הזמנה לדיון|לבעלי לב חזק|השואה כמוטיב ספרותי

פרוגיוזרית

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
על זה אני זועם! זו שקר, וזו הכחשת השואה הגדולה ביותר!
כל הצרות והשחיטות הללו לא דמו ולא הגיעו לקצה קצהו של הסבל בשואה!

השואה הייתה סבל שהיה שחור יותר גם מביעותי הלילה השחורים ביותר שחלם אי מי!
זה לא אני אמרתי
זה כתב הרה"ק מפיאסצנה בעיצומם של ימי השואה בגטו וורשה
וזה עוד 'לפני' המחנות
מעניין. כי אני רואה שזה מה שהוא כתב:
"כי אלו האנשים שאומרים שיסורים כמו אלו עוד לא היו לישראל — טועים הם, כי בחורבן בית־המקדש, בביתר וכו' היו כמו אלה."
אש קודש, עמ׳ קלט, חנוכה תש״ב
 

ש. צ. וינמן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
מעניין. כי אני רואה שזה מה שהוא כתב:
"כי אלו האנשים שאומרים שיסורים כמו אלו עוד לא היו לישראל — טועים הם, כי בחורבן בית־המקדש, בביתר וכו' היו כמו אלה."
אש קודש, עמ׳ קלט, חנוכה תש״ב

הקדמת אותי, תודה.

וקצת הסטוריה על הרוגי ביתר:
מסכת גיטין דף נח עמוד א:

ציטוט אחד:

אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש:

חשבון פשוט:

400 בתי כנסת בכל אחד 400 מלמדים ולכל מלמד 400 תינוקות

רק תינוקות של בית רבן!!!
64000000 (שישים וארבע מיליון)

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג, נא)
 

עדיאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא הייתי כאן משעות הצהרים, ורואה הנני שהדיון מעמיק והולך, מלא וגדוש אמוציות רגשיות ומובנות.
הדיון קצת התפזר, ואנסה לעשות קצת סדר בדברים.

פותח האשכול @הגשש, העלה נקודה לדיון. נקודת דבריו היתה ה'השתמשות' בשואה כדי לכתוב סיפור מתח. אגב, הוא הדין לכותבי הצגות, מחזמרים, קומיקסים, ציירים, ואפילו נושאי דרשות.

הדיון המשיך והתלהט, לדיון מעמיק האם השואה היתה חמורה מהזוועות שקדמו לה בתולדות עמנו או לא.

ובכן, לטעמי, העיסוק בכך אינו רלוונטי. אינו קשור לעניין ואף לא אמור להוות הכרעה לכאן או לכאן.

שכן, פשוט הדבר, שטרגדיה שקרובה אלינו, כואבת ודואבת הרבה יותר מטרגדיות רחוקות.
כשם שפטירת קרוב, במיתת נשיקה, כואבת יותר משריפה שכלתה משפחה שלמה, אי שם, רחמנא לישזבן.

השואה, פגעה בקרובים לנו, בסבים ובסבתות, ואף מי שלא מגיע מ'שם', צריך לדעת שאת מה שהוא כותב, קוראים אנשים שהגיעו מ'שם', שחיים את זה ביום יום, שעה שעה. כמוני וכמו רבים כמוני.

עזה כמוות אהבתי למילה הכתובה, צעצועי מילים ולשוניות - הם כל מחמדי וחפצי.
עם זאת, כאשר אבחין במישהו שכתב על השואה לשם צעצועי מילים, לשם משחקי מילים והטיות, שלא לדבר על דרמות מתח בדויות על בריחות ומחנות וכאלה, תחושת קבס עולה בי, בחילה וגועל, מעי חמרמרו, כפשוטם. איני יכול להסביר. אקווה שמובן הנני.

יוצאים מן הכלל, הם סופרים שמטרתם - קיום מצוות "זכור אל תשכח", ואפשר לזהות אותם, את הדם המבעבע, את היגון הצף ועולה מבין המילים, את העברת התחושות, את המסר ואת מצוות הזיכרון, לעד.
 

פנינה ריימונד

הום סטיילינג מאליאקספרס.
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
עיצוב ואדריכלות פנים
יוצרי ai
@הסכת ושמע ביקש ממני להעלות את תגובתו:
לפני התגובה האישית שלי קראתי את כל האשכול
והזדהיתי עם חלק מהתשובות
אבל אני חייב לציין מס' דברים ואין לי אפשרות באשכול אז אני אגיב לכם באישי
אשמח שתקראו עד הסוף (סליחה על האריכות פשוט אין שתי ברירות רק להזכיר את ההיסטוריה!!)



כאחד שלמד ב'תשעת הימים' את ההיסטוריה
את ההכחשה הגדולה ביותר שאנו עושים לחורבן בית ראשון ולחורבן בית שני זה האמרה הזו

ומדוע?
נחלק את חורבן הבית ל-2 נושאים
1. אובדן הבית
2. הצרות והייסורים ומסע ההרג שהיה

עניין אובדן הבית היה כ"כ גדול
בחורבן בית ראשון היינו שליטי עולם (תנסו לדמיין בבקשה בראש, שמדינת ישראל = ארה"ב/רוסיה,) איזה כח יש להם למדינה הזו? כל מה שהם רוצים יש להם - צבא ענק, כלכלה, גאוני ההיטק, ועוד להבדיל אלף אלפי הבדלות תחשבו מה היה לנו בזמן הבית, היה לנו ביהמ"ק להקריב קורבנות, היה לנו סנהדריה גדולה, היה לנו משטר עצמאי שהיה בנוי על ע"פ ההלכה, היה לנו אורים ותומים לכל שאלה ושאלה, - היה מתחיל מלחמה היו שואלים את האורים ותומים - (שהיה סוג של נבואה לכה"ג) והיינו מקבלים תשובות ברורות!! בכל דבר שהיה שאלה היה למי לפנות (אורים ותומים), המעמד שלנו היה כ"כ גבוה שאין שום אפשרות לדמיין את זה - בחלק מהמקורות מופיע שזה יותר מהצער של כלה שביום חתונתה אביה ואמה מובלים לקבורה (ה"י) צער הרבה יותר גדול מזה היה לשכינה שנפרדה מישראל, וצער עוד יותר גדול (מצער השכינה) היה לישראל,

עניין הצרות והייסורים ומסע ההרג (אני יביא רק מס' דוגמאות)
1. כתוב שבביתר (המקראית) במשך מס' ימים עמדו ופיצצו (בין אבן לסלע) ראשי ילדים ובחורים (עד גיל 20) אל מול הוריהם!!!
2. לאחמ"כ המשיך מסע הרג עוד מס' ימים (יש מחלוקת האם בתוך ה-9 ימים או אחרי) שהרגו בתושבי ביתר והגיעו רק למחצית!!! וכתוב שבחצי השני של ביתר עוד היו חופות (הכוונה שהתחתנו בזמן הזה) עד שהדם זרם אליהם ורק אז הבינו משהו לא כשורה!!
3. כמות התלמידים שהיה בביתר היא כמות אדירה היה 400 בתי כנסיות ובכל בית כנסת 400 מלמדים ולכל מלמד 400 תלמידים = 64 מיליון תלמידים!! בנים - עד גיל 13 (וי"א 9 גיל חינוך) וכולם! נהרגו עקד"ה
4. כתוב במדרש שהיה מקום שנקרא "הר המלך" - והיה בו 60 רבוא עיירות שבכל עיירה 60 רבוא ראשי אב. למעט 3 עיירות שהיה בהם כפליים כיוצאי מצריים ואת כולם הרגו בדרך לכבוש את ירושלים (לפני חורבן בית ראשון) לאן נעלמו 360,001,800,000 מיליארד! ראשי אב הללו?? - פחות מזעזע מהשואה???
5. הורים מרוב רעב (השתבשה עליהם דעתם!!) ואכלו את ילדיהם (לא היה בשואה!!!)
6. הוגלו לבבל (הליכה של 20-30 יום - ברצף) - מתוך אלו שנשארו לאחר הרעב (קרוב ל-3 שנים) - ולאחר המלחמה על כיבוש ירושלים (מעל חודש) (אין תיאור מדוייק עם זה היה עם כלבים או לא אבל דמיינו אנשים רעבים מאוד בכזו צעידה)
7. היינו בגלות 70 שנה (עבדים!!) פחות מזעזע מהשואה??

ויש עוד הרבה סיפורים בגמרא ובמדרש (התפילין,הגוויות, הדם,)

איפה כל הסיפורים האלה??
פשוט מאוד(עצוב מאוד!!!!) היות וחרב הבית ההפסד הוא ברמה שאי אפשר לתאר בכלל! וכבר כל המדרשים מדברים ע"ז שבעצם זה היה נראה כמו גזרת כליון על כל כלל ישראל ובסוף זה נגמר בגלל שה' השליך חמתו על עצים ואבנים - והשאיר פליטה מישראל
לא דברו על כל הצרות האחרים - פשוט לא דברו על צרות הפרט אלא על צרת הכלל!
מכאן ועד לבוא ולטעון שהשואה היה יותר מזעזע - הכחשת חורבן בית ראשון ושני

(כותב השורות נכד לניצולת שואה - ושמע מספיק תאורים על השואה ממקור ראשון, ומאותו מקור שמעתי שצריך ללמוד קודם על חורבן בית ראשון ואחרי זה בית שני ורק לאחמ"כ לדבר על השואה!!!)

עריכה:
אינני מתכוין לאף אחת באופן אישי
נ.ב. במידה ואחת מכן מוכנה להעלות את זה לאשכול אודה לכם מאוד
 

שרלוט

משתמש סופר מקצוען

1. כתוב שבביתר (המקראית) במשך מס' ימים עמדו ופיצצו (בין אבן לסלע) ראשי ילדים ובחורים (עד גיל 20) אל מול הוריהם!!!

קשה לקריאה .
ועל זה אנחנו מתפללים: ''אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע''.
לעתיד לבוא הם יבואו על עונשם. וכיצד? נעשה לעוללם את מה שהם עשו לנו.
וכתוב במדרש שהיות ועמ''י רחמנים לכן כתוב: ''אשרי שיאחז''
זו תהיה מצוות השעה...

לא הייתי בשואה וגם לא זכור לי מה שהיה בחורבן הבית
אבל אין ואסור להשוות בכלל בין שתי טרגדיות קשות אלו.

ומה עם גלות מצרים? לא קראתם מדרשים איך המצרים עונו אותנו?

טוב.. לכו לישון
לילה טוב וחלומות פז.
 

לדLed

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עצם הדיון הוא ברכה. כי בדור הזה נהייתה נורמה, שכל הצגות סוף השנה של כל בתי הספר עוסקות באחד מתוך שלושת נושאים: שואה, רוסיה הקומוניסטית, אמריקה בתקופה שאסור לשמור שבת.

המצב הזה הוא בין הפטיש לסדן.

מצד אחד המודעות לשואה היא דבר חשוב, אם לא נשמר את הידע, הכאב והטרגדיה, לא יעברו ימים רבים ולא יוותרו איתנו ניצולי שואה חיים, ואז המאורע הנוראי הזה עלול להישכח מלב. וכמו שכולנו יודעים לאנושות יש זיכרון קצר מאד.

מצד שני, בלי להעליב אף אחד מכותבי ההצגות, רובן מציגות את השואה כמחנה שבועי בלי אבא ואמא. זה נכון שאי אפשר להראות לילדות את כל הדברים הנוראים שעברו שם, ואפילו לא חלקיק מהם במלואו, אבל הצגת השואה היא נושא טעון טיפוח דחוף. הנושא נלעס שוב ושוב, ומילא אם היו מציגים אותו כראוי. ילדים גדלים על סיפורים הזויים כמו חבורה של בחורים שמהתלים בקצינים נאציים, חוטפים מטוס וכובשים את פלסטין ועוד שטויות מהסוג הזה.

אני מקווה שלא פגעתי באף אחד. אבל אני חושבת שרובנו מסכימים שרמת הכתיבה של הנושא הולכת ויורדת ככל שהוא נעשה נדוש יותר. וזה חבל מאד. זה עצוב מאד. וזה מדאיג מאד.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
מעבר לנושא של 'שימוש' בשואה לצרכי כתיבה וספרות, יש כפי שהוזכר דילמה לא פשוטה.
מצד אחד - לזכור ולא לשכוח. לא לדחוק את הנושא לקרן זווית.
מצד שני - לתיאורי זוועות בלי כחל ושרק - יש חסרונות לא פשוטים משלהם. הגם שאפילו הם לעולם לא ישקפו כהלכה.
מצד שלישי - לכתוב תיאורים עדינים ולא משקפים - יש בזה מימד של הכחשת השואה.
קשה למצוא את הדרך הנכונה.

אני בעד שיהיו קיימים ספרים עם תיעודים משקפים.
אני בעד שלא לקרוא בהם...
 
נערך לאחרונה ב:

גרפולוג

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
אני חוזר להודעה הראשונה שלי.
האשכול דן האם להרבות בסיפורת על בסיס השואה.
תשובתי:
הסיפורת על בסיס השואה כמות שהיא היום גורמת להכחשת שואה, שכן היא מציגה את השואה על אש נמוכה הרבה יותר משהיתה. באופן בלתי פרופרציונאלי
זו האמת!
ואם אתם רוצים להמשיך לעשות את הדבר הבזוי הזה למטרות כסף, שיערב לכם
אשתדל לא לסטות מהנושא.

ראשית, ההתייחסות שלך לסיפורת השואה (החל בר' דוד זריצקי וכלה בקומיקס האחרון...), כמכחישת שואה. היא גם עוול!

מאחר וכעת זהו המידע הקיים, (ובניסוחים העדינים!), עבור צעירי הצאן, ובני הדור הצעיר. א"כ האופצייה להימנע לחלוטין מכל כתיבת תיעוד היא עוול מוחלט.

בעיני, עדיפה סיפורת ואפי' מעוותת, המנציחה אי אילו מסרים השייכים לדורות הבאים, (כמסי"נ ותורה מתוך צער וכו'), מהשתקה מלאה שלא תתיר שום זכר.

עדיפה אש נמוכה עם גחלת יהדות בוערת, ממבער 'ברנר' כבוי!

לעניין התמהיל של סיפורת שואה בספרי עלילה, אין בה כל זילות, כל עוד המסרים משקפים את המסרים שנועדו לנו מהשואה הנוראה.
אין חולק כי ישנם ספרים וסופרים ש'רכבו' על הנושא, אך גם לגביהם לא הייתי ממהר לשפוט, כל עוד המסרים עולים בקנה אחד עם מסרי התקופה.

עד כאן כסופר.

כקורא, מסכים לחלוטין כי הצפת הנושא בספרי עלילה ככלי שמרתק את הקוראים, זו תחושה של קהל שבוי, שמשחקים ברגשותיו, ובזיכרונות אבות אבותיו. (וזה ההבדל התחושתי בין השואה לתקופות קדומות יותר). דומני ש'הצוואה' הינה דוגמא לכך (למרות שמקצועית הוא ספר מעולה ומצויין).

אך יחד עם זאת, סיפורת שכולה על תקופת השואה, אין בה כל פסול, מכיוון שמי שלקח את הספר, הוא אכן מעוניין כרגע לקרוא על השואה!
 

גרפולוג

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
עצם הדיון הוא ברכה. כי בדור הזה נהייתה נורמה, שכל הצגות סוף השנה של כל בתי הספר עוסקות באחד מתוך שלושת נושאים: שואה, רוסיה הקומוניסטית, אמריקה בתקופה שאסור לשמור שבת.

המצב הזה הוא בין הפטיש לסדן.

מצד אחד המודעות לשואה היא דבר חשוב, אם לא נשמר את הידע, הכאב והטרגדיה, לא יעברו ימים רבים ולא יוותרו איתנו ניצולי שואה חיים, ואז המאורע הנוראי הזה עלול להישכח מלב. וכמו שכולנו יודעים לאנושות יש זיכרון קצר מאד.

מצד שני, בלי להעליב אף אחד מכותבי ההצגות, רובן מציגות את השואה כמחנה שבועי בלי אבא ואמא. זה נכון שאי אפשר להראות לילדות את כל הדברים הנוראים שעברו שם, ואפילו לא חלקיק מהם במלואו, אבל הצגת השואה היא נושא טעון טיפוח דחוף. הנושא נלעס שוב ושוב, ומילא אם היו מציגים אותו כראוי. ילדים גדלים על סיפורים הזויים כמו חבורה של בחורים שמהתלים בקצינים נאציים, חוטפים מטוס וכובשים את פלסטין ועוד שטויות מהסוג הזה.

אני מקווה שלא פגעתי באף אחד. אבל אני חושבת שרובנו מסכימים שרמת הכתיבה של הנושא הולכת ויורדת ככל שהוא נעשה נדוש יותר. וזה חבל מאד. זה עצוב מאד. וזה מדאיג מאד.
נראה לי שכאן הונחה האצבע על המקום הנכון.

הבעייתיות הגדולה בספרות החדשה, איננה על השיבוש של תיעוד מאורעות השואה, אלא על שיבוש המסרים העולים העולים ממאורעות השואה.

אתן דוג' לחדד את דברי.

כאשר ל"ע מתרחש פיגוע, אין כל מצווה לרוץ לצפות בסרטונים ובתמונות מהרב ווצאפוביץ', המתעדים כל חלקיק פעולה חייתית של המרצחים השפלים. מאחר וזהו רק שימור 'היסטרי' לא ראוי.

החובה שלנו היא לשאוב את המסר הנדרש עבורנו. בין אם זו תפילה על הנפגע ובין אם זו התחזקות רוחנית. זהו שימור 'היסטורי' ראוי.
 

בתנופה

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
מעניין. כי אני רואה שזה מה שהוא כתב:
"כי אלו האנשים שאומרים שיסורים כמו אלו עוד לא היו לישראל — טועים הם, כי בחורבן בית־המקדש, בביתר וכו' היו כמו אלה."
אש קודש, עמ׳ קלט, חנוכה תש״ב

איני רוצה להחזיר את הנושא
אז אנא תעיינו שם היטיב
בהגהה הוא כותב כי זה אמר עד שנת התש"ב אבל משלהי שנת התש"ב הצרותץ שכת]ו גדולות יותר
 

רוח סערה

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה

צר לי לומר לכם, אבל אנחנו כולנו, הורינו וזקנינו, מורינו והיסטוריוננו, סופרינו וסופרותינו
כולנו כולנו חוטאים חטא מר להסטוריה האמיתית בנושא השואה.
כולנו מכחישי שואה!! כן כן!

הגיע הזמן שנפנים באמת מה היה בשואה. הגיע הזמן שנפנים כי מהשואה לא שרד אף אחד! אף אחד! הגיע הזמן שנקלוט כי משחר ההיסטוריה ממש ממשלא היה סבל שדמה ולו לעשירית ממה שסבל העם שלנו לפני שבעים שנה! מישהו הזכיר כאן את ת"ח ות"ט ואת האנקוויזיציה, את בית ראשון ושני ועל זה אני זועם! זו שקר, וזו הכחשת השואה הגדולה ביותר! כל הצרות והשחיטות הללו לא דמו ולא הגיעו לקצה קצהו של הסבל בשואה! השואה הייתה סבל שהיה שחור יותר גם מביעותי הלילה השחורים ביותר שחלם אי מי!
הוצאת לי את המילים מהפה. תודה.
גם אני זעמתי על ההשוואות לפרעות.
אבל, דווקא זו לדעתי הסיבה שצריך להמשיך ולהמשיך ולהמשיך לכתוב על השואה, ואפילו כשזה מומצא, כל עוד נצמדים לרקע אותנטי ואמין.כדי שלא יהיו עוד השוואות כאלו, כדי שכולם ידעו נכוחה את הפרופורציות הנכונות.
הרי על כל סיפור שואה מקורי ואמיתי- היו אלפים שלא נכתבו, ולעולם לא יכתבו.
אם הסופר מספיק טוב, ולמד את החומר היטב, הוא יכול לעשות פלאים ולתאר, על ידי שימוש ספרותי בגיבור, אפילו מומצא, למרכז את הפוקוס על פרט יחיד, ועל ידי זה לספר את סיפורה של קהילה שלמה, שאנחנו יודעים עליה רק את הסיפור הכללי, אבל לא מתחברים אליה רגשית, כי לא מכירים את הפרטים שבתוכה. כל חוקרי השואה יודעים שכשמדברים עם אנשים מספרים גדולים, הם לא מתחברים, עד שמראים להם ילד אחד, משפחה אחת וכו'.
כמו שאנחנו מסוגלים לקרוא כל סיפור מומצא שרק קיים, ולהתחבר אליו, בכל שאר הנושאים, אפילו שאנחנו יודעים מראש שלא היה ולא נברא, כך אנחנו צריכים לאפשר את סיפורי השואה.
זה מנגיש לדור הצעיר של הילדים/נערים את הנושא.
וזה חשוב כל כך.
אנחנו מכירים את הניצולים, ראינו אותם, חיינו דרכם את הזוועות. אנחנו לא צריכים סיפורים מומצאים להמחשה. אבל, הילדים שלנו צריכים עוד חומר כתוב טוב.
כמו שיכול להיות סיפור מומצא על ילד בזמן חורבן הבית- אם הוא כתוב מפורט וטוב, בהתבסס על נתונים אותנטיים, הסיפור יחבר אותנו עשרות מונים לתקופה, לצער ולסבל. שעד הקריאה היו זרים לנו.
כך גם ילדינו, הם גדלים למציאות שהדור ההוא הולך ונכחד. ואם לא ימשיכו להמחיש להם את השואה בכל האמצעים, הסיפור יירחק מהם, והם יהפכו להיות אדישים כלפיו.
אני דור שלישי, וקרובה לנושא מאוד מאוד. כל החברות שלי שלא גדלו בצלם של ניצולים קרירות מאוד לנושא הזה. לא מבינות אותי, ולא מבינות למה לחפור ולבחוש בזה עוד ועוד.
חוץ מ- אלו שקוראות שואה. וזה יכול להיות גם סיפורים מומצאים.
יש לי חברות יוצאות עדות המזרח, שבינן לבין השואה אין שום קשר משפחתי אפילו רחוק, אבל, כיון שאוהבות לקרוא ספרים, ומכיוון שהשוק מוצף בסיפורי שואה (מומצאים או אמיתיים, אין לזה הרבה חשיבות לענייננו) הן היחידות שמתעניינות שנושא וחיות אותו.
לדעתי צריך להמשיך ולכתוב, ולא לעשות דה-לגיטימציה לנושא הזה, זה עלול לגרום חלילה במוקדם או מאוחר לניצני הכחשה בקרב מחננו. כפי שרואים, שכבר מתחילים להשוות.
 

רוח סערה

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
ובנוסף אף אחד מאיתנו לא היה בכל הדורות שאכן יכול להוכיח איפה היה נורא יותר
גדולי ישראל קבעו כבר שמאז ימות עולם לא הייתה צרה גדולה לעם ישראל כמו השואה. לא רק האדמור מפיאסצנה, אלא רבנים רבים וגדולים נוספים. האדמו"ר מסלונים :"אסון כה איום ונורא אשר כמוהו לא נהייתה מיום בריאת העולם "
אפילו אומות העולם מכירים בשואה כאסון הכי גדול שקרה בהיסטוריה, למרות שמספר החיילים של מאומות העולם שנהרגו בחזית ומספר הנהרגים האזרחיים היה כמה עשרות מליונים רק באותה מלחמה ארורה.
לאף אחד אין צד להשוות מספרים.
השואה היא לא מספרים. היא סיפור אחר לגמרי ולא נרחיב כאן.
 

רוח סערה

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
וההתנגדות לספר, ההסתרה של הפרצוף האמיתי בשואה, זו אחת מהסיבות לכך שהתפיסה שלנו בנושא שגויה
לפני כמה זמן הייתי בספריה, וראיתי שם את הספר "בת 16 הייתי בגיהנום הנאצי", לידו הייתה מדבקה, "ספר קשה ולא מומלץ" דמי עלה לראשי, והחלטתי לקחת אותו דווקא בגלל זה.
זה אחד הספרים החזקים שקראתי, והזוועות שם היו עוד מעודנות יחסית למה שהיה שם באמת (אני מכירה עדויות זוועתיות יותר). כואב שאנחנו נמנעים מלקרוא את מה שהניצולים הקיזו דם והוציאו החוצה לפני פטירתם, למרות הכאב והקושי הנורא הכרוך, רק כדי שהדורות הבאים לא ישכחו. ואיזו ספרנית, שמוצאה מעיד עליה שאין מבני משפחתה אף ניצול, מחליטה על דעת עצמה להרתיע אנשים מקריאה בו.
הסרתי את המדבקה, וחבל שלא הוספתי במקומה "ספר חובה".
אני, אגב, חושפת את ילדי בדווקא למאורעות השואה, בבקרה אמנם, לפי גילם, אבל הרבה יותר ממה שפופולרי היום ומקובל.
למה? בגללי! אצלנו האינציקלופדיה של השואה עם כל הזוועות הייתה זמינה בספריית הבית מאז שהייתי בת 0. ראיתי הכל, קראתי הכל, ולא קרה לי שום דבר רע, חוץ מרגישות חיובית לנושא. חשוב לי שגם לילדיי תהיה כזאת גישה.
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
גדולי ישראל קבעו כבר שמאז ימות עולם לא הייתה צרה גדולה לעם ישראל כמו השואה. לא רק האדמור מפיאסצנה, אלא רבנים רבים וגדולים נוספים. האדמו"ר מסלונים :"אסון כה איום ונורא אשר כמוהו לא נהייתה מיום בריאת העולם "
אפילו אומות העולם מכירים בשואה כאסון הכי גדול שקרה בהיסטוריה, למרות שמספר החיילים של מאומות העולם שנהרגו בחזית ומספר הנהרגים האזרחיים היה כמה עשרות מליונים רק באותה מלחמה ארורה.
לאף אחד אין צד להשוות מספרים.
השואה היא לא מספרים. היא סיפור אחר לגמרי ולא נרחיב כאן.
בבקשה שמות. לא אמירה סתומה גדולי ישראל כי כנגד כל אחד שתביאי שאומר יש לי להביא שאומר ההיפך.
ולפי דעתך אם השואה היא לא במנין ההרוגים ולא בגודל הזוועות
איך אנחנו בתור סופרים , מחנכים יכולים להעביר את המסר מדוע הקב"ה הביא שואה על בניו?
ובמיוחד שכפי שכתבת שלא נרחיב איזה אסון זה .
אם אין טעם להרחיב ואם לא נוקבים בשמות
אז אין טעם בדיון וכל אחד יכול לעשות כפי הבנתו.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
ואיזו ספרנית, שמוצאה מעיד עליה שאין מבני משפחתה אף ניצול, מחליטה על דעת עצמה להרתיע אנשים מקריאה בו.

לא קשור למוצאה.
אני גדלתי על השואה. נושמת אותה גם כיום. ומנגדת לקריאת זוועות.
לא רק אני, גם הניצולים מבני משפחתי הגנו עלינו כילדים שלא נחשף יותר מידי, וכעסו על מורה שראתה לנכון לספר דברים קשים בכתה א'!
השאלה שכל אחד אמור לשאול על עצמו ועל ילדיו:
מה ההשלכות של הקריאה הזו? מה הסיבות לקרוא (ולא שאין כאלה!) ומה הסיבות לא לקרוא (ויש כאלה!)? מה התועלת שזה יביא ומה הנזק שייגרם? ובסופו של דבר, כמו כל דבר בחיים - להכריע מה גובר על מה. ולמצוא את האיזון המתאים לו ולילדיו.
האיזון האישי שלי הוא: כן לספרים עדינים יותר, לא לספרים מאוד קשים.
רק לא ללכת עם ראש בקיר. רק לא לומר: חייבים להיחשף - ושום דבר מעבר לא משנה!
 
נערך לאחרונה ב:

מרחבית

משתמש מקצוען
ועוד אוסיף: הצוואה של עשרות בני משפחתי שנשארו 'שם' היא: תחיו! תמשיכו! תהיו מסורים עד כלות לד' ולתורתו!
בטוח לי, שכל מה שעלול להפריע לזה - לא לרוחם.
 
נערך לאחרונה ב:

מרחבית

משתמש מקצוען
לידו הייתה מדבקה, "ספר קשה ולא מומלץ"

לדעתי לכתוב 'ספר קשה לקריאה'. זוהי העובדה. וראוי לכתוב אותה.
וכל אחד יחליט לעצמו אם זה מומלץ או לא. אם זה חובה או לא.
גם 'לא מומלץ' וגם 'חובה לקרוא' - זה להחליט לאחרים.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה