על החלק הראשון, מצטרף בכל פה.
על החלק השני, לצערנו מלאך המשחית אינו מבחין, וברגע שנגזר על אדם, שום המנעות והרגלים לא יועילו לו (ההורים שלי ז"ל שמרו על אורח חיים בריא, ולצערנו שניהם נפטרו (לפני גיל שבעים) מהמחלה הנוראה ה"י ל"ע ול"ע.
אמנם, כששהינו ליד מיטתם במחלקת אונקולוגיה (שלא תדעו...) ראינו המון אנשים שזכו ויצאו מזה לאורך ימים ושנים.
(אצלם לא היה מועיל גילוי מוקדם... זה היה במקום שלצערנו עד היום לא הצליחו לייצר תרופה לזה, רק הקב"ה הבורא רפואות הוא הרופא לכל החלאים וב"ה הרופא לשבורי לב הוא ירפא לכל חולי עמך בית ישראל אמן)
אני מצטערת מאוד מאוד לשמוע.
אבל - חבל שאנשים יקראו את דבריך ואולי ייגרם להם רפיון בשמירה על בריאותם.
יש הרבה אנשים ששומרים על אורח חיים בריא ברמה כזו או אחרת (ולא כולם יודעים איך באמת - למשל - הרבה מקפידים על סוכר חום במקום לבן, וקוראים לזה בריא, אבל זה מזיק בדיוק באותה מידה), כך שאין לי שום אפשרות להעיד על מקרה מסוים מה היה הכשל.
אבל צריך להבין מאיפה מופיעה 'המחלה'.
יש לכל דבר רקע, משולב גוף-נפש, והשורש הוא כמעט תמיד שילוב של השניים.
וזה בלי להיכנס לכל הנושא של פעולת מערכת החיסון במיגור תאים ממאירים, שהוא נושא שלם ורחב בפני עצמו.
ולגבי ריפוי -
בהתמודדות עם 'המחלה' יש מכלול של גורמים, אחד מהם הוא
בטחון גמור בריפוי.
וזה דבר לא פשוט שדורש הרבה עבודה אצל מתמודדים עם 'המחלה'.
אבל זה הא.ב.
עוד לפני תזונה.
הרבה אנשים שומעים את האבחנה והסטטיסטיקה - נבהלים, ונכנסים לפחד ואפילו חרדות.
שזה דבר טבעי לגמרי ואנושי לחלוטין. זו אבחנה מפחידה.
בפרט שהרופאים בחלקם לא רגישים מספיק להלך הרוח הנכון עבור המטופלים.
כשמטופל חושב שהכל באחריות הרופא הוא מוריד את סיכויי ההחלמה שלו.
עד כמה שזה מצער - זה הוכח.
בנוסף -
ישנם סוגים של 'המחלה' בהם הרופאים מגששים באפילה.
לצערי איבדתי חברה טובה, אם צעירה ל-8 ילדים, שהרופאים לא ידעו איזה טיפול לתת לה, ופשוט עשו עליה ניסוי אחר ניסוי בכל מיני סוגי כימותרפיה חדשניים ולא מועילים, כשהם משתדלים לחייך ולהבטיח שיפור.
ועוד -
גם מחלת לב זו גזירת שמים.
יותר אנשים נפטרים ממחלות לב מאשר מ'המחלה',
ובכל זאת אדם ששומע שיש לו לחץ דם גבוה לא נכנס לפאניקה.
אבחנה של 'המחלה' נתפסת אצל הרבה אנשים כגזירה קשה שלא משאירה כמעט סיכוי.
[במאמר מוסגר - אנשים עם נטיה למחלת לב יכולים לעזור לעצמם בצורה בלתי רגילה עם שינויים באורח החיים, עד כדי כך שחולים במצב קשה עם תעוקת חזה וכו' - הגיעו למצב של נסיגה ופתיחת עורקים חסומים תוך מס' חודשים. למותר לציין שברפואה הרגילה אין דבר כזה 'רמיסיה של מחלת לב'].
זה לא סותר שהכל בהשגח"פ.
זה לא סותר את העובדה שכאשר מגיע זמנו של אדם לעבור לעולם שכולו טוב - זה קורה.
ומצד שני -
זה לא מבטל את חובת ההשתדלות שלנו בעולם הגשמי.
אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מכך שיש לנו
אחריות לשמור על הבריאות שלנו.
אנחנו לא מתערבים בחשבונות שמים.
אבל את המוטל עלינו - יש לנו אחריות לבצע.