השניה, בת 8.5. ממנה לא פרגנו לנו הרבה חומר, ולכן נאלץ לקצר מעט.
זה מה יש ועם זה נסתדר.
אצלה הצבע הלבן מדבר, לא רק בדף הכתוב, שכמעט כולו לבן, גם בציורים. הגם שהדמויות גדולות אי אפשר להתעלם מה"רעש" הלבן שהדף משמיע (רק לאוזני?). אז מה זה? דף לבן, שכמעט כולו לבן מפחיד מאד, אך כיון שהיא כתבה על מפה וניכר שהיה לה קשה ומסרבל, וכיון שקיבלה טקסט, העדיפה לא להמשיך. אז מה פשר הלבן הזה? העדינות. הרגישות האצילות, האופי המופנם, החובב שקט. הרבה הרהורים, עיון, עמקנות, המון רגשות מוסתרים וגם סותרים. העולם כ"כ מורכב, וכמה זמן שיש להרגיש ולהבין אותו - לא מספיק. הבנו?
הנה לנו הטיפוס הרומנטי בגיל 8.5! כשתגדל תחפש ידיות נפש, וואלי כבר יש לה. תאהב שירה לירית, מוזיקה קלאסית, ותבכה כשמזדמן, היא חשה כל עווית =, שומעת כל צפצוף ציפור, רואה נסתרות. אינטואיציה רוחנית שעובדת שעות נוספות. היא מלא אהבה לאנשים (כרגע זה מומר לחפצים ולבובות וכדו') חושבת בדמויים ובמנגינות.
היא ציירה את אבא ואת אמא, שנראים מלאי רוך וסבלנות. ידיהם שוטו מה שמספר על תקשורת ואהבה מפורשת. אבא קטן ומרוחק, הוא כנראה פחות מצוי בבית. אבא הוא גם החלק הגברי שבאשיותה, הפחות דומיננטי כשהיא כה עדינה, ואמא הוא החלק הדומיננטי אצלה, רגש מתינות עומק כנראה בעיניים העמוקות.
את ההססנות המובהקת שלה ציירה בדואליות של אמא. העינים פונות ימינה בעוד הרגליים שמאלה. מה שאומר : לא החלטתי. יתכן שאמא האמיתית לא סגורה על עבודה נניח, כשאבא מוצב יציב ומוחלט, כיאה לגבר החלטי, אבל יותר משאנו למדים על אמא, אנו מזהים את חוסר ההחלטיות של הנשמה הענוגה הזאת.
זה מה יש ועם זה נסתדר.
אצלה הצבע הלבן מדבר, לא רק בדף הכתוב, שכמעט כולו לבן, גם בציורים. הגם שהדמויות גדולות אי אפשר להתעלם מה"רעש" הלבן שהדף משמיע (רק לאוזני?). אז מה זה? דף לבן, שכמעט כולו לבן מפחיד מאד, אך כיון שהיא כתבה על מפה וניכר שהיה לה קשה ומסרבל, וכיון שקיבלה טקסט, העדיפה לא להמשיך. אז מה פשר הלבן הזה? העדינות. הרגישות האצילות, האופי המופנם, החובב שקט. הרבה הרהורים, עיון, עמקנות, המון רגשות מוסתרים וגם סותרים. העולם כ"כ מורכב, וכמה זמן שיש להרגיש ולהבין אותו - לא מספיק. הבנו?
הנה לנו הטיפוס הרומנטי בגיל 8.5! כשתגדל תחפש ידיות נפש, וואלי כבר יש לה. תאהב שירה לירית, מוזיקה קלאסית, ותבכה כשמזדמן, היא חשה כל עווית =, שומעת כל צפצוף ציפור, רואה נסתרות. אינטואיציה רוחנית שעובדת שעות נוספות. היא מלא אהבה לאנשים (כרגע זה מומר לחפצים ולבובות וכדו') חושבת בדמויים ובמנגינות.
היא ציירה את אבא ואת אמא, שנראים מלאי רוך וסבלנות. ידיהם שוטו מה שמספר על תקשורת ואהבה מפורשת. אבא קטן ומרוחק, הוא כנראה פחות מצוי בבית. אבא הוא גם החלק הגברי שבאשיותה, הפחות דומיננטי כשהיא כה עדינה, ואמא הוא החלק הדומיננטי אצלה, רגש מתינות עומק כנראה בעיניים העמוקות.
את ההססנות המובהקת שלה ציירה בדואליות של אמא. העינים פונות ימינה בעוד הרגליים שמאלה. מה שאומר : לא החלטתי. יתכן שאמא האמיתית לא סגורה על עבודה נניח, כשאבא מוצב יציב ומוחלט, כיאה לגבר החלטי, אבל יותר משאנו למדים על אמא, אנו מזהים את חוסר ההחלטיות של הנשמה הענוגה הזאת.
נערך לאחרונה ב: