מיהרתי לקוות שארה"ב תהפוך את יוזמת נמל עזה לצעד הראשון לקראת חזון השלום הכולל שלה, בשיתוף פעולה עם איחוד האמירויות הערביות, סעודיה, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית.
התבססתי על התקווה שקטאר, הלא היא חמאס, תודח מכל תפקיד בחזון זה, שכן היא נותנת חסות לטרור האיסלאמיסטי ברחבי העולם. תקוותי אכן עלתה בקנה אחד עם הדיווחים הראשוניים על יוזמת הנמל. כיניתי אותו "נמל של תקווה", וראיתי בכך נס שממשל ביידן נוקט צעד ממשי כדי ליישם את חזון השלום שלו.
התברר שטעיתי בגדול. ממשל זה בגד בבעלי בריתו – איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ישראל וירדן – בכך שהעביר את הנמל לקטאר, דהיינו לחמאס. בכך החליפה ארה"ב צד, מישראל לקטאר.
איחוד האמירויות וסעודיה מבינות כעת שכל התקשרות עם הממשל הזה היא חסרת סיכוי. הן ינסו להמתין עד שוך הסערה של מערכת הבחירות לנשיאות, בעודן מתקדמות אל עבר הגוש השני, גוש הרב-קוטביות: רוסיה, סין ואיראן.
מדוע קרה הדבר ומה יהיו השלכותיו?
ראשית, צריך להדגיש שמדובר בכניעה אמריקנית החושפת בפני העולם את חולשתה של ארה"ב. הדבר שהגורמים האנטי אמריקניים יבינו מכל האפיזודה הטרגית הזו איננו שאמריקה דבקה בערכיה האנושיים של תמיכה וטיפול באוכלוסיית עזה, אלא שהיא חלשה ושזו הסיבה שהיא מעניקה את הנמל לקטאר ולחמאס.
מדוע היא עושה זאת? יש לכך שתי סיבות עיקריות:
ראשית, ישראל לא הצליחה לסיים את העבודה תוך חודש או לכל היותר חודשיים, שזה פרק הזמן שארה"ב והמערב יכולים לאפשר. חמאס, כמו תמיד, השתמש בפלסטינים בעזה כמגנים אנושיים, ובכך הפך אותם, באכזריות בלתי אנושית, ללוחמים לא חמושים ולא מודעים לצידו.
כתוצאה מכך, המערב תוקף רק את ישראל, ושכח אפילו את ה-7 באוקטובר ואת החטופים. כל מה שחשוב מבחינתו אלו האבדות האנושיות הטרגיות בקרב האוכלוסייה האזרחית בעזה.
תיאורטית, המערב יכול היה לדבוק בערכיו האנושיים ובחוקי המלחמה הבינלאומיים, ולומר שלאור הברבריות של חמאס שהופך אזרחים למגנים אנושיים, הוא עומד לצד ישראל; אך תרחיש שכזה הוא בגדר חלום חסר סיכוי.
שנית, ככל שהמלחמה נמשכת, ואיתה גם מניין ההרוגים, ישראל לא סיפקה לממשל האמריקני את האופק המדיני שהוא זקוק לו נואשות כדי להצדיק את תמיכתו בישראל – כלומר, שכל האבדות הטרגיות הללו היו למען הסכם שלום לאחר המלחמה.
דובר הפנטגון פט ריידר מסביר במסיבת עיתונאים כיצד צפוי להיראות הנמל הצף מול חופי עזה, 8 במרץ 2024 | צילום: Joseph Clark, DOD
נתניהו לא הסכים לכך. אמנם, הטיעון שלו – שאי אפשר לדבר על פתרון שלום לפני מיטוט חמאס – אינו בלתי תקף. עקרונית, זהו טיעון תקף: אי אפשר לדבר על הסכם שלום כל עוד חמאס ממשיך להתקיים. אך הממשל האמריקני היה זקוק למסר אחר לקראת הבחירות המתקרבות לנשיאות, מסר שיאפשר לו לעמוד בפני כל ההפגנות הנערכות נגדו. נתניהו התעלם מהצורך האמריקני המפלגתי הזה, ולא נתן לממשל את מה שהוא זקוק לו.
לכן, לממשל האמריקני לא הייתה ברירה אלא להתמקד בסיוע הומניטרי כדי למתן את ההשלכות של מלחמת ישראל בחמאס, עם חיי האדם שהיא גובה. הדרך הקלה והנוחה ביותר הייתה להעביר את יוזמת הנמל הזו, מימונו והפעלתו – לקטאר, כלומר לחמאס.
השלכות: חולשה מולידה אלימות
ממשל ביידן מאמין שהצעד הקטן ולכאורה חסר החשיבות הזה, יעניק לו הישג מישני לקראת הבחירות בארה"ב שיתקיימו בחודש נובמבר (אם לא הפסקת אש והסכם, אז לפחות קץ לטרגדיה ההומניטרית), הישג אשר יסייע לניצחון דמוקרטי. בפועל, בגידתו של הממשל בבעלת בריתו האמיתית תביא לתוצאה הפוכה.
קודם כל, באמצעות סיוע הומניטרי, קטאר, כלומר חמאס, תשמור על שליטתה באוכלוסייה. בצעד הקטן הזה, ארה"ב מוסרת את האוכלוסייה לידי חמאס. כתוצאה מכך ייהרגו יותר חיילים ישראלים, כמו גם יותר פלסטינים. וזה יגרום להתלקחות רחבה יותר.
יגאל כרמון, מייסד ונשיא MEMRI – המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון | צילום: אלכס גורביץ'
החולשה האמריקנית תוליד אלימות בקנה מידה גדול בהרבה. כל הכוחות האנטי-אמריקניים באזור יבינו כעת שארה"ב חלשה ואיננה עומדת לצד בעלות בריתה – ולכן זהו הזמן לסלק את כוחותיה מבסיסיה ברחבי המזרח התיכון.
כתוצאה מגילוי חולשה זה, יתרחשו ההתפתחויות הבאות:
העימות עם חיזבאללה בגבולה הצפוני של ישראל יסלים עד לכדי מלחמה כוללת עם חיזבאללה.
החות'ים יעצימו את התקפותיהם בים האדום. על פי דיווחים משלחת שלהם הגיעה ללבנון, מה שעשוי להצביע על החמרה אפשרית בגבול הצפון. כל מיליציות החסות של איראן יסלימו את התקפותיהן על בסיסים אמריקנים בסוריה, עיראק וירדן, ואיראן תמשיך לטעון שהן פועלות באופן עצמאי (שזו בדיחה).
בנובמבר הקרוב, ממשל ביידן יעמוד בפני מלחמה אזורית מוחלטת – לא רק נגד ישראל אלא גם נגד אמריקה (וכמובן שלא יהיה לו הישג פוליטי במזרח התיכון בקשר למלחמה).
למה אפשר לצפות ברמה הגלובלית? כתוצאה מחולשתה של אמריקה, כפי שהודגמה בעזה, רוסיה תרחיב את מלחמתה באוקראינה, עם איומים גלויים במלחמה גרעינית אם נאט"ו תגיב, וסין תחריף את הלחץ האלים שלה נגד טייוואן, ונגד הפיליפינים בים סין הדרומי.
הכישלון הישראלי והאמריקני בעזה יגרום למלחמה כוללת ממש לפני הבחירות. כל הכוחות האנטי-אמריקניים יחשבו שזה הזמן וההזדמנות שלהם. אמריקה חלשה ולא תעז להיכנס למלחמות עולם, במיוחד לפני הבחירות.
מסירת הנמל לקטאר, כלומר חמאס, היא צעד קטן, חסר חשיבות לכאורה עבור אדם אחד, הנשיא ביידן, אבל קפיצת מדרגה אחת ענקית לקראת מלחמה כוללת.
יגאל כרמון הוא מייסד ונשיא MEMRI – המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון