוד השדרה! זהו, הוא אבוד!"
"ולי נשבר האגן באיזה ריקוד בשדה שהרבצתי פעם. שנה שלמה הייתי מגובסת!"
"ולי הלכו העיניים מהריצוד של המסך. עברתי ניתוח, ועוד ניתוח, ועוד ניתוח, ועכשיו אני רואה קצת. לפעמים."

"ואני זוכרת פעם שהייתי צריכה לשתות 10 כוסות קפה תורכי בשביל להצליח להמשיך לפקוח את העיניים"
"ואני זוכרת פעם ששתיתי 24 פחיות של רד-בול בשביל להתעורר, ובכל זאת נרדמתי. וזה היה בעמידה! למעשה, אפילו באמצע רקידה! תארי לך!"

עודן מתווכחות,
והסיפור כבר חייב להגמר, כי עיני נעצמות...
אז באין עימי סוף מוצלח יותר, קבלו סוף משעמם למדי...


וכך הן המשיכו להתווכח, ולהוכיח,
עד שפתאום הן שמעו קול דק:
"הי! טפשות מטופשות! יש לי רעיון בשבילכן!"
היתה זו תולעת קטנה שיצאה מחורה ובעיניה הגדולות סקרה את המתמודדות.
"החליפו ביניכן! תני לה את את כל הציוד הכבד והיקר שאי אפשר להשאיר לבד! ואת - תני לה את המחשב המרצד, ואת הכסא שובר העצמות! החליפו!!!!"

לפתה הצלמת את מצלמתה בפחד, גוננה על חצובתה בגופה השפוף וסגרה על מטריותיה בחרדה.
התיישבה מהרה גרפיקאית על כסאה המכאיב, לבל יתפסו לה אותו חלילה, חבקה את המסך בכל כוחותיה, ובעיניה אימה ובהלה.

ראתה כל זאת התולעת החכמה,
הבליעה חיוך מבין,
גיחכה קצת ימין ושמאל,
והופ...! חזרה לחורה ונעלמה.



וקבלו את הציור...

 

[רותי ארליך]

את לא אמיתית.......
כל המשפחה מתעוררת פה מהצחוק חסר הרסן שלי
במפגש הבא של הצלמות את מוזמנת למופע סטנד אפ עם שקופיות

 

[א"ב]

אה?
אתן עושות מפגשים??
עוד סיבה לרצות להיות צלמת...!

 

[poto12]

אסתר , את מעירה את כל בתי יושבות פרוג
רחמים! גזל שינה