אבחון גרפולוגי מלא-
תרשו לי עוד כמה מילים בעניין?
ראשית- ברכות לסוגרי האבחונים המלאים.
רק מעדכנת- אבחון מלא לוקח ממני זמן. ואנרגיה.
הוא לא אבחון בזק.
אני יושבת עם הכתבים, מצליבה נתונים עם כתבים ישנים, מעמיקה בציורים
ו...
לא בקיצור- עושה מחקר על כל מאובחן.
אח"כ מסתובבת עם החומר עוד 24 שעות ומעכלת
מחפשת נקודות נוספות שלא עלו בהתחלה.
זאת עבודת שטח
וזה- לוקח זמן.
היומן הולך ומתמלא... למי שרוצה אבחון לשבוע הבא, נותרו שני מקומות אחרונים.
וכמובן, עוד פחות משבוע למימוש ההטבה:
10% הנחה לאבחון מלא (550 ש"ח במקום 600 ש"ח)
20% הנחה לאבחון משפחתי
ועכשיו לכמה מילים המובטחות...
השבוע דברתי עם חברה שעוברת חיים מתאגרים.
היא סיפרה קצת על מה שקורה לה במערכת הנישואין, ועל הסבל שלה.
סבל ממשי. רגשי, טראומתי ואפילו פיזי. הכאב הרגשי מתרגם את עצמו לכאבי ראש, לא מצליחה להירדם
עצבנות יתר, וזה עוד בלי להתייחס לכאב הנפשי. הנורא.
היא אמרה לי משפט שנעצרתי עליו-
פעם חשבתי שאני אתרגל לסבול. שיום אחד יפסיק לכאוב לי.
אבל לא. אני מופתעת לגלות שזה לא!
הסבל ממשיך להכאיב לי, להתיש אותי, לגמור אותי.
ואי אפשר, אי אפשר להתרגל לסבל! הוא חייב כבר להיגמר!
חשבתי עליה.
האם אפשר להתרגל לסבל? לחיות איתו וזהו?
ראשית, בואו נבין מהו כאב:
תפקיד הכאב, למנוע את החסר ולשמור על ההישרדות שלנו. אנחנו נחוש כאב כאשר משהו יגרע מההישרדות שלנו. כאשר נחווה חסר. לדג' כאשר יפגעו בי פיזית. כאשר לא יתנו לי לאכול. כאשר לא יאפשרו לי לישון. כאשר לא יתנו לי להתפתח. כאשר לא יתנו לי אהבה ועוד.
ואז- יכאב לנו.
לגוף ולנפש יש שפה משלה. והיא לא תמיד מובנת לנו!
אנשים מודעים, שחוברים לעצמם בדר"כ יבינו מה הנפש שלנו צריכה, ייענו לה.
אבל הדור היום הפוך, כך כולם טוענים.
הכל
משובש.
חיים התפכו, יוצרות שונו. מי יודע להקשיב היום לגופנפש שלו?
בודדים. ואני מעריכה אותם על כך כל כך. הלוואי שכולם ידעו.
כואב לנו ואנחנו לא מבינים למה.
סובל לנו, אנחנו רוצים עזרה, ולא יודעים למי לפנות.
ובמקום הזה, אני פונה למי שהתחבר לאבחון גרפולוגי
ומציעה לו- הכתב לא משקר.
יהיה קשה לפצח אותו כנראה, כי אתם עטופים במגננות, בתדמית, בחיים שהשתרשו ולא טובים לכם.
אבל הכתב יגיד את האמת שמסתתרת בפנים
באבחון גרפולוגי מעמיק אנחנו נעלה על הנקודות הכואבות באמת
שגורמות לנו או לילד שלנו לסבל
אנחנו נבין את כל הסיפור
ונציע דרכי טיפול לכאב.
אבחון הוא לא מרפא. הוא עוזר לכם להבין את עצמכם, את הילד שלכם, את הסיפור שאתם מלווים.
זה מה שכותב הרה"ג ר' דוד בטלמן, דומ"צ העדה החרדית בביתר עילית
כרב הוא מלווה מקרים קשים בקהילות ונעזר באבחון בשעת הצורך: