הנושאים החמים
הנושאים החמים
shirelo141
משתמש צעיר
המורה של א'4,
או של ב'3,
או אפילו ד'5.
המורה שמגיעה בכל בוקר (או כמעט כל בוקר) באופטימיות אין קץ,
כשבמוחה המערך שישבה וחשבה עליו ביום הקודם,
השיעור שהכנתי ממש יפה היא חושבת הילדים ייהנו,
אבל שוב זה קרה,
השיעור המיוחל יצטרך לחכות,
הגעתי ביום לא טוב, הילדים לא רגועים,
וגם הייתה התפרצות היום,
אז לא נורא בפעם הבאה...
או בפעם שאחרי זה...מתישהו בטוח אמסור את השיעור...
וכולם במסדרון מסתכלים על הכיתה שלה,
זאת כיתה של משוגעים, טיפשים הם אומרים בשקט ומתרחקים...
אבל היא יודעת שהילדים שלה הכי מיוחדים,
גם אם הם לא תמיד מבינים,
גם אם הם עושים טעויות (והרבה),
ומחבקים את כל מי שעובר לידם (ולא מכירים!),
ולא תמיד מבינים את מה שהם אומרים (או לא אומרים),
אבל היא כבר פיתחה את יכולת השפות שלה
והיא מבינה ללא קושי רפאלית ואיתמרית ואפילו אברהמית!
זאת המורה שמסבירה שוב ושוב ושוב
שאסור אבל ממש אסור לקפוץ על חברים,
גם אם ממש מתחשק לשחק איתם
ולא יודעים איך לפנות אליהם.
המורה שתעבור בין הילדים כשכל ילד
לומד בספר אחר ונמצא במקום אחר בחומר
והיא כמו להטוטנית עוברת בין כולם
וכן קצת שוכחת לפעמים,
ומסבירה לאיתמר את מה שהייתה להסביר לרפאל
ואחר כך לחזור לרפאל ולהסביר לו מחדש כי התבלבלה
והסבירה לו את מה שהייתה צריכה להסביר למוישי...
המורה שתחזור על אותה מילה,
ותסביר את אותו נושא ב5 דרכים שונות ומגוונות
כדי לשמוע את המשפט המוכר עד כאב
''המורה לא הבנתי...''
המורה שתדבר בעיקר לעצמה
וזה לא משנה לה בכלל בכלל,
כי אולי רק אולי יבוא היום
שכולם יהיו רגועים,
בלי צעקות משונות באמצע השיעור
בלי שאחד הילדים יקום כל 10 שניות רק כי משהו בלוח לא הסתדר לו
בלי סיפורים אין סופיים חסרי תכלית שנמשכים ונמשכים...
רק הקשבה שקטה כזו מלאת הבנה
שתופרע מדי פעם על ידי שאלה חכמה
ולא המורה מחר אני נוסע לחיפה כשאת לימדת בכלל על חנוכה..
אבל באמת מה שווה השקט
סליחה על הביטוי שקט של בית קברות
כשבכיתה יש לך רעש והמולה
כל יום צופן בחובו הפתעות וריגושיים
לטובה וגם קצת פחות...
מקצת מחוויותיי השנה בכיתת חינוך מיוחד
כל השמות מומצאים כמובן
בזמן האחרון יצא לי להיתקל בכמה אשכולות (חשובים יש לציין) על תנאי העסקה של המורים.
אין ספק שצריך לדבר ולפעול אבל רובינו הרי לא מתכוונים להחליף מקצוע, אז בואו ניזכר קצת ברגעים
שמזכירים לנו למה בחרנו במקצוע המיוחד הזה, ואשמח שתשתפו באשכול הזה מהרגעים הללו שהרגשתם
שהיה שווה ללמוד ולעבור הכל בשביל הרגע הזה - שילד לומד לקרוא, שילדה לומדת לשחק עם חברות...אין לי ספק
שיש עשרות רגעים כאלו (אם לא יותר...)
או של ב'3,
או אפילו ד'5.
המורה שמגיעה בכל בוקר (או כמעט כל בוקר) באופטימיות אין קץ,
כשבמוחה המערך שישבה וחשבה עליו ביום הקודם,
השיעור שהכנתי ממש יפה היא חושבת הילדים ייהנו,
אבל שוב זה קרה,
השיעור המיוחל יצטרך לחכות,
הגעתי ביום לא טוב, הילדים לא רגועים,
וגם הייתה התפרצות היום,
אז לא נורא בפעם הבאה...
או בפעם שאחרי זה...מתישהו בטוח אמסור את השיעור...
וכולם במסדרון מסתכלים על הכיתה שלה,
זאת כיתה של משוגעים, טיפשים הם אומרים בשקט ומתרחקים...
אבל היא יודעת שהילדים שלה הכי מיוחדים,
גם אם הם לא תמיד מבינים,
גם אם הם עושים טעויות (והרבה),
ומחבקים את כל מי שעובר לידם (ולא מכירים!),
ולא תמיד מבינים את מה שהם אומרים (או לא אומרים),
אבל היא כבר פיתחה את יכולת השפות שלה
והיא מבינה ללא קושי רפאלית ואיתמרית ואפילו אברהמית!
זאת המורה שמסבירה שוב ושוב ושוב
שאסור אבל ממש אסור לקפוץ על חברים,
גם אם ממש מתחשק לשחק איתם
ולא יודעים איך לפנות אליהם.
המורה שתעבור בין הילדים כשכל ילד
לומד בספר אחר ונמצא במקום אחר בחומר
והיא כמו להטוטנית עוברת בין כולם
וכן קצת שוכחת לפעמים,
ומסבירה לאיתמר את מה שהייתה להסביר לרפאל
ואחר כך לחזור לרפאל ולהסביר לו מחדש כי התבלבלה
והסבירה לו את מה שהייתה צריכה להסביר למוישי...
המורה שתחזור על אותה מילה,
ותסביר את אותו נושא ב5 דרכים שונות ומגוונות
כדי לשמוע את המשפט המוכר עד כאב
''המורה לא הבנתי...''
המורה שתדבר בעיקר לעצמה
וזה לא משנה לה בכלל בכלל,
כי אולי רק אולי יבוא היום
שכולם יהיו רגועים,
בלי צעקות משונות באמצע השיעור
בלי שאחד הילדים יקום כל 10 שניות רק כי משהו בלוח לא הסתדר לו
בלי סיפורים אין סופיים חסרי תכלית שנמשכים ונמשכים...
רק הקשבה שקטה כזו מלאת הבנה
שתופרע מדי פעם על ידי שאלה חכמה
ולא המורה מחר אני נוסע לחיפה כשאת לימדת בכלל על חנוכה..
אבל באמת מה שווה השקט
סליחה על הביטוי שקט של בית קברות
כשבכיתה יש לך רעש והמולה
כל יום צופן בחובו הפתעות וריגושיים
לטובה וגם קצת פחות...
מקצת מחוויותיי השנה בכיתת חינוך מיוחד
כל השמות מומצאים כמובןבזמן האחרון יצא לי להיתקל בכמה אשכולות (חשובים יש לציין) על תנאי העסקה של המורים.
אין ספק שצריך לדבר ולפעול אבל רובינו הרי לא מתכוונים להחליף מקצוע, אז בואו ניזכר קצת ברגעים
שמזכירים לנו למה בחרנו במקצוע המיוחד הזה, ואשמח שתשתפו באשכול הזה מהרגעים הללו שהרגשתם
שהיה שווה ללמוד ולעבור הכל בשביל הרגע הזה - שילד לומד לקרוא, שילדה לומדת לשחק עם חברות...אין לי ספק
שיש עשרות רגעים כאלו
(אם לא יותר...)
