-
הפילוסופיה של הסיפרות או הפסיכולגיה של הסיפרות
תחליטו אתם.
-
@הגשש העלה שאלה חשובה.
שאלה שלא קשורה בדווקא לנושא השואה.
- זוהי שאלה אוניברסלית, לגבי כל תחום בו אנו עסוקים.
-
מה משרת את מה?
או מי את מי?
-
הנושא את הכותב, הכותב את הנושא.
המטרה את הדרך, הדרך את המטרה.
דווקא לנו כיהודים שומרי תורה ומצוות, ישנה התוויה ברורה של הדרך.
ברור לכל כי שום מטרה מרוממת ככל שתהיה, לא מעלה ולא מרוממת עימה את האמצעים.
ושום אמצעי כשר ככל שיהיה לא יכשיר יעד שלילי.
-
אם נבדוק את הנושא, נגיע למסקנה כי צורת הפעולה הינה כמו בכל אופנה או טרנד.
בדיוק כך זורמת לה הסיפרות.
-
ישנו קו משותף שתמיד עובר בין כל נתוני השטח:
קרוב,
נגיש,
תיעודי,
טרנדי,
שייך.
עוצמתי.
לדוגמא, הספרות הטיפולית שאט אט נכנסת. בין אם רוצים בין אם לא.
ככל שהטיפול בנפש הופך להיות יותר קרוב, נגיש, תיעודי הוא טרנדי ושייך אלינו.
ואם נוסיף מימד עוצמתי.
עשינו את זה.
אנחנו שם.
-
וכאן באה השאלה, איך אנחנו בודקים מה או מי המוביל המשרת, ולאיזו מטרה אנחנו חותרים?
כרמית.
נ.ב. בכוונה לא נגעתי בנושא השואה.
טעם אישי, שלא מבין כלל מדוע אני צריכה להסתובב ביד ושם 6 שעות ולראות אכזריות. ורבע שעה - גבורה יהודית.
ובסיפורת שלנו זה קיים, באחוזים פחות קיצוניים.
זוהי דוגמא קטנה, כיצד המטרה של מתח ורגש חזק תפסו את כל הבמה.
הפילוסופיה של הסיפרות או הפסיכולגיה של הסיפרות
תחליטו אתם.
-
@הגשש העלה שאלה חשובה.
שאלה שלא קשורה בדווקא לנושא השואה.
- זוהי שאלה אוניברסלית, לגבי כל תחום בו אנו עסוקים.
-
מה משרת את מה?
או מי את מי?
-
הנושא את הכותב, הכותב את הנושא.
המטרה את הדרך, הדרך את המטרה.
דווקא לנו כיהודים שומרי תורה ומצוות, ישנה התוויה ברורה של הדרך.
ברור לכל כי שום מטרה מרוממת ככל שתהיה, לא מעלה ולא מרוממת עימה את האמצעים.
ושום אמצעי כשר ככל שיהיה לא יכשיר יעד שלילי.
-
אם נבדוק את הנושא, נגיע למסקנה כי צורת הפעולה הינה כמו בכל אופנה או טרנד.
בדיוק כך זורמת לה הסיפרות.
-
ישנו קו משותף שתמיד עובר בין כל נתוני השטח:
קרוב,
נגיש,
תיעודי,
טרנדי,
שייך.
עוצמתי.
לדוגמא, הספרות הטיפולית שאט אט נכנסת. בין אם רוצים בין אם לא.
ככל שהטיפול בנפש הופך להיות יותר קרוב, נגיש, תיעודי הוא טרנדי ושייך אלינו.
ואם נוסיף מימד עוצמתי.
עשינו את זה.
אנחנו שם.
-
וכאן באה השאלה, איך אנחנו בודקים מה או מי המוביל המשרת, ולאיזו מטרה אנחנו חותרים?
כרמית.
נ.ב. בכוונה לא נגעתי בנושא השואה.
טעם אישי, שלא מבין כלל מדוע אני צריכה להסתובב ביד ושם 6 שעות ולראות אכזריות. ורבע שעה - גבורה יהודית.
ובסיפורת שלנו זה קיים, באחוזים פחות קיצוניים.
זוהי דוגמא קטנה, כיצד המטרה של מתח ורגש חזק תפסו את כל הבמה.
נערך לאחרונה ב: