חילך לאורייתא
משתמש מקצוען
הסופר עומר ברק בפוסט נוקב: תמכתי בהתנתקות, חשבתי שבלי המתנחלים הללו שעוד יתנצלו, יהיה שלום. הם צדקו ואני טעיתי
בפוסט נוקב של חשבון נפש מכה הסופר עומר ברק על חטא תמיכתו בעקירה מגוש קטיף ואמונתו היוקדת שהמתנחלים הם שהתנהלותם גררה את שנאת הפלשתינים. כעת הוא אומר בקול רם: טעיתי.
את הפוסט פותח ברק בחובה להתפכח אם קיימת בקשה או דרישה של השמאל להתפכח ממה שהוא מגדיר כ"שיכרון הביביסטי". ההתפכחות צריכה להתחיל בנו, הוא כותב: "קודם כל אנחנו. אז הנה: אני טעיתי".
"שמחתי בפינוי של גוש קטיף", כותב עומר ברק ומדייק את דבריו: "אוקיי, לא "שמחתי", אבל הייתה בי איזושהי תחושה אדירה של צדק. שהדבר הנכון נעשה. שהמהלך הכי לא דמוקרטי - והוא היה, אתם זוכרים בדיוק איך שרון העביר את ההתנתקות - שנעשה בתולדות המדינה היה מוצדק.
זה לא שטחים. ולא תנאים. זו שנאה. שנאה יוקדת. אלה אנשים שיורים בתינוקות וצוחקים. באוזניים שלי שמעתי אותם צוחקים. זו שנאת יהודים שכמוה לא ידעתי שיש. רוע אנושי טהור שלא רציתי להאמין שקיים.
והם צדקו.
הם צדקו.
הם צדקו ואני טעיתי.
בפוסט נוקב של חשבון נפש מכה הסופר עומר ברק על חטא תמיכתו בעקירה מגוש קטיף ואמונתו היוקדת שהמתנחלים הם שהתנהלותם גררה את שנאת הפלשתינים. כעת הוא אומר בקול רם: טעיתי.
את הפוסט פותח ברק בחובה להתפכח אם קיימת בקשה או דרישה של השמאל להתפכח ממה שהוא מגדיר כ"שיכרון הביביסטי". ההתפכחות צריכה להתחיל בנו, הוא כותב: "קודם כל אנחנו. אז הנה: אני טעיתי".
"שמחתי בפינוי של גוש קטיף", כותב עומר ברק ומדייק את דבריו: "אוקיי, לא "שמחתי", אבל הייתה בי איזושהי תחושה אדירה של צדק. שהדבר הנכון נעשה. שהמהלך הכי לא דמוקרטי - והוא היה, אתם זוכרים בדיוק איך שרון העביר את ההתנתקות - שנעשה בתולדות המדינה היה מוצדק.
זה לא שטחים. ולא תנאים. זו שנאה. שנאה יוקדת. אלה אנשים שיורים בתינוקות וצוחקים. באוזניים שלי שמעתי אותם צוחקים. זו שנאת יהודים שכמוה לא ידעתי שיש. רוע אנושי טהור שלא רציתי להאמין שקיים.
והם צדקו.
הם צדקו.
הם צדקו ואני טעיתי.